משנה מגילה ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ג · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ראש חדש אדר ט שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים.

חל להיות בתוך השבת, מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת.

בשניהיא, זכור.

בשלישית, פרה אדומה.

ברביעית, החודש הזה לכם.

בחמישית, חוזרין לכסדרן.

לכל מפסיקין, בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים, בתעניות טז ובמעמדות וביום הכיפוריםיז.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.
חָל לִהְיוֹת בְּתוֹך הַשַׁבָּת, מַקְדִימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת.
בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר.
בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אַדֻמָּה.
בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.
בַּחֲמִישִׁית, חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן.
לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

נוסח הרמב"ם

ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת בשניה זכור (דברים כה יז) בשלישית פרה אדומה (במדבר יט ב) ברביעית החודש הזה (שמות יב ב) בחמישית חוזרין לכסדרן לכל מפסיקין לראשי חודשים ולחנוכה ולפורים לתענייות ולמעמדות וליום הכיפורים.


פירוש הרמב"ם

ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו': שבת ראשונה היא שבכלל ימותיה היא ראש חדש אדר והוא כשיתחיל ראש חדש אדר יום ראשון או שני או שלישי או רביעי או חמישי או ששי קוראין פרשה ראשונה והיא פרשת שקלים יום שבת שהוא שבת האחרון של שבט וכשתדע שבת ראשון ושניה ושלישית ורביעית יתבארו לך שבתות ההפסקה ואני אבארם שבת שניה היא השבת שבכלל ימיה פורים על הדרך שבארנו בשבת ראשונה ושבת שלישית היא השבת הבאה אחר פורים או קודם ראש חדש ניסן אם יחול ראש חדש ניסן בשבת ושבת רביעית היא שיחול ראש חדש ניסן בתוכה על הדרך שקדם. ומה שאמרתי בראש חדש אדר שאפשר להיותו בכל יום מימי השבוע על עיקר הצווי ר"ל הראייה ופרשת שקלים היא כי תשא עד סוף הפרשה ואמרו חוזרין לכסדרן רוצה לומר סדר ההפטרות כי בכל שבת קורין ההפטרה מענין הסדר ובזמן אלו הפרשיות והמועדים הן הפטרות מענין הפרשה לא מענין הסדר כי בשבת ראשונה מפטיר ביהוידע הכהן ובשניה פקדתי את אשר עשה לך עמלק ובשלישית וזרקתי עליכם מים טהורים וברביעית בראשון באחד לחדש וכן בראשי חדשים וחנוכה יהו הפטרות מענין הזמן ומפסיק ענין הסדר כמו שיתבאר וזהו ענין אמרם לכל מפסיקין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קורין פרשת שקלים - כי תשא י, להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו בא' בניסן מתרומה חדשה:

מקדימין לשעבר - קורין פרשת שקלים בשבת שלפני ר"ח. ואפילו חל ר"ח אדר בע"ש מקדימין לשבת שעברה:

ומפסיקין בשבת הבאה - מלומר פרשה שניה. כדי שתקרא פ' זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:

בשלישית פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר עצמם כדי שיעשו פסחיהם בטהרה. ואיזו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחריה. וכשחל ראש חודש ניסן להיות בשבת, הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לראש חודש ניסן יב. כדי לסמוך אזהרת טהרת טמאי מתים לפסחים יג:

ברביעית החדש הזה - ששם פרשת הפסח:

לכסדרן - לסדר ההפטרות יד שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות. פרשת שקלים בן שבע שנים. פרשת זכור פקדתי את אשר עשה לך עמלק. פרשת פרה וזרקתי עליכם מים טהורים. פרשת החודש בראשון באחד לחודש. מכאן ואילך חוזר להפטיר מעין פרשת היום:

לכל מפסיקין - שאין מפטירין מעין הפרשה אלא מעין המאורע טו:

פירוש תוספות יום טוב

ראש חדש אדר כו'. לפי דמכילתין במגילה הנקראת באדר. התחיל ג"כ בדיני קריאת התורה בקריאה דתליא בר"ח אדר וטעמייהו דקריאות. במשנה בסוף הפרק:

בפרשת שקלים. פירש הר"ב כי תשא. מפרש בגמרא משום דג' פעמים כתיב תרומה בההיא פרשה. אחד לאדנים ואחד לבדק הבית. ואחד למזבח ההוא דכתיב ביה לכפר על נפשותיכם. ומ"ש הר"ב כדי שיקריבו באחד בניסן כו' מפורש בריש שקלים:

בשניה זכור. קאי בין אחל ר"ח אדר להיות בשבת ובין אחל להיות בתוך השבת. ומיהו האי כגווניה והאי כגווניה. דכשחל להיות בשבת האי שניה שניה ממש ואם חל להיות בתוך השבת האי שניה היינו שנייה להפסקה שהשבת הבאה אחר ההפסקה קורין בה זכור. הר"ן:

בשלישית פרה אדומה. כתב הר"ב וכשחל ר"ח ניסן להיות בשבת הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לר"ח ניסן וכו' דכל היכא דר"ח ניסן בשבת איכא שלשה שבתות מפורים לר"ח ניסן עם אותו שבת שחל בו ר"ח ניסן שקורין בו פרשת החדש והאי שלישית ורביעית להפסקה היא. ואחל להיות בתוך השבת קאי. וששי בשבת ליתיה בכלל חל להיות בתוך השבת דבתוך השבת משמע אמצע שבת שיש חול לפניו ולאחריו. משא"כ בששי בשבת. וכשר"ח ניסן בשבת היה ר"ח אדר בששי בשבת. וכן כשחל ר"ח אדר באחד בשבת יהיה פורים בשבת [וכדתנן בפ"ק משנה ב' ושם פירשתיו] ואיכא נמי ג' שבתות בין פורים לר"ח ניסן והוי נמי שלישית הסמוכה לר"ח ניסן וכמו שאין ו' בשבת בכלל בתוך השבת. הכי נמי אחד בשבת אינו בכלל. [וכן כשחל ר"ח אדר בשבת ויהיה פורים בע"ש שאז יהיה ג"כ ג' שבתות בין פורים לר"ח ניסן ויהיה נמי שלישית הסמוכה לר"ח ניסן] וזה שלא פירש בו הר"ב משום דכשחל ר"ח אדר בשבת אע"פ שאין קורין אותה בשבת הסמוכה לפורים של פרזים. קורין אותה מיהת בשבת הסמוכה לפורים של מוקפים שאותה שבת של הפסקה שהוא ט"ו באדר הרי הוא פורים למוקפים וקורין פרה בשבת שלאחריה וטעמא דכדי לסמוך כו' מפורש בירושלמי שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני בניסן נשרפה הפרה מפני שלא היו יכולין לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן ונמצאת פרה מאוחרת לר"ח ניסן. אלא שהקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל וכיון שכן אין ראוי להפסיק בין פרה להחדש כדי שלא תקדום כל כך מאחר שהיתה ראויה להיות מאוחרת. הר"ן:

לכסדרן פי' הר"ב לסדר ההפטרות. טעמא דהפטרות כתוב בספר תשבי שרש פטר שמצא כתוב שאנטיוכס הרשע מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים. מה עשו ישראל לקחו פרשה א' מנביאים שענינה דומה לענין מ"ש בפרשה של שבת ההיא. ועתה אף שבטלה הגזירה המנהג הזה אינו בטל. ונקראה הפטרה מלשון שני שפירש הר"ב בואין מפטירין כו' במ"ח פרק בתרא דפסחים:

לכל מפסיקין. פירש הר"ב שאין מפטירין וכו'. [עיין לקמן בד"ה וביה"כ וכו'. שכן דעת התוספת. דלרש"י ור"ן לכל מפסיקין מלקרות בענין היום וקורין בענין מועד מעין המאורע כו' ומ"ש הר"ב] אלא מעין המאורע. בר"ח שחל בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו. ואם יחול ביום ראשון מחר חדש. וחנוכה בשבת שבו מפטירין בנרות דזכריה. ואם הם שני שבתות בשניה בנרות שלמה. וכתב הר"ן אע"ג דנרות דשלמה קדימו אפ"ה עדיפי לן נרות דזכריה משום דנבואת עתיד נינהו ע"כ. ופורים [כגון בכרכים] פקדתי את אשר עשה עמלק. בברייתא בגמ' דף ל"א. ותו בגמרא דף ל' דבתעניות ומעמדות דבשבת ליכא הוי מפסיקין לענין הפרשה. וצ"ע להרמב"ם שפירש וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת. וכתב הר"ן והאי מפסיקין דסיפא דומיא דמפסיקין דרישא הוא שכל אחד ענינו שמפסיקים מאותו סדר שכבר התחילו לקרות אע"ג דבמפסיקין דרישא חוזרין לסדר כל השנה כולה דמכל מקום מפסיקין הן מסדר פרשיות שהתחילו לקרות:

בחנוכה ובפורים. אע"ג דמעשה דפורים קודם מעשה דחנוכה הוה ופורים מדברי קבלה. וחנוכה דברי חכמים. אפ"ה אקדים לחנוכה משום דקדים בסדר החדשים. ועוד דקריאת ימי חנוכה שמנה הן:

בתעניות. ופרכינן בגמרא דכיון דאיכא קריאה במנחה בתעניות למה יפסיקו בשחרית יקראו בסדר היום בשחרית ומענין התענית במנחה. ומשנינן דבתעניות לא קרינן בשחרית כלל אלא מעייני במילי דמתא ומתקנינהו. ומש"ה לא אפשר למיקרי בתורה עד המנחה. והקדים תעניות למעמדות אע"ג דמעמדות תדירי. מכל מקום אינם אלא באנשי מעמד בלבד מה שאין כן בתעניות שיש בהם השוים בכל הצבור:

וביום הכפורים. פירשו התוס' דמיירי במנחת יוה"כ שחל להיות בשבת. ואהא קאמר שמפסיקין מן הסדר שחל באותו שבת וקורין בפרשת עריות וכן בכל הני שאין קורין אלא ג' כגון תעניות ומעמדות וחנוכה ופורים. ולפי מ"ש רש"י בפרק ב' דשבת דף כ"ד [ד"ה המפטיר] דרגילין היו להפטיר במנחה בשבת. אלא בימי פרסיים גזרו שלא לעשות וכיון שנסתלקו נסתלקו. ע"כ. יש לפרש דקאי מפסיקין להפטרה כאינך. אלא דממשנה ב' [צ"ל א'] דפרק דלקמן מוכח דמשנתינו נשנית אחר הגזרה. ומ"מ ליכא למימר דמיירי ביוה"כ שחרית שקורין בפ' אחרי מות. דא"כ אמאי נקט יוה"כ אפילו שאר מועדות נמי. עכ"ד. ומש"ה תני ליה בסוף. ואכתי לא ניחא אמאי לא תני שאר מועדות. ובכללן שחרית דיו"כ. לכך נראה כפרש"י והר"ן שכתבו לכל מפסיקין אף המועדות בכלל. [וכתב הר"ן דמתני' הכי קאמר לכל המועדות מפסיקין שמניחין פרשת היום וקורין בשל יו"ט. וכן לר"ח ולחנוכה כו' ומיהו הך הפסקה לאו בחד גוונא הוא דביו"ט מפסיקין בפרשת וכו'. ואילו בר"ח וחנוכה מפסיקין בהפטרות וכו' ע"כ]. אלא שמ"ש הר"ן דיוה"כ דקתני אגב גררא דתענית נקטיה. אע"ג דבכלל רישא דמתני' הוא. דקתני לכל מפסיקין דהיינו לכל יו"ט כמו שכתבתי. ע"כ. נראה בעיני דאין אנו צריכין לכך אלא כמו שכתבו התוספת דמשום מנחה דיוה"כ נקט ליה. ול"נ עוד לומר דביוה"כ דקתני ר"ל שחרית ומנחה ולפי דיוה"כ מקרי שבת שבתון ואסור בעשיית מלאכה כמו יום השבת. ה"א דלא נפסוק בו מסדרי השבתות ולא הוי בכלל לכל מפסיקין הלכך אצטרך למתני ליה בהדיא. ועוד דיוה"כ משונה משאר המועדות שיש בו קריאה בין בשחרית. בין במנחה. ועוד דה"א דבשחרית יקראו בסדר השבתות. ובמנחה יקראו מעין יוה"כ. וכדלעיל בתעניות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) ר"ח אדר. לפי דמכילתין במגילה הנקראת באדר. התחיל ג"כ בדיני קריאת התורה בקריאה דחליא בר"ח אדר:

(י) (על הברטנורא) משום דג"פ כתיב תרומה בההיא פרשה אחד לאדנים ואחד לבדק חבית ואחד למזבח ההוא דכתיב ביה לכפר על נפשותיכם:

(יא) (על המשנה) בשניה. לשקלים או להפסקה. הר"ן:

(יב) (על הברטנורא) דאז איכא ג' שבתות מפורים לר"ח ניסן עם שבת ראש חודש ניסן. וכן אם חל בא' בשבת יש שלש שבתות. ולא פירש בו הר"ב משום דעל כל פנים הוה ליה סמוכה לפורים דמוקפים ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה מפני שלא היו יכולין לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן ונמצאת פרה מאוחרת לראש חודש ניסן אלא שהקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל וכיון שכן אין ראוי להפסיק בין פרה להחודש כדי שלא תקדים כל כך מאחר שהיתה ראויה להיות מאוחרת ירושלמי. הר"נ:

(יד) (על הברטנורא) טעמא דהפטורות. שאנטיוכס גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים מה עשו ישראל לקחו פרשה אחת מנביאים שענינה דומה לענין מה שכתוב בפ' של שבת ההיא. ואע"פ שבטלה הגזירה, המנהג לא בטל. תשבי. ונקראת הפטורה מלשון ב' שפירש הר'ב בפ"י דפסחים מ"ח:

(טו) (על הברטנורא) בר"ח שחל בשבת מפטיר והיה מדי חדש כר. ותו בגמרא דתעניות ומעמדות דבשבת ליכא הוי מפסיקין לענין הפרשה:

(טז) (על המשנה) בתעניות. בגמרא פריך כיון דקורין ב'מנחה למה יפסיקו בשחרית ומשני דבתעניות בשחרית לא קרינן כלל אלא מעייני במילי דמתא ומתקנינהו.

(יז) (על המשנה) וביוה"כ. איירי במנחר, יוה"כ שחל להיות בשבת. דליכא למימר דאיירי בשחרית א"כ אמאי נקטיה מכל המועדות. תוספ'. ולהכי נקטיה בסוף. ואכתי לא ניחא אמאי לא תני כל המועדות. וצ"ל כפירש"י והר'ן דה"ק לכל המועדות מפסיקין (בפרשה) וכן לר"ח כו' (בהפטרה) ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר"ח אדר וכו':    ביד הלכות תפלה פ' י"ג סי' כ' ובטור א"ח סי' תרפ"ה:

בפרשת שקלים:    ירושלמי בפירקין וגם בפ"ק ר' לוי בשם ר"ש בן לקיש צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל אמר מוטב שיקדום כספן של בני לכספו של אותו הרשע לפיכך מקדימין וקורים בפרשת שקלים ע"כ:

חל להיות בתוך השבת:    כתב הר"ן ז"ל דאחד בשבת וע"ש ליתנהו בכלל חל להיות בתוך השבת פי' באחד בשבת לא מצי חייל דא"כ הוי ר"ח ניסן בשני בשבת שהרי אדר לעולם חסר וא"כ ה"ל פסח בשני בשבת וקיימא לן דלא בד"ו פסח לעולם משום יום הכפורים דלא ליקלע לא בע"ש ולא במ"ש ומשום יום ערבה דלא ליקלע בשבת ועוד דלמאי דאמר רב בגמ' וקיימא לן כותיה כי היכי דלא ליקשי ליה ממתני' צ"ל דתוך השבת אין יום אחד בשבת בכלל וששי בשבת נמי לא דאי לא תימא הכי היכי קאמר דבשלישית להפסקה פרה וברביעית החדש והא על כרחך כל שחל ר"ק אדר בע"ש יש שני הפסקות וסימן לו ובי"ו כלומר דכשחל ר"ח אדר בששי מפסיקין בשני בו ובששה עשר בו כדי לקרות פרשת פרה בשבת הסמוכה לר"ח ניסן ונמצא שאין קורין פרשת פרה בשלישית להפסקה אלא ברביעית ולא ברביעית פרשת החדש אלא בחמישית הלכך על כרחך ע"ש ליתיה בכלל חל להיות בתוך השבת כשם שאחד בשבת אינו בכללו וטעמא דמילתא דבתוך השבת משמע אמצע שבת שיש חול לפניו ואחריו מה שאין כן באחד בשבת וששי בשבת עכ"ל ז"ל:

בשניה זכור:    בין אחל ר"ח אדר להיות בשבת ובין אחל להיות בתוך השבת ומיהו האי כגווניה והאי כגווניה דכשחל להיות בשבת האי שנייה שניה ממש ואי חל להיות בתוך השבת האי שניה היינו שניה להפסקה שהשבת הבאה אחר ההפסקה קורין בה זכור גם זה מהר"ן ז"ל. וכתוב בספר חן טוב סוף פ' בשלח בדף קל"ד ע"א וז"ל ובזה נתרץ למה אנחנו בגלותינו מצווין לקרות פרשת זכור בצבור מן התורה כיון שאין אנו יכולין לעשות עמו רעה אמנם הכונה היא לזכור הגורם שהוא העון ונשוב לה' שהרי גם בבוא משיח צדקנו תשאר מצות זכור קיימת שהיא א' מתרי"ג מצות והרי נמחה עמלק מהעולם א"כ מה לנו לזוכרו עוד אלא ודאי הוא כמו שכתבנו לזכור את הגורם ביאת עמלק שזאת היתה לו לעמלק תמיד שלא בא על ישראל אלא ע"י תביעת עון כמו ברפידים ע"י רפיון תורה ומריבה ביניהם גם המן הרשע אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וכו' אינם באחדות גם בא עליהם בעון הסעודה כמשרז"ל והשתיה כדת אין אונס וכו' שבזה היה לעשות כרצון ואיש ואיש מרדכי והמן כי מרדכי היהודי חפץ שלא יעבירום על דת להשקותם יין על כרחם והמן ג"כ רצה שיהיו מזידין ולא אנוסים לכך אין אונס הרי גם הוא בא בטענה גם על שהשתחוו לצלם לכן צותה אסתר לעשות זכר לדורות וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם שגם לימות המשיח אינם בטלים יען יזכרו דבר המן ועמלק הבאים על חטא ולא ישובו לכסלה ע"כ. גם בפרשת חקת דף ר"ל ע"א נתן טעם לקריאת פרשת פרה וז"ל ולכן תקנו רז"ל לקרוא פרשת פרה בצבור והיא מדאורייתא יותר מכל הפרשיות והדבר קשה מאד מה לנו לקרות פרשה זו ואין בידנו לעשותה ולא טהרת טמא מת. אכן הכונה רצויה במקום המים שאין [המים] מטהרין אלא עיקר הכל שהחי יתן אל לבו עון העגל שגרם המיתה ונשאר לפקדון לארץ כמו שאמר הכתוב וביום פקדי ופקדתי ועל שקוראים בפרשת פרה תחשב להם כאילו עושין מצות פרה ושורפים אותה והיא מטהרת אותנו מטומאותינו בכונתנו כמו שאמרנו ג"כ בפרשת זכור גם בכל הקרבנות לכן חובה עלינו לקרותה בצבור יותר מכל פרשיותיה של תורה שקריאתה היא עשייתה שעיקר הכל היא הכונה שאין המים מטהרין אלא כונת המים להכניע היצה"ר שהביא מיתה לעולם היא המטהרת לכן בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו אפר פרה מצוה עלינו לקרות פרשה זו בצבור להטהר מיצה"ר על ידי קריאתה עכ"ל ז"ל:

לכל מפסיקין:    פ' י"ג דהלכות תפלה סי' ח'. ופי' ר"ע ז"ל לכל מפסיקין שאין מפטירין וכו' אמר המלקט בגמ' פרכינן אי לסדר הפטרות הפטרות בקול מי איכא דתעניות ומעמדות על כרחך הני בשבת לא הוו ומשני מידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא כלומר בהני ודאי מפסיקין פרשת היום אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין בהפטרה והאי דמפסיקינן בתעניות אע"ג דיכילנא למיקרי בצפרא בעניינא דיומא ובמנחה בדתעניתא מתרץ בגמ' משום דמצפרא כנופיא עד פלגא דיומא לעיוני במילי דמתא ומפלגיה דיומא לפניא רבעא דיומא קרא ומפטרי ורבעא דיומא בעו רחמי כלומר ומש"ה לא אפשר למיקרי בתורה בשחרית כלל עד המנחה. ובגמ' מפ' טעמא. וכתבו תוס' ז"ל לכל מפסיקין צ"ל דמיירי במנחת יה"כ שחל להיות בשבת ואהא קאמר שמפסיקין מן הסדר שחל באותה שבת וקורין בפ' עריות וכן בכל הני שאין קורין אלא שלשה כגון תעניות ומעמדות וחנוכה ופורים דליכא למימר דמיירי ביום הכפורים שחרית שקורין בפ' אחרי מות בחול ששה ובשבת שבעה דא"כ אמאי נקט יום הכפורים אפי' שאר מועדות נמי ע"כ והר"ן ז"ל כתב וז"ל לכל מפסיקין אף המועדות בכלל דמתני' והכי קתני לכל המועדות מפסיקים שמניחין פרשת היום וקורין בשל יום טוב וכן לר"ח חנוכה ופורים וכו' ומיהו הך הפסקה לאו בחדא גוונא היא דבימים טובים מפסיקין בפרשה בין בשבת בין בשני וחמישי שאין קורין אותה פרשה שהיא באה על הסדר ואילו בר"ח ובחנוכה שיכולין לבוא בשבת אינו כן שאין מבטלין הפרשה בשבת אלא שמפסיקין בהן להפטרות כלומר שאין מפטירין מענין הפרשה אלא מעין ר"ח או חנוכה כדרך שנוהגין בשבתות של פרשיות הללו שמפטירין בהן מעין כל פרשה ופרשה אבל בשני ובחמישי אינו כן שאין קורין בתורה אותה פרשה שהיתה ראויה לקרות אלא קורין בענין חנוכה ופורים ור"ח וכו' הלכך לא משכחת לה הפסקה דפורים ותעניות ומעמדות אלא בשני ובחמישי ויום הכפורים דקתני אגב גררא דתעניות נקטיה אע"ג דבכלל רישא דמתני' הוא דקתני לכל מפסיקין דהיינו לכל ימים טובים כמו שכתבתי ע"כ:


פירושים נוספים

בבלי כט א  



ראו גם: