רמב"ם על אהלות יא
ראו גם נוסח המשנה אהלות יא רמבם
אהלות פרק יא
[עריכה]כבר נכפל פעמים שדרך טומאה לצאת, ואין דרכה להכנס.
וכאשר נסדק הבית, וזה כשנסדק הגג כולו והכתלים הנושאין הגג עד הארץ, והיתה הטומאה בחצי הפנימי משני חלקי הבית והוא החלק אשר כנגד לפתח, והכלים בחלק האחר אשר ימשך לחוץ, בית שמאי אומרים עד שיהיה רוחב הסדיקה ארבעה טפחים ואז לא יטמאו אלו הכלים, שאנחנו לא נצטרך בפותח טפח לבד בכאן, להיות הטומאה בפנים וכלים בחלק החיצוני ודרך טומאה לצאת.
ובית הלל אומרים, שלא יצטרך לפותח טפח להיות הגג בכלל הבית. וכבר התבאר בתוספתא שאמרם כל שהוא, הוא שיהיה הסדק שיעור חוט המשקולת.
ורבי יוסי אומר פותח טפח על השורש.
והלכה כבית הלל:
זה הסדק אמנם הוא בגג האכסדרה, והוא "אל-פרנדל", וכבר ידעת צורתה ושהיא לשער הבית, וכאשר נקרע הגג שלה על הארץ כולו הנה היו שני חצאי ימין ושמאל.
וכבר קדם לך בפרק אשר לפני זה עירוב הטומאה מלמעלה אצל הסדיקה, או מלמטה שיהיה נוכחי כאשר היה בדבר אשר יקבילהו הסדק גבוה טפח מהארץ או יותר, כמו שהתבאר בארובה שבתוך הבית:
סגוס וכופת הם כלים, כמו שבארנו בעשרים מכלים.
ועבה - הוא שיהיה גבוה מטפח ולמעלה.
וקפילין - בגד מקופל קצתו על קצתו.
ואמר שאם היתה הטומאה באחד מצדדי האכסדרה הנחלקת, והיה בגד עבה או בגד כרוך תחת הסדק, הנה לא נאמר כי כאשר יהיה גבוה ובגבהותו טפח, נחשוב בכל מה שתחת בגד העליון או השטח העליון והדומה לו עד הארץ ונחשוב שיהיה אוהל תחת הסדק גבוה טפח, אבל נדון אותו כאילו נתן את הקנה בארץ, ולא עירב את הטומאה, עד שיהיה תחת הסדק אוהל בו חלול כמו שהתנה, כמו שביארנו שורש זה כולו.
ואמרו עד שתהיה העליונה גבוהה מהארץ טפח - עניינו שיהיה תחתיו חלל טפח.
ואם היה אדם נתון תחת סדק של אכסדרה, בית שמאי אומרים שהוא לא עירב את הטומאה ואף על פי שגובה גשמו יותר מטפח כדין סגוס וכופת. ובית הלל אומרים הסגוס והכופה מקשיים והאדם חלול, והצד העליון ממנו כולו הוא אוהל על הארץ, ויביא את הטומאה לצד שני של אסקופה:
לא יצטרך לבאר כאשר אמרו קוברי המת רוצה לומר נושאי המת, עד שיהיה המת עצמו הוא אשר האהיל על הדבר אוהל.
ועניין מביא את הטומאה בכאן שיביא לבית, ויטמא הבית אשר ישקיף ממנו.
וטעם זה אצל בית הלל היות האדם חלול, והצד העליון מביא את הטומאה, לפי שהוא כמו אוהל קצתו על המת וקצתו תוך הבית, וזה האוהל בינו ובין גופו גובה טפח ויותר לפי שהאדם חלול:
היה מוטל על האסקופה, קצתו בבית וקצתו על האסקופה, בית הלל סומכין על דעתן באמרם אדם חלול הוא, ולזה יביא את הטומאה לבית, לפי מה שקדם בקדרה כאשר היתה גבוהה טפח ונוגעת בשקוף הפותח טפח הנה הטומאה כאשר היתה על גבה הבית טמא:
אמר כי כאשר היתה הטומאה בבית, ואדם מוטל על האסקופה וקצתו בבית, והאהילו טהורים על קצת זה האדם אשר באסקופה, הנה למי שיאמר אדם חלול יביא את הטומאה כאילו הם האהילו על הטומאה:
לשון הברייתא "כלב שאכל בשר המת, ונכנס לבית, הבית טהור". ואמר יטמא כמו כן מה שהגיע בגופו, בעבור שמת הכלב והיה זה הדבר במעיו.
ואמרו מוטל על האסקופה - הוא גם כן שיהיה קצתו בבית.
ורבי יוסי מדקדק מקום הטומאה, רוצה לומר איצטומכת הבעלי חיים, אם היה מקום האצטומכא תוך הבית הנה הבית טמא להגעת הטומאה.
וזה אשר תראה הטומאה כבר הגיע אצלם, מאיחור עיכול הטומאה באצטומכת הכלב אולי זה בבשר המת לבד, וזה לא יתאמת.
והלכה כרבי יוסי. והלכה כרבי יהודה בן בתירא, באמרו בעופות ובדגים, מעת לעת:
כבר קדם לך בפרק החמישי מזאת המסכתא, כי כאשר יכפה כפישה על פי החדות שהיא תציל כל מה שיש שם.
ואמר כי כאשר היתה מנורה בזה הסהר, והפרח אשר עליו תשים הנר על שפתו עם הסהר, וזה יקרא פרח כמו שבארנו בעשרים ואחד מכלים, והיתה הכפישה כפויה על הפרח עד שתשים שפת הפרח בין הכפישה והחדות, הנה בזה מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם תציל המנורה בכללה מה שבתוך הסהר אם לא:
טומאה שם הבית טמא - רוצה לומר כאשר היתה הטומאה בין שפת החדות לשפתי הכפישה הבית טמא, לפי שכבר ביארנו פעמים במה שקדם שכל מה שיציל באוהל המת על דברים הטהורים עד שלא יטמא הנה הם לא יצילו על הטמאים מלטמא.
וכבר ידעת שחדות בבניין, והוא סהר גבוה על הארץ.
וכאשר היו כלים בצדדיו והיה מקומו טפח על טפח, נפרד מהבית והיה בדין חדות, כמו שיציל לכל מה שבתוכה גם כן יציל מה שבצדדיו.
אולם אם היו צדדיו יותר רחבים מכתלי הבית, הנה הכלים אשר יהיו בתוך כתלי חדות טהורים, ואפילו לא יהיו מקומו טפח על טפח, ולא נדון בו מחצה על מחצה לפי מה שהתבאר בששי מזאת המסכתא. ובתוספתא אמרו "שבכתלי חדות טהורים, ושבכתלי הבית נדון מחצה על מחצה". זה להיות כתלי חדות יותר רחבים, כאילו לא יכנס בדין כתלי הבית כלל, אבל הוא כלי בעצמו:
משנה אהלות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב