קטגוריה:יונה א א

מ"ג יונה · א · א · >>

כתיב:
ויהי דבר יהוה אל יונה בן אמתי לאמר.

מנוקד:
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר.

עם טעמים:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִם יוֹנָה בַר אֲמִתַּי לְמֵימָר:

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

• זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש, וכן כתיב: "הוא אשר דבר ה' ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר" (מלכים ב יד כה).

• יש לתמוה: איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו? והוא בידו, והכל מלא כבודו! ואיך יתנבא מורה פי השם? והוא כתוב כי הוא הנביא!

והגאון אמר, כי הלך אל נינוה וקרא עליה, ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: "קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב, כ).

ואני אומר, כי אין זה כמו זה. כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל, אם לא קראו לו רק פגע בו ודבר עמו.

ועוד, אם יונה מילא דבר השם, למה היה בורח? והוא אמר: "על כן קידמתי לברוח תרשישה" (להלן ד, ב).

ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם להוציא עַמו. ואף כי יונה, שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו, שתבע כבוד הבן.

• ועתה ארמוז לך סוד:

יש עושה חרוזים בתולדתו בלי לימוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל, ככה יוכל שלא לקבל. ונקל הוא האחרון מן הראשון.

וכל הנביאים, לבד ממשה אחר עבור כבוד השם על פניו, נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום. על כן אמרתי על אברהם אבינו, בנבואה על נסיון האלהים ולקח המאכלת, ואזנו נוטה לשמוע מהרה.

וכאשר חיפשתי בכל המקרא, לא מצאתי מילת בריחה רק דביקה על מילת "פני", כמו: "ואנה מפניך אברח" (תהלים קלט, ז); "ויברח יפתח מפני אחיו" (שופטים יא, ג).

והנה לא מצאתי בנבואה יונה שברח "מפני ה'", רק "מלפני ה'". וכתיב: "חי ה' אשר עמדתי לפניו".

והנה, כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם. וככה "ויצא קין מלפני ה'" (בראשית ד, טז). על כן אחריו, "ומפניך" אני "אסתר", כי פני האדמה לפני ה'. ועוד כתוב: "לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד ה'" (ראה ישעיהו ב, כא). וכתב: "לבוא עמהם תרשישה מלפני ה'". והמשכילים יבינו:

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר –

• זה הנביא, לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה. אבל מצאנו לו נבואה, אבל לא נכתבה, שכתוב בספר מלכים (ב' יד, כה): "הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר".

ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רז"ל, אמרו: יונה תבע כבוד הבן, ולא תבע כבוד האב. רוצה לומר, חשש לכבוד ישראל. לפיכך ברח לחוצה לארץ, שאינה מקום נבואה, כדי שלא ישלחהו האל יתברך לנינוה, שידע שיהיו קרובי תשובה, ויהיה בזה עונש לישראל. ולא חשש לכבוד האל יתברך. וזהו מה שנאמר בו: "ויהי דבר ה' אל יונה שנית" (להלן ג, א), שנית דבר עמו, ולא שלישית.

והקשו: ולא? והא כתיב: "אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא"? ותרצו: על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו: לא דבר עמו אלא בדבר נינוה, ולא בדבר אחר, אלא פעם שנית ולא שלישית. ומה שאמר: "אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי", רוצה לומר: כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש, נתהפך להם מרעה לטובה.

• ונביא זה היה משבט זבולון מן הנראה, כי גת החפר היה שם עירו, ובחלק זבולון היה, כמו שכתוב: "גתה חפר עתה קצין" (יהושע יט, יג).
• ויש לשאול, למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש? וכולה על נינוה, שהיתה מאומות העולם, ואין בו זכר לישראל. ואין בכל הנביאים זולתה כמוה.
  • ונוכל לפרש, כי נכתבה להיות מוסר לישראל. שהרי עם נכרי, שאינם מישראל, היה קרוב לתשובה, ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם; וישראל, מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב, ואינם שבים מרשעם.
  • ועוד, להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא, שהיה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות וחי.
  • ועוד, שהקיאו הדג.
  • ועוד, ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם, וכל שכן כשהם רבים:

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ויהי דבר ה' אל יונה" אמרו חז"ל (בפ' החליל) שיונה בן אמתי היה מצד אמו משבט אשר והוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו, ושאליהו החייהו, ומצד אביו היה משבט זבולון כמ"ש בספר מלכים יונה בן אמתי אשר מגת החפר, וגתה חפר היה בגבול זבולון (יהושע י"ט), ומבואר במלכים שם שהוא היה אשר משח את יהוא (כמ"ש חז"ל) והוא נבא לירבעם בן יואש שישיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה, וכ"ז לא הועיל כי ישראל לא שבו בתשובה עד שהיו מוכנים לילך בגלות על ידי מלך אשור, וכבר היה אשור מושל עליהם, לכן אמר לו ה'.