רמב"ם על מגילה ג
מגילה פרק ג
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה מגילה ג רמבם
זו המשנה היא לרבי מנחם בר יוסי, שהוא נותן לרחובה של עיר קדושה מאחר שמתפללין בו בתעניות ובמעמדות, ואינה הלכה לפי שלא יחדוה לתפילה והתפילה בו עראי.
והעיקר בכל זה "מעלין בקדש ולא מורידין".
ואסור למכור בית הכנסת אלא בכפרים, אבל בית הכנסת של כרכים אי אפשר למוכרו לפי שהרבים יש להם בה זכות.
ואין הלכה כרבי יהודה:
זהו כשלא מכרו אותו אנשי הכפר כולם בהסכמה, אבל אם מכרוהו זקני המקום כולם במעמד אנשי המקום כולם יכולים למכור, ואפילו לעשות ממנו דירה לשתות בו יין תמיד.
ואין הלכה כרבי מאיר, ולא כרבי יהודה:
עגמת נפש - רוצה לומר שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבניינו אם יוכלו, או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו, ולפיכך מותר לתלוש העשבים ולהניחם במקומם אבל לא יתלוש ויאכיל, או יאבדם לגמרי.
ודברי רבי יהודה אלו, כולם אמת:
"שבת ראשונה" - היא שבכלל ימותיה היא ראש חדש אדר, והוא כשיתחיל ראש חדש אדר יום ראשון או שני או שלישי או רביעי או חמישי או ששי, קוראין פרשה ראשונה והיא פרשת שקלים יום שבת שהוא שבת האחרון של שבט.
וכשתדע שבת ראשון ושניה ושלישית ורביעית, יתבארו לך שבתות ההפסקה, ואני אבארם:
- שבת שניה - היא השבת שבכלל ימיה פורים על הדרך שבארנו בשבת ראשונה.
- ושבת שלישית - היא השבת הבאה אחר פורים, או קודם ראש חדש ניסן אם יחול ראש חדש ניסן בשבת.
- ושבת רביעית - היא שיחול ראש חדש ניסן בתוכה על הדרך שקדם.
ומה שאמרתי בראש חדש אדר שאפשר להיותו בכל יום מימי השבוע, על עיקר הצווי רוצה לומר הראייה.
ופרשת שקלים - היא "כי תשא" עד סוף הפרשה.
ואמרו חוזרין לכסדרן - רוצה לומר סדר ההפטרות, כי בכל שבת קורין ההפטרה מעניין הסדר.
ובזמן אלו הפרשיות והמועדים, הן הפטרות מעניין הפרשה לא מעניין הסדר:
- כי בשבת ראשונה מפטיר ב"יהוידע הכהן"(מלכים ב, יב),
- ובשניה "פקדתי את אשר עשה לך עמלק"(שמואל א, יד),
- ובשלישית "וזרקתי עליכם מים טהורים"(יחזקאל, לו),
- וברביעית "בראשון באחד לחדש"(יחזקאל, מה).
וכן בראשי חדשים וחנוכה יהיו הפטרות מעניין הזמן, ומפסיק עניין הסדר כמו שיתבאר. וזהו עניין אמרם לכל מפסיקין:
זה הדבר מבואר.
וסדר הקריאה באלו הזמנים הוא מנהג פשוט בכל ישראל מה שאומר לך:
- יום ראשון של פסח קורין "משכו וקחו לכם"(שמות יב, כא), והפטרה בפסח "גלגל"(יהושע ה, ב).
- יום שני "שור או כשב"(ויקרא כב, כז), הפטרת פסח "יאשיהו"(מלכים ב כב, א).
- יום שלישי "קדש לי"(שמות יג, ב).
- יום רביעי "אם כסף תלוה את עמי"(שמות כב, כד).
- וביום חמישי "פסל לך"(שמות לד, ו).
- ויום ששי "ויעשו בני ישראל"(במדבר ט, א).
- ביום שביעי "ויהי בשלח"(שמות יג, יז), הפטרה "וידבר דוד"(שמואל ב כב, א).
- ביום שמיני "כל הבכור"(דברים טו, יט), הפטרה "עוד היום"(ישעיה י, לב).
- ושבת שבתוך הפסח קורין "ראה אתה אומר אלי"(שמות לג, יב), הפטרה "העצמות היבשות"(יחזקאל לז, א).
- וביום ראשון של עצרת קורין "בחדש השלישי"(שמות יט, א), הפטרה "ויהי בשלשים שנה"(יחזקאל א, א).
- וביום שני "כל הבכור"(דברים טו, יט), הפטרה "תפלה לחבקוק"(חבקוק ג, א).
- וביום ראשון מראש השנה קורא "וה' פקד את שרה"(בראשית כא, א), והפטרה "ויהי איש אחד מן הרמתים"(שמואל א, א).
- וביום שני "והאלהים נסה"(בראשית כב, א), הפטרה "מצא חן במדבר"(ירמיה לא, א).
- ובצום כפור בשחרית קורין "אחרי מות"(ויקרא טז, א), הפטרה "כה אמר רם ונשא"(ישעיה נז, טו).
- ובמנחה פרשת עריות(ויקרא יח, א), הפטרה בנבואת יונה(יונה א, א).
- וביום ראשון וביום שני מסוכות קורין "שור או כשב"(ויקרא כב, כו).
- הפטרה ביום ראשון "הנה יום בא"(זכריה יד, א), ביום שני "ויקהלו אל המלך שלמה"(מלכים א ח, ב).
- ושאר ימות החג קורין בקרבנות החג.
- וביום שמיני "כל הבכור"(דברים טו, יט), הפטרה "ויהי ככלות שלמה"(מלכים א ח, נד).
- ובתשיעי קורין "וזאת הברכה"(דברים לג, א), הפטרה "ויהי אחרי מות"(יהושע א, א).
- ושבת שבתוך החג קורין "ראה אתה אומר אלי"(שמות לג, יב), הפטרה "ביום בא גוג"(יחזקאל לח, יח):
- שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות בזכריה(זכריה ב, יד).
- ואם חל יום ראשון מחנוכה ביום שבת שיהיו בחנוכה שתי שבתות, שבת ראשון מפטירין בנרות בזכריה, ושניה בנרות שלמה(מלכים א ז, יג).
- ואם חל יום פורים בשבת, תהיה ההפטרה "פקדתי את אשר עשה עמלק"(שמואל א טו, ב).
- וכן אם יחול ראש חודש בשבת, מפטיר "והיה מדי חדש בחדשו"(ישעיה סו, א).
- ואם יחול ביום ראשון, הפטרה "מחר חדש"(שמואל א כ, ה), וזהו עניין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים.
- וכן לתעניות ולמעמדות, מפטירין מעניין תעניות ומעמדות לא מעניין סדר אותה שבת.
- ובתשעה באב, קורין "כי תוליד בנים"(דברים ד, כה), ומפטיר "אסוף אסיפם"(ירמיה ח, יג).
- ונהגו העם לקרות בזה הגלות הפטרה קודם תשעה באב מעניין התוכחות לא מעניין הסדרים.
- וכן אחר תשעה באב מפטיר בנחמות, עד השבת שקודם ראש השנה שהיא ההפטרה מעניין התשובה.
- וההפטרות שקודם תשעה באב "דברי ירמיהו שמעו דבר ה'"(ירמיה א, א), "חזון ישעיהו"(ישעיה א, א), "איכה היתה לזונה"(ישעיה א, כא), ואחר תשעה באב "נחמו נחמו"(ישעיה מ, א), "ותאמר ציון"(ישעיה מט, יד), "עניה סוערה"(ישעיה נד, יא), "אנכי אנכי הוא מנחמכם"(ישעיה נא, יב), "רני עקרה"(ישעיה נד, א), "קומי אורי"(ישעיה ס, א), "שוש אשיש"(ישעיה סא, י), "שובה ישראל"(הושע יד, ב).
- וקורין ברכות וקללות בתעניות, לאומרם "מוסר ה' בני אל תמאס"(משלי ג, יא).
ואמר ואינו עולה להם מן החשבון - שאינה עולה להם אותה הקריאה שקורין בשני ובחמישי לקריאת יום שבת, ולא נאמר שיחשבו השלשה שקראו ויקראו ארבעה ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה וישלימו לחשבון שבעה, אלא חוזרין לראש הפרשה כמו שהוא גלוי ומפורסם:
משנה מגילה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב