אבן עזרא על יונה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


אבן עזרא על יונה · א · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש, וכן כתיב: "הוא אשר דבר ה' ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר" (מלכים ב יד כה).
  • יש לתמוה: איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו? והוא בידו, והכל מלא כבודו! ואיך יתנבא מורה פי השם? והוא כתוב כי הוא הנביא!
והגאון אמר, כי הלך אל נינוה וקרא עליה, ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: "קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב, כ).
ואני אומר, כי אין זה כמו זה. כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל, אם לא קראו לו רק פגע בו ודבר עמו.
ועוד, אם יונה מילא דבר השם, למה היה בורח? והוא אמר: "על כן קידמתי לברוח תרשישה" (להלן ד, ב).
ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם להוציא עַמו. ואף כי יונה, שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו, שתבע כבוד הבן.
  • ועתה ארמוז לך סוד:
יש עושה חרוזים בתולדתו בלי לימוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל, ככה יוכל שלא לקבל. ונקל הוא האחרון מן הראשון.
וכל הנביאים, לבד ממשה אחר עבור כבוד השם על פניו, נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום. על כן אמרתי על אברהם אבינו, בנבואה על נסיון האלהים ולקח המאכלת, ואזנו נוטה לשמוע מהרה.
וכאשר חיפשתי בכל המקרא, לא מצאתי מילת בריחה רק דביקה על מילת "פני", כמו: "ואנה מפניך אברח" (תהלים קלט, ז); "ויברח יפתח מפני אחיו" (שופטים יא, ג).
והנה לא מצאתי בנבואה יונה שברח "מפני ה'", רק "מלפני ה'". וכתיב: "חי ה' אשר עמדתי לפניו".
והנה, כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם. וככה "ויצא קין מלפני ה'" (בראשית ד, טז). על כן אחריו, "ומפניך" אני "אסתר", כי פני האדמה לפני ה'. ועוד כתוב: "לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד ה'" (ראה ישעיהו ב, כא). וכתב: "לבוא עמהם תרשישה מלפני ה'". והמשכילים יבינו:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

קום. נינוה – בית מלכות אשור, והיא היום חריבה. וחכמי ישראל בארץ יוון אומרים, כי היא הנקראת אורטי"ה, ואנכי לא ידעתי.

  • ועתה לא ציוהו שיאמר "עוד ארבעים יום", רק "כי עלתה רעתם לפני".
  • והמפרש כי פחד שייקרא נביא שקר בהינחם השם מהרעה, לא דיבר נכונה; כי זאת הטעם לא אמר לו רק בפעם השנית, כי שם כתוב את הקריאה אשר אני דובר אליך, והוא "עוד ארבעים יום".
ועוד, איך ימרה הנביא פי השם, בעבור פחדו שיקראוהו אנשי נינוה נביא השקר? ומה יזיקהו זה? כי לא ידור עמהם!
ועוד, כי אנשי נינוה לא היו טפשים; כי למה שלח ה' נבואה עליהם? רק שישובו אל השם, ואם לא ישובו, תתקיים הגזירה עליהם. ולולי שידעו זה האמת, שאם ישובו אל השם ינחם על הרעה, [לא היו שבים]. והנה איך יקראוהו נביא השקר?
והנכון מה שאמרו קדמונינו ז"ל, כי חרה לו שימלטו, בעבור [הקיטרוג על] ישראל.
  • והנה מצאנו כתוב: "היתה עיר גדולה לאלהים" (להלן ג, ג), שהיו יראים השם מקדם. והמפרש כי היתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה, אין זה דרך הלשון, כי כתוב: "תגדל נפשי בעיני השם" (שמואל א' כו, כד), ולא "לשם". והנה כתוב "לאלהים"; וכתיב: "כל הגוים כאין נגדו" (ישעיהו מ, יז), ולא יחוש אם הם רבים.
ופירוש "לאלהים", כי היו יראים השם, העמים הקדמונים, רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע. ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם, לא היה שולח נביאו אליהם. והנה ראינו ששבו תשובה גמורה, אין כמוה, ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים או גדעו פסילים. והנה מזה נלמוד שלא היו עובדי כוכבים ומזלות:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקם... וירד יפו – אמר הגאון, כי תרשישה – תרסוס. ורבי מבשר אומר שהוא עיר תוני"ס באפריקי:

ויתן שכרה – לא כל שכרה, רק מה שהוא חייב ליתן בחלקו:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וה' הטיל – השליך, דרך משל. והטעם, שהשליכו מהיבשה, על כן לא יכלו להשיב אל היבשה, כי לא היה זה רק במקום התחברות הים עם הנהר, והוא סמוך אל היבשה, כי לעולם הוא קשה על הספינות. והעד שככה היה, שאמר: "ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני" (להלן ב, ד):

והאניה חשבה – כמו: "ארץ כי תחטא לי" (יחזקאל יד, יב):

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויראו המלחים – יועצי הספינה, כמו: "מלחייך וחובליך" (יחזקאל כז, כז). ויפת אמר, כי מלח היו מוליכים:

אל ירכתי הספינה – אל אחת ירכתי הספינה, כמו: "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב, ז):

וישכב וירדם – מצער הים ומזעפו. אולי לא נכנס קודם זה בספינה:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

רב החובל – הגדול, שהיו חובלים, הוא מרימי החבלים, חבלי התורן. ורבי משה אמר, מגזרת "תחבולות":

יתעשת – כמו: "אבדו עשתונותיו" (תהלים קמו, ד), וכמוהו "עשתי עשר", בעבור שזה המספר הוא כמו שנים חשבונות, כלל ופרט. וכמוהו: "ה' יחשוב לי" (תהלים מג, יח):

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמרו – יש אומרים כי היו שם ספינות אחרות ויוכלו לצאת, וזאת לבדה בצרה, על כן אמרו: לכו ונפילה גורלות:

בשלמי – בעבור מי, וכמוהו: "על השל" (ש"ב ו, ז):

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • ויאמרו – המפרש שביקשו לדעת מאי זה עם הוא ומאי זה הארץ, שמא נגזר עליהם מהשמים מוות, לא דיבר נכונה. כי אם גזר השם על עם, אם לא היה בעיר אחד מהם שנגזר עליו, רק במקום אחר עם אחרים, למה יפחדו האחרים, כאילו יתערבו על שגזר עליו לבדו למות?
  • ומנהג רוב האדם לחיות ממלאכתם, ומלאכת האדם תורה על דברו, ולמה נכנס ללכת למקום אחד. ויש ארצות שרוב אנשיה טובים, וככה היום ידוע:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • ויאמר – השיב להם על האחרון, שהוא מבני עבר, הנקראים שהם על אמונת עבר הראשון, שהוא אבי כל בני עבר, ואין לו יראה רק מהשם שברח מלפניו.
  • והזכיר השמים והארץ והים. והטעם, כי אדע כי הוא עושה, ועל הכל ימשול:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • וייראו – כנגד שאמר: אני ירא.
  • ויאמרו לו: מה זאת? – והטעם, איך עשית זה, לברוח מלפני השם? כי הוא גילה סודו להם:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמרו. מה נעשה – והטעם, תן לנו עצה מה נעשה:

וישתוק הים – כמו 'וישמחו וישתקו' (ראה רד"ק):

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר – מתאווה ומבקש למות, ולא תשוב נינוה לה'. ולא היה אומר להם ככה, לולי ששמע מפיהם כי ישליכוהו:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחתרו – פירושו, וכבר חתרו. ומלת ויחתרו, בעבור שבעלי המשוטות דומים לחותרים:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקראו – האמינו כולם בשם הנכבד ושבו לקרוא אליו:

בנפש – בעבור, כמו: "ויעבד יעקב ברחל" (בראשית כט, כ):

כאשר חפצת – שהתברר להם כי בעבורו הים סוער:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישאו. מזעפו – דרך משל, כמו "זועפים" (בראשית מ, ו):

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וייראו. ויזבחו – אחרי צאתם: