מ"ג ישעיהו מ יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


יז. כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו

מנוקד: כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ.

עם טעמים: כָּל־הַגּוֹיִ֖ם כְּאַ֣יִן נֶגְדּ֑וֹ מֵאֶ֥פֶס וָתֹ֖הוּ נֶחְשְׁבוּ־לֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כאין נגדו" - כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הן כל הגוים כאין נגדו", וכלא נחשבו, והנה יש ערך החלטיי וערך יחוסיי, בערך ההחלטיי, ישקפו על ערך הדבר אם הוא נחשב או בלתי נחשב מצד עצמו, בערך היחוסיי ישקפו על חשיבות הדבר בערך אל זולתו, עפ"ז אומר כל הגוים כאין נגדו אם נשקיף עליהם בערך היחוסיי נגד השם ויותר מזה כי גם בערך ההחלטיי הלא גם מצד עצמם מאפס ותהו נחשבו לו, כי הם עצמם בלתי נחשבים למאומה. (וזה מגביל נגד ופעולתו לפניו, שלא ישנה פעולתו בעבור הגוים):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נחשבו לו" - למולו נחשבים כאלו המה מאפס ותוהו

"כאין" - כלא דבר

מצודת ציון

"מאפס" - דבר שאין בו ממש

"ותוהו" - ענין ריקות