מלאכת שלמה על מגילה ג
<< · מלאכת שלמה · על מגילה · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בני העיר שמכרו רחובה של עיר וכו': ובגמ' זו דברי ר' מנחם בר יוסי סתימתאה אבל חכמים אומרים רחובה של עיר אין בה משום קדושה וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:
לוקחין בדמיו: ארחוב קאי דהוי לשון זכר אלא דק"ק דבגמ' קאמר אין בה לשון נקבה וא"כ ה"ל רחבה בלי ויו: ועיין במ"ש בפ"ד דתעניות סי' ב' ובטור א"ח סי' קנ"ד:
בית הכנסת לוקחין וכו': בהלכות תפלה פ' י"א סי' י"ד ובטור א"ח סי' קנ"ג:
תיבה: י"מ הוא ההיכל שעומד שם הס"ת כל ימות השנה שנקרא בלשון רז"ל ארון והיא דעת הר"ן ז"ל. ותלמידי ה"ר יונה ז"ל פירשו שהלוח שמעמידין בו ס"ת כל השנה הוא שנקרא תיבה:
מטפחות לוקחין ספרים: נביאים וכתובים ואפילו במטפחות ס"ת מיירי דנביאים וכתובים קדישי טפי ממטפחות תורה והכי איתא בירושלמי ואסיפא דספרים לא יקחו מטפחות גרסי' נמי התם בירושלמי אפילו מכרו נביאים וכתובים אין לוקחין בהן מטפחות תורה וחומשין הר"ן ז"ל: אבל הרמב"ם ז"ל ור"י בעל הטורים ז"ל פירשו ספרים היינו חומשין שכתוב כל חומש לבדו שאין קדושתו כקדושת ס"ת שכתובים בו כל החמשה חומשים ביחד:
אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים: העלה הר"ן ז"ל דאין הכי נמי בשוין כגון תורה בתורה אסור אלא משום הכי לא נקט סיפא דמתני' בשוין משום דרישא דסיפא איצטרך למיתני מכרו תורה לא יקחו ספרים משום הנהו טעמי דמייתי הוא ז"ל וכיון דבגרועי אתחיל נקטינהו לכולהו נמי בגירוע ספרים אל יקחו מטפחות ומטפחות לא יקחו חיבה וכו' ואין הכי נמי דבשוין נמי אסור ובעיא הוא בגמ' ולא אסיקנא בה מידי ונקטינן לחומרא. ומדאיבעיא לן בס"ת דליכא לעלויי ביה מכלל דפשיטא לן דבהנך אחריני דאיכא לעלויי בהו אסור למכרן וליקח כיוצא בהן ע"כ וְיִשֵב הוא לפי דרכו ז"ל דלא ליקשי דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא. וכתב עוד ז"ל ומשמע ממתני' דנביאים וכתובים כי הדדי נינהו דספרים תנינן סתמא ולא מפלגינן בינייהו כלל ולענין הנחתם זה ע"ג זה נמי משמע לקמן בגמ' דשוו אהדדי ומאי דאשכחן בגמ' במלכיות זכרונות ושופרות דר"ה דמקדימין כתובים אפשר דהתם סדרא דגברי נקטינן משום דדוד ראשון לנביאים ע"כ. וכן כתבתי לעיל פ' בתרא דר"ה בשם תוס' ז"ל:
וכן במותריהם: מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה צריכין ליקח ג"כ מן המותר תורה והשתא לא מיירי אלא מן הדמים אבל ודאי זכה בו לוקח ולקמן תנינן מה יעשה בו הר"ן ז"ל:
מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי ר"מ וכו': בגמ' פריך שפיר קאמרו ליה רבנן לר"מ ומשני ור"מ מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדישא והשתא נמי קדישא אבל מרבים ליחיד ליכא קדושה שאין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה ורבנן אמרי אי איכא למיחש בין רב למעט הכא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך. ומתוך מה שכתבנו וממה שנכתוב עוד בסמוך בס"ד נראה דגרסי' ר' מאיר וכן הוא ג"כ בירושלמי והרי"ף והר"ן אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס דברי ר' יהודה שכתב ואין הלכה כר' יהודה וכן בהרא"ש ז"ל:
אין מוכרין בית הכנסת וכו': ירושלמי דנדרים פ' ר' אליעזר ותוס' פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ג) והא דבית הכנסת נמכר היינו דוקא של כפרים וכדפי' ר"ע ז"ל במתני' דלעיל:
אלא על תנאי: שאימתי שירצו יחזירוהו דברי ר"מ ה"ר אפרים ז"ל פירשה בבית הכנסת של יחיד והוצרך לפרש כן משום דקשיא ליה דר"מ אדר"מ כיון דא"ר מאיר אין מוכרין משל רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו וכל שכן להוציאה לחולין א"כ למה צריך תנאי והא בקדושתה קיימא וכבר נשמר מזה רש"י ז"ל שפירש ואפילו מרבים לרבים והיינו טעמא כדי שלא יראו המוכרין כמזלזלין בקדושתה וכאילו אינם חפצים בה מאחרי שמחליטין אותה. ולי נראה מתני' מילי מילי קתני אם מכרו לעלות בדמים מותר לחלל קדושתו ואפי' לר"מ כדקתני רישא לוקחין בדמיו תיבה ואם מכרו להעמידו בקדושתו עושין בדמיו כל צרכן ובזה אסר ר"מ למכור משל רבים ליחיד אבל משל רבים לרבים מותר ועושין בדמים כל צרכן ובתר הכי קתני אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי כשמוכרין אותו לעלות בדמיו ולחלל קדושתו בקדושת דמים והיינו דקא הוינן בגמ' היכי דייר בה הא הויא לה רבית אלמא כשמוכרין לבית דירה עסקינן והא לאו דוקא אלא או לפירושא דידן או לפי' ה"ר אפרים ז"ל אבל לפי' ה"ר שלמה ז"ל הל"ל היכי מצלו בה הרז"ה ז"ל וכתירוץ הרז"ה ז"ל בקרוב לו נראה שתירץ ג"כ הר"ן ז"ל וז"ל ולי נראה דמתני' מילי מילי קתני דכשמוכרין אותו ממכר עולם צריך שלא יורידוהו מקדושתו לר"מ ואם מורידין אותו אין מוכרין אותו אלא על תנאי ע"כ:
וחכמים אומרים וכו': ביד הלכות תפלה פ' י"א סי' י"ז ובטור א"ח סי' קנ"ג:
והלוקח מה שירצה יעשה: בגמ' דייקינן ממתני' דמותר לאדם להשתין בתוך ד' אמות של תפלה דע"כ ל"פ רבנן עליה דר' יהודה אלא בבית הכנסת דקביע קדושתיה אבל ד' אמות דלא קביע קדושתייהו לא:
ואין עושין אותו קפנדריא: בהלכות תפלה פי"א סי' ח' י"א:
עלו בו עשבים לא יתלוש וכו': לשון הפוסקים תולשים ומניחין אותם במקומם מפני עגמת נפש וכדאיתא בברייתא בגמ' וכדפי' ר"ע ז"ל. ולשון הרמב"ם שם פי"א דהלכות תפלה עלו בהן עשבים תולשין אותן ומניחין אותן במקומן כדי שיראו אותן העם ותעור רוחם ויבנום ע"כ:
ר"ח אדר וכו': ביד הלכות תפלה פ' י"ג סי' כ' ובטור א"ח סי' תרפ"ה:
בפרשת שקלים: ירושלמי בפירקין וגם בפ"ק ר' לוי בשם ר"ש בן לקיש צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל אמר מוטב שיקדום כספן של בני לכספו של אותו הרשע לפיכך מקדימין וקורים בפרשת שקלים ע"כ:
חל להיות בתוך השבת: כתב הר"ן ז"ל דאחד בשבת וע"ש ליתנהו בכלל חל להיות בתוך השבת פי' באחד בשבת לא מצי חייל דא"כ הוי ר"ח ניסן בשני בשבת שהרי אדר לעולם חסר וא"כ ה"ל פסח בשני בשבת וקיימא לן דלא בד"ו פסח לעולם משום יום הכפורים דלא ליקלע לא בע"ש ולא במ"ש ומשום יום ערבה דלא ליקלע בשבת ועוד דלמאי דאמר רב בגמ' וקיימא לן כותיה כי היכי דלא ליקשי ליה ממתני' צ"ל דתוך השבת אין יום אחד בשבת בכלל וששי בשבת נמי לא דאי לא תימא הכי היכי קאמר דבשלישית להפסקה פרה וברביעית החדש והא על כרחך כל שחל ר"ק אדר בע"ש יש שני הפסקות וסימן לו ובי"ו כלומר דכשחל ר"ח אדר בששי מפסיקין בשני בו ובששה עשר בו כדי לקרות פרשת פרה בשבת הסמוכה לר"ח ניסן ונמצא שאין קורין פרשת פרה בשלישית להפסקה אלא ברביעית ולא ברביעית פרשת החדש אלא בחמישית הלכך על כרחך ע"ש ליתיה בכלל חל להיות בתוך השבת כשם שאחד בשבת אינו בכללו וטעמא דמילתא דבתוך השבת משמע אמצע שבת שיש חול לפניו ואחריו מה שאין כן באחד בשבת וששי בשבת עכ"ל ז"ל:
בשניה זכור: בין אחל ר"ח אדר להיות בשבת ובין אחל להיות בתוך השבת ומיהו האי כגווניה והאי כגווניה דכשחל להיות בשבת האי שנייה שניה ממש ואי חל להיות בתוך השבת האי שניה היינו שניה להפסקה שהשבת הבאה אחר ההפסקה קורין בה זכור גם זה מהר"ן ז"ל. וכתוב בספר חן טוב סוף פ' בשלח בדף קל"ד ע"א וז"ל ובזה נתרץ למה אנחנו בגלותינו מצווין לקרות פרשת זכור בצבור מן התורה כיון שאין אנו יכולין לעשות עמו רעה אמנם הכונה היא לזכור הגורם שהוא העון ונשוב לה' שהרי גם בבוא משיח צדקנו תשאר מצות זכור קיימת שהיא א' מתרי"ג מצות והרי נמחה עמלק מהעולם א"כ מה לנו לזוכרו עוד אלא ודאי הוא כמו שכתבנו לזכור את הגורם ביאת עמלק שזאת היתה לו לעמלק תמיד שלא בא על ישראל אלא ע"י תביעת עון כמו ברפידים ע"י רפיון תורה ומריבה ביניהם גם המן הרשע אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וכו' אינם באחדות גם בא עליהם בעון הסעודה כמשרז"ל והשתיה כדת אין אונס וכו' שבזה היה לעשות כרצון ואיש ואיש מרדכי והמן כי מרדכי היהודי חפץ שלא יעבירום על דת להשקותם יין על כרחם והמן ג"כ רצה שיהיו מזידין ולא אנוסים לכך אין אונס הרי גם הוא בא בטענה גם על שהשתחוו לצלם לכן צותה אסתר לעשות זכר לדורות וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם שגם לימות המשיח אינם בטלים יען יזכרו דבר המן ועמלק הבאים על חטא ולא ישובו לכסלה ע"כ. גם בפרשת חקת דף ר"ל ע"א נתן טעם לקריאת פרשת פרה וז"ל ולכן תקנו רז"ל לקרוא פרשת פרה בצבור והיא מדאורייתא יותר מכל הפרשיות והדבר קשה מאד מה לנו לקרות פרשה זו ואין בידנו לעשותה ולא טהרת טמא מת. אכן הכונה רצויה במקום המים שאין [המים] מטהרין אלא עיקר הכל שהחי יתן אל לבו עון העגל שגרם המיתה ונשאר לפקדון לארץ כמו שאמר הכתוב וביום פקדי ופקדתי ועל שקוראים בפרשת פרה תחשב להם כאילו עושין מצות פרה ושורפים אותה והיא מטהרת אותנו מטומאותינו בכונתנו כמו שאמרנו ג"כ בפרשת זכור גם בכל הקרבנות לכן חובה עלינו לקרותה בצבור יותר מכל פרשיותיה של תורה שקריאתה היא עשייתה שעיקר הכל היא הכונה שאין המים מטהרין אלא כונת המים להכניע היצה"ר שהביא מיתה לעולם היא המטהרת לכן בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו אפר פרה מצוה עלינו לקרות פרשה זו בצבור להטהר מיצה"ר על ידי קריאתה עכ"ל ז"ל:
לכל מפסיקין: פ' י"ג דהלכות תפלה סי' ח'. ופי' ר"ע ז"ל לכל מפסיקין שאין מפטירין וכו' אמר המלקט בגמ' פרכינן אי לסדר הפטרות הפטרות בקול מי איכא דתעניות ומעמדות על כרחך הני בשבת לא הוו ומשני מידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא כלומר בהני ודאי מפסיקין פרשת היום אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין בהפטרה והאי דמפסיקינן בתעניות אע"ג דיכילנא למיקרי בצפרא בעניינא דיומא ובמנחה בדתעניתא מתרץ בגמ' משום דמצפרא כנופיא עד פלגא דיומא לעיוני במילי דמתא ומפלגיה דיומא לפניא רבעא דיומא קרא ומפטרי ורבעא דיומא בעו רחמי כלומר ומש"ה לא אפשר למיקרי בתורה בשחרית כלל עד המנחה. ובגמ' מפ' טעמא. וכתבו תוס' ז"ל לכל מפסיקין צ"ל דמיירי במנחת יה"כ שחל להיות בשבת ואהא קאמר שמפסיקין מן הסדר שחל באותה שבת וקורין בפ' עריות וכן בכל הני שאין קורין אלא שלשה כגון תעניות ומעמדות וחנוכה ופורים דליכא למימר דמיירי ביום הכפורים שחרית שקורין בפ' אחרי מות בחול ששה ובשבת שבעה דא"כ אמאי נקט יום הכפורים אפי' שאר מועדות נמי ע"כ והר"ן ז"ל כתב וז"ל לכל מפסיקין אף המועדות בכלל דמתני' והכי קתני לכל המועדות מפסיקים שמניחין פרשת היום וקורין בשל יום טוב וכן לר"ח חנוכה ופורים וכו' ומיהו הך הפסקה לאו בחדא גוונא היא דבימים טובים מפסיקין בפרשה בין בשבת בין בשני וחמישי שאין קורין אותה פרשה שהיא באה על הסדר ואילו בר"ח ובחנוכה שיכולין לבוא בשבת אינו כן שאין מבטלין הפרשה בשבת אלא שמפסיקין בהן להפטרות כלומר שאין מפטירין מענין הפרשה אלא מעין ר"ח או חנוכה כדרך שנוהגין בשבתות של פרשיות הללו שמפטירין בהן מעין כל פרשה ופרשה אבל בשני ובחמישי אינו כן שאין קורין בתורה אותה פרשה שהיתה ראויה לקרות אלא קורין בענין חנוכה ופורים ור"ח וכו' הלכך לא משכחת לה הפסקה דפורים ותעניות ומעמדות אלא בשני ובחמישי ויום הכפורים דקתני אגב גררא דתעניות נקטיה אע"ג דבכלל רישא דמתני' הוא דקתני לכל מפסיקין דהיינו לכל ימים טובים כמו שכתבתי ע"כ:
בפסח וכו': בפ' י"ב דהלכות תפלה ובטור א"ח סי' ת"צ ותנא דמתני' נקט בסדורן כסדרן בחדשי השנה וכן סדורם ג"כ בתורה בין בפ' אמור ובין בפ' פנחס: ומדאמרינן ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג משמע שלא היו מוציאין בשאר המועדות ספר שני לקרות בו פ' הקרבנות וה"נ מוכח בגמ' דאמרינן ובשאר ימות הפסח מלקט וקורא מענינות הפסח ואילו בקרבנות לא קאמר אבל אנו מלבד סדר הפרשיות מוציאין ס"ת שני לקרות בו בקרבנות היום וכך הוא בסדר רב עמרם [גאון] וסומכין על מה שאומרים בגמ' שאמר לו הקב"ה לאברהם דבזמן שאין בית המקדש קיים יהיו ישראל קורין בסדר קרבנות מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ומוחל אני על כל עונותיהם:
בר"ה בחדש השביעי: פי' רש"י ז"ל דשור או כשב ע"כ ונלע"ד שר"ל מתקיל משור או כשב או למטה משור או כשב מעט עד סוף המועדות ואם ר"ל שמתחיל מבחדש השביעי לפחות ר"ל שממשיך משם והולך עד סוף המועדות דהא כל אותה פרשה דבחדש השביעי אינה רק שלש פסוקים. וממילא שמעת מינה דלא גרסינן ובחדש בוי"ו אלא בחדש השביעי בלי וי"ו. ירושלמי בעצרת שבעה שבועות אית תנאי תני בחדש השלישי ובר"ה ובחדש השביעי אית תנאי תני וה' פקד את שרה:
ביום הכפורים באחרי מות: טור א"ח סי' תרכ"א:
ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג: ר' יעקב בר אחא בשם ר' ייסא ללמדך שאין העולם עומד אלא על הקרבנות ע"כ:
בחנוכה בנשיאים: בטור א"ח סי' תרפ"ד ותרצ"ג ובספר חן טוב פ' כי תשא דף קס"ו ע"ד נתן טעם לשבח במה שארז"ל שנצטער אהרן על שלא הקריב כלום בחנוכת המזבח כשאר הנשיאים ואמר למה יגרע שבטי מכל השבטים אז א"ל הקב"ה לא תצטער שבידך שני דברים גדולים מכל הקרבנות הלא הם ברכת כהנים והדלקת נרות שהם נוהגים בפני הבית ושלא בפני הבית לכן אנו קורין ברכת כהנים ביום א' של חנוכה ואחר גמר קרבנות הנשיאים ביום הח' אנו קורין פ' בהעלותך את הנרות ומנהג ישראל תורה היא לרמוז ב' דברים הללו תדירים ביד בני אהרן ברכת כהנים והדלקת נרות חנוכה ע"י בני חשמונאי הכהנים ע"כ:
בתעניות ברכות וקללות: תוס' פ' כל שעה (פסחים דף מ') וכתבו הם ז"ל אנו נוהגין על פי מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ע"כ. וביד ס"פ א' דהלכות תענית ובפי"ג מהלכות תפלה כתב בתעניות שגוזרין אותן הצבור מפני הצבור כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן קורין ברכות וקללות אבל בשאר תעניות קורין ויחל ובטור א"ח סי' תקע"ט:
ואין מפסיקין בקללות: בפ' י"ג דהלכות תפלה סי' ז' ומפרש טעמא בגמ' משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס פי' רש"י ז"ל והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמסכת סופרים יליף ליה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקין פסקין לשון קציצה ע"כ. ובירושלמי א"ר לוי אמר הקב"ה אינו בדין שיהו בני מתקללים ואני מתברך א"ר יוסי ב"ר בון לא מטעם זה אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב ע"כ. ומצאתי בספר חן טוב ריש פ' ראה דף ר"ץ שהביא מאמר מספר דברים רבה הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם. למדונו רבותינו למה אין מפסיקין בקללות א"ר חייא בר גמדא לפי שכתוב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה את התוכחות קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולן ד"א למה אין מפסיקין בקללות א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה אני כתבתי על כבודי עמו אנכי בצרה אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך כיצד וכו' והאריך בקושיות ותירץ וז"ל בקיצור שכונת בעל המאמר שגם אפי' אדם אחד שיקרא את כולם לא יקראם בקריאות הרבה וז"ש בלשונו בקריאות הרבה ולא אמר קורין הרבה להורות שהקורין הוא אחד אלא קוראם בקריות הרבה והוכיח דבריו מלשון המשנה ז"ש כך שנו רבותינו ירצה בסגנון זה ואין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן ולמה האריך בלשונה שהיל"ל בקיצור אין מפסיקין בקללות לבד או יאמר אחד קורא את כל הקללות אלא ר"ל גם אם יקרא אחד את כולם אין מפסיקין בקללות שאם יאמר אחד קורא כל הקללות יובן שיוכל להפסיק ביניהם ויקראם בקריות הרבה הוא עצמו קורא וחוזר וקורא לז"א אין מפסיקין בקללות אפי' שאחד יקרא את כולם הוא עצמו לא יפסיק וגם אם יאמר אין מפסיקין הייתי אומר דוקא לעולין הרבה אכן אם אדם אחד יקרא את כולם בקריות הרבה יכול לז"א אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן וגם הוא בלא הפסק וכ"ת אני אפרש המשנה להפך שאין קפידא אלא שיקרא אחד את כולן אבל אם יקראם קריות הרבה מותר וזאת היתה שאלתו אם פי' המשנה כך זה מובן מדקדוק לשון המשנה שהאריך לומר אין מפסיקין בקללות ומן הראוי לומר אחד קורא כל הקללות ויובן שאין הקפידא אלא אם ירצה אדם אחד ולא רבים מדשנו רבותינו כך ואין מפסיקין וכו' לשון מיותר ר"ל שגם בקריות הרבה אדם אחד לא יפסיק לכן שאל ואמר למה אין מפסיקין ירצה (למה) אפי' אדם אחד עצמו לא יפסיק א"ר חייא לפי שכתוב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ וכו' שהפסוק מיותר שהיל"ל מוסר ה' ותוכחתו אל תמאס ואם אל תקוץ הוא פחות ממאיסה יאמר אל תקוץ לבד ולא יאמר מאיסה כלל אכן ר"ל ב' דברים מוסר ה' בני אל תמאס להפסיק בקללות ולהניח קצתם לחברך ול"מ זה אלא גם אם אתה קורא את כולם אל תעשה קוצין קוצין פסקי פסקין בקריות הרבה א"ר יהושע טעם אחר מספיק למה לא יפסיק בקללות גם אם יקרא את כולם הוא עצמו לא יקראם בקריות הרבה יען כל פעם צריך לברך לפניה ולאחריה ואינו בדין שיהיו בני מתקללים לכן אין מפסיקין אפי' שאחד קורא את כולם ע"כ בקיצור:
בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין בסדרן: פי' הר"ן ז"ל קורין בסדרן שמתחילין הסדר ואין עולה להם מן החשבון לקריאת הסדר בשבת הבאה שחרית שלעולם חוזרין לראש הסדר ובשבת במנחה קורין סדר שבת הבאה. ובירוש' אית תנאי תני עולה להם מן החשבון. ובגמ' ת"ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה. במנחה שם קורין בשני. בשני שם קורין בחמשי. בחמשי שם קורין לשבת הבאה דברי ר"מ ר' יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמשי ולשבת הבאה א"ר זירא הלכה כר' יהודה וכתב הר"ן ז"ל ואע"ג דמילתיה דר' יהודה היינו מילתיה דתנא דמתני' דקתני אין עולה להן מן החשבון משום דה"א דמתני' הכי קתני בשני ובחמשי ובשבת במנחה קורין בסדרן במקום שמסיים בשני שם מתחיל בחמישי ואין עולה להן לשבת הבאה מן המנין אלא חוזר וקורא מראש הסדר וזו מחלוקת שלישית ומש"ה פסיק כתנא דברייתא דהיינו ר' יהודה דמיפרשן מילתיה עכ"ל ז"ל:
שנאמר וידבר משה את מועדי ה' וכו': פי' קרא יתירא דריש דהא כתיבי כולהו פרשיות ובתרייהו כתיב וידבר משה את מועדי ה' לומר שהיה דורש הלכותיהן בזמנם דלפשטיה לא איצטריך דוכי כל המצות כולם לא אמרן משה לישראל אלא מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנו להודיע חוקי האלהים ותורותיו רש"י והר"ן ז"ל. אכן כתוב בכסף משנה פי"ג מה"ת שאינו אלא אסמכתא עי' מ"ש בתוס' י"ט ועי' פי"ז דפרשת אמור בספר קרבן אהרן: