חידושי הרמב"ן על הש"ס/מגילה/פרק ג

על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כא עמוד ב

בעא מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה צו את בני ישראל דלא הויא אלא תמניא פסוקי היכי ניעבד ליקרו תרין תלתא פסוקי פשו להו תרין ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים. פי' דקי"ל לקמן כר' תנחום א"ר יהושע בן לוי דאמר אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים גזירה משום היוצאין שמא יצאו בין גברא לגברא יאמרו זה שקרא למה שייר שנים פסוקים בפרש' זו ודאי לקרוא אחר הניח אותן ודעתן להפסיק בראש הפרשה שאלמלא היה דעתן שיקרא הוא אחריו מפרשה אחרת היה זה גומר בפרשתו אלא בסוף הפרשה ינמיר הבא אחריו ויבא לומר שקורין בתורה פחות משלשה פסוקים. ואע"פ שי"ל שלא אמרו לקמן אין משיירין אלא במקום שאפשר שיש שקורין בסוף הפרשה אבל כאן הדבר ידוע שצריכין השנים לגמור עוד שתי פרשיות ויותר משלשה פסוקים שיש לכל אחד ואחד מ"מ כיון שלא גמר זה הפרשה שעדיין יש ריוח לשנים הבאים אחריו יבאו לידי טעות בכך הילכך לא אפשר.

אלא ליקרו תרי ארבעה ארבעה ביום השבת דהוין תרין פסוקי ובראשי חדשיכם דהוו חמשה היכי ניעבד יקרא השלישי תרי מפרשת ביום השבת וחד מפרשת ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים. פי' דקי"ל כיש אומרים וגזרה משום הנכנסין כשיראו הרביעי מתחיל בפסוק שני שבפרשה או שימצאו השלישי קורא אותו וגומר בו יאמרו לא קרא ממנה אלא פסוק אחד שאם קרא מלפניו בפרשיות של מעלה למה התחיל בפרשה זו משום פסוק א' והלא יש ריוח למעלה לקרות שלשה עד סוף הפרשה.

וא"ת א"כ פרשה קטנה של שני פסוקים לא יקראנה בבית הכנסת שמא יאמרו בה התחיל ובה סיים זו אינה תימה דהתם מה יראו לומר כן אבל בכאן דרך הקוראין לסיים בסוף פרשה ולהתחיל בראשונה וכאן כיון שיש ריוח למעלה ורואין זה מתחיל בפסוק שני יאמרו מתחלה קרא זה שלפניו פסוק א' ויצא בו ויבא לידי טעות בכך הילכך לא אפשר.

דף כב עמוד א

ליקרי תרי פסוקי מפרשת ביום השבת ותלתא פסוקי מפ' ובראשי חדשיכם אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים. פי' שייטא דלישנ' נקט דהכא הא איכא רביעי דבעי למקרא בה והקור' בתורה לא יקרא פחות משלשה פסוקים, אי נמי איכא למימר דאי לא משום אין משיירין הוה אמינא למיקרי רביעי תרין מפרשת ובראשי חדשיכם וחד ה) מפרשת הפסח הסמוכה לה אלא כיון שאי משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים לא אפשר אלא א"כ יקרא השלישי כל פרשת החדש והרביעי יקרא בשאר הקרבנות ולא ראו חכמים ז"ל לעשות כן לפי שלא בא רביעי אלא בשביל ר"ח והאיך יקרא בדבר שאינו חובת היום. וכן לא ראו להתחיל בפ' שלמעלה מצו את בני ישראל דכולן בחובת היום הם מקרין אותם דתמיד נמי חובת היום הוא ואף מוסף שבת שבאמצע פרשיות בראשי חדשים הוא קרב.

ופשט רבא לבעיא זו ואמר ליה לעולא בר רב זו לא שמעתי כיוצא בו שמעתי דתנן בראשית בשנים. והיכי אפשר דחמשה פסוקים בלחוד הויין והקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים ואתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אומר פוסק.

וראיתי לרבינו הגדול והגאונים ז"ל שפירשו דהכא נמי בפרשת ראש חדש לרב דולג ולשמואל פוסק ולקמן איפסיק בגמרא והלכתא אמצעי דולג לומר שחוזר השני וקורא פסוק מן השלשה שקרא הראשון ומוסיף שנים אחרים ונשארו שלשה פסוקים בפרשת צו שקורא אותן השלישי זהו פירוש הראשונים וכן הנהיגו הדורות במקומות הללו.

ואני תמה על לבם של ראשונים שהיה כפתחו של אולם מה הרויחו בדילוג הזה והלא אותה חששא ואותה גזרה שחששו לה בגמר' שקוראין על הסדר אף בדילוג הזה במקומה עומדת שהרי הנכנסין כשיראו השני מתחיל בפסוק ג' שבפרשה יאמרו לא קרא ממנו הראשון אלא שני פסוקים ומה הועילו חכמים ז"ל בתקנתן בדילוג הזה.

וזה דבר ברור הוא דכשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים גזרה משום הנכנסין כך אין הקורא מתחיל לקרות בפחות משלשה פסוקים המשיירין בפרשה שלמעלה גזירה משום הנכנסין שהיא הגזירה הזו בעצמה וכדאמרינן בגמ' ושמואל דאמר פוסק מאי טעמא לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין וגזירה משום היוצאין כלומר מפרשת בראשית כשהיה הראשון קורא שלשה נשארו שנים בסוף הפרשה ויש בו גזרה משום היוצאין כשהשני דולג פסוק אחד לגמור שלשה נשארו שנים בתחלת הפרשה ויש בה גזרה משום הנכנסין שיאמרו ראשון לא קרא אלא שני פסוקים.

הלכך גבי ר"ח מה ראו שלא להתחיל בפ' ובראשי חדשיכם בפסוק אחד משום הנכנסין והלא בדילוג הוא עצמו נסתיים עמו משום גזר' זו של נכנסי' ואם יאמרו ראו שלא יתחיל בפ' פחות מג' שמא יטעו הנכנסין בשעת קריאתו בפסוק זה לומר לא קרא אלא פסוק זה בלבד אבל כשהוא דולג אין טעותם בקריאה של זה אלא בקריאה של א' ושמא לא יתנו דעתם עליה ואעפ"י שאמרו בדילוג של בראשית קדושה הימנה. ואפשר דר"מ גופיה מודה בדמים שאם מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר הדמים תולין בידם מפני שאין הדמי' נתפסין אלא משום אכחושי מצו' וכשכולן מסכימין במכירתן הדמים מצוה לאחר זמנה היא כמ"ש למעלה, תדע דהא דמי ספרים לרבנן מותרין הם במכירת ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דשמעת' דרבא אכולה, מתניתין קיימא וכן במותריהן והתנו כולן מותרין. והנה אמת נכון הוא.

ולענין מה שאמר ר"מ מרבים ליחיד ליכא קדושה מסתברא ליכא קדישה כקדושה ראשונה מפני שאין דבר שבקדושה נאמר בו כמ"ש אבל מ"מ יש בה קדושה קצת ואסור להשתמש בה חול כל זמן קדושתה מדלא פרכי' הכי במותר להשתין מים בתוך ד"א של תפלה משום דה"ל דיחיד ולא קדיש כלל. ושמא י"ל משום דאתי למסרח אפי' התפללו שם י' כגון הרחוב. ובירוש' אמתני' ועוד א"ר יהודה הדא דתימא בה"כ דיחיד אבל בה"כ של רבים אפי' בנוי אסור, משמע דבה"כ של יחיד יש בו משום קדושה. דאיכא משום נכנסין מ"מ בכאן פיחתו הטעות שלהם ועשו לו הרוחה מן הקורא הזה משני לראשון. זה אין בו טעם ולא ריח בעצמו שהכל גזרה שוה ואין בה שום חילוק והפרש. ועוד שהרי אם שיירו בפ' ראשונה פחות מג' פסוקים אין בו משום חשש אלא ליוצאין בין גברא לגברא שמא דעתם לומר לא השאירו בפ' אלא שני פסוקים לשלישי שיבא אחריו וזו הגזרה יותר רחוקה הרבה מפני שיש ריוח לשלישי הזה לקרות בפרשת וביום השבת ויותר היה נכון שיגמור השני בסוף פרשה ראשונה וידלג השלישי ויקרא שלשה פסוקים ממנה שהרי דילוג פסוק אחד ושנים ושלשה שוה הוא ובקרבנות החג מדלגין יום אחד אף כאן ידלג שלשה ויוסיף פרשת וביום השבת ובזה תהיה הגזרה יותר רחוקה מאד שאין לחוש אלא שיבאו הנכנסין בתחלת קריאתו של זה וימצאו שאין פסוקי' שבתחנת הפ' מספיקין לב' קוראין הראשוני', אלא דברים הללו אין בהם ממש אבל טעם מנהג הגאונים ז"ל אין אנו [לנו] בו.

ועיקר השמועה בפירושה כך נראה דאמר ליה רבא לעולא בר רב זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דפליגי רב ושמואל בפרשה בראשית דמדאמר דולג ולא חיישי' לגזרה ונכנסין ויוצאין משום דלא איפשר דכל פסוקא דלא פסקים מרע"ה לא פסקינן ליה לעולם ושמואל אמר פוסק ואינו דולג דחיישי' לגזרה דנכנסים ויוצאין אף כאן בראשי חדשים לשמואל פוסק משום חששא דנכגסין ויוצאין ולרב מוטב שיטעו נכנסין ויוצאין ולא נפסיק פסוק שלא הפסיקתו תורה הילכך קורין כדרכן או שנים הראשוני' שלשה שלשה והשלישי שנים מפרשה ראשונה ושל פרשה שניה או שנים הראשונים כל הפ' והשלישי שני' של פרשה שניה ופסוק א' משלישית ואין קפידא בדבר.

ובעיקר פלוגתייהו דרב ושמואל שלח ליה ר' אבא לרב יוסף הלכתא מאי ושלה ליה הלכתא דולג כרב והעלו בגמ' והלכתא אמצעי [דולג] לומר שהלכה כרב וללמד שאין הדילוג באחרון נפי שאם היה השני קורא שנים פסוקים מפ' בראשית ואחד מיהי רקיע והשלישי דולג היה הראשון משייר בפ' פחות מג' פסוקים והשני מתחיל בשניה פחות מג' פסוקים והיו כאן גזרות הרבה לפיכך אמרו שהאמצעי דילג ואלו בפ' החודש אין שם אמצעי על השני ועוד למה ידלג הוא בקביעות אף השלישי יכול לדלג וכן הרביעי דליכא אלא חדא גזרה משום יוצאין שמשייר בפ' פחות מג' ויוצאין נמי לא שכיחי כ"כ.

וא"ת למה פסקו הלכה בזה והלא המעמדות אינן נוהגין לאחר חרבן והלכתא למשיחא היא, הלכה לא באה אלא לומר שאינו פוסק כשמואל וללמד על פרשת החדש וכיוצא בה שאינו פוסק והילכך השלימו ההלכה שהדילוג באמצעי הוא בפ' בראשית ללמד על תיקון הסדר שנראין בו דברי רב יותר מדברי שמואל. זהו מה שהעלינו בשמוע' לפי מראית עינינו.

וכשחקרנו על הדברים חוץ מתלמודנו מצאנו במס' סופרים שהיא גמרא ירושלמית ממנהגן של אבותינו שאומרים שם כלשון הזה א) ובחדש עצמו קורין שלשה בקרבן תמיד הראשון קורא וידבר צו ואמרת והשני קורא את הכבש א' ועשירית האיפה עולת והג' חוזר למעל' וקורא עולת ונסכו ואת הכבש מפני שאמרו אין קורין בפ' פחות מג' פסוקים ויש אומרי' אין משיירין בפ' בפחות מג' פסוקים ההוא בפ' גדולה, בד"א בשיטה של פסיקה אינו יכול לפסוק עד שיקרא ממנה ג' פסוקים וכאן ג' שהוא קורא ד' פסוקים והרביעי קורא בשל ר"ח ובראשי חדשיכם כל הפסוקים ע"כ אמור במסכתא זו.

והרי להם שני מנהגים בכאן מתחלה אמר שיקראו שלשה בקרבן התמיד ויהא השלישי חוזר ודולג פסוק א' עולת וקורא שנים לפניו ונסכו ואת הכבש והטעם למנהג זה ב) כדי שיהא הרביעי שהוא בא בשביל ר"ח קורא כל המוספין והראשונים קורין התמיד ולא ראו לערב ולקרות קרבן התמיד עם המוספין ויש אומרים אין משיירין בפ' פחות מג' פסוקי' וההיא בפ' גדולה היא שיש ריוח להשמר בדבר ולהזהר בטעותן של נכנסין ויוצאין שיסיים בסוף הפ' ולא ישייר ממנה פחות משלשה פסוקי' ובד"א בשיטה שיש לו להפסיק בה שאין אדם רשאי לקרות בתורה פחות מג' פסוקים ג) אבל כאן שהוא קורא מפ' ראשונה ונסכו ואת הכבש וקורא וביום השבת ועולת שבת נמצא שקרא ד' פסוקים והרביעי קורא פרשת ובראשי חדשיכם.

הנה זהו ענין הגמ' זו עם קצת שבוש שיש בלשונם מטעות הסופרים מפני שלא הורגלו בה חכמים ותלמידים אבל מ"מ אנו למדין ממנה הסברא שלהן בשני המנהגין האלו שהמנהג הראשון מקרא ג' קוראין בקרבן התמיד ולית ליה אין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים כר' תנחום א"ר יהושע בן לוי אלא שדולג פסוק א' כדי שיקרא ג' פסוקים ויש אומרים אית להו אין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים אלא הכא משום דלא איפשר משייר שנים בפ' ראשונה וקורא פרשה שניה ואין כאן דלוג והפסק וזהו המנהג שאנו רואין ע"פ הגמ' שלנו כפי מ"ש למעלה אבל המנהג שהנהיגו הגאונים ז"ל על פי שלהן דאמצעי שהוא השני דולג אין כאן מי שהסכים עמהם אלא שאין ליגע במה שהונהג על פי הגאונים ז"ל וכ"ש בזה שאין במנהג שלהם משום איסור וכבר שנינו אל ישנה אדם מפני המחלוקת.