רמב"ם על אהלות י
ראו גם נוסח המשנה אהלות י רמבם
אהלות פרק י[עריכה]
משנה א[עריכה]
אמרו ארובה שהיא בתוך הבית - רוצה לומר בגג הבית ממה שימשך לשמים, כמו שתהיה זאת הארובה מגולה לא יהיה עליה צל.
וכאשר היתה הטומאה תחת גג הבית, הנה הבית כולו טמא מפני הגג אשר יכללהו, לא המקום מהבית אשר יהיה נוכחו לארובה המגולה לשמים שהוא טהור. וכן אם היתה הטומאה תחת הארובה הנה כל הבית כולו טהור, לפי שאין הטומאה תחת אוהל.
ואם שם אחד ידו או רגלו על זאת הארובה, הנה כבר הגיע לגג וכאילו אין שם ארובה, שאדם נעשה אוהל לטמא לפי מה שהשרשנו בפרק ששי מזאת המסכתא. ולזה כאשר היתה הטומאה הבית כולו טמא וזה האיש גם כן טמא, וזהו עניין אמרו עירב את הטומאה.
ואמרו מקצתה בבית, מקצתה כנגד ארובה - שיהיה קצת השיעור אשר יטמא תחת הגג וקצתו תחת הארובה, יטמא הבית כולו רוצה לומר כל מה שתחת הגג, ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית, וכן כל מה שיהיה נוכחי לחצי שיעור אשר תחת הארובה מחלל לארובה טמא, ולא נחשוב זה גם כן בדמיון חצי שיעור מונח באוויר אשר לא יטמא. ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כולו להיותו גשם אחד, על דמיון מה שהתבאר בשלישי מזאת המסכתא:
משנה ב[עריכה]
אמנם יתחייב זה שיהיה האיש אשר נתן רגלו מלמעלן טהור, לפי שהארובה פחות מטפח על טפח, ולא תצא טומאה מן הבית פחות מטפח כמו שכפלנו פעמים. ולשון התוספתא "אין הטומאה נכנסת לאוהל, ולא יוצאה ממנו, אלא בפותח טפח".
אחר זה אמר אם טומאה קדמה את רגלו הוא טמא, לפי שהטומאה תטמא כל מה שיגבילהו כמו שקדם, ובעת שנתן רגלו האהיל על הטומאה. ואם רגלו קדמה את הטומאה יהיה כמו גג, ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם, לפי שאין שם פותח טפח תצא ממנו הטומאה ולא האהיל על הטומאה בעת שהאהיל.
והפליג רבי שמעון בזה הדין ואמר, שאם באו שני אנשים ושם הראשון מהם רגלו בארובה ושם השני רגלו על רגל הראשון, ואחר זה נכנסה טומאה תחת ארובה, אחר כן הסיר הראשון רגלו והיה רגל השני על הטומאה, והיה קודם הטומאה נוכחו לזה המקום, ואף על פי שהוא אמנם האהיל על הטומאה אחר הגעת הטומאה שם, הוא טהור.
ואין הלכה לא כרבי מאיר, ולא כרבי שמעון:
משנה ג[עריכה]
כדי שתחלק - הוא שאם תחלק והוא על מצבו, והיה מגיע ממנו תחת גג הבית כשיעור, ומגיע תחת הארובה אשר אין בו פותח טפח כשיעור.
והלכה כרבי יוסי:
משנה ד[עריכה]
אלו הארובות הוא כשתהיה בית ועליה, ותהיה ארובה בגג הבית וארובה בגג העליה זו כנגד זו, עד כי כאשר היתה הטומאה תחת הארובה בבית תהיה מגולה לשמים.
וכבר קדם שכלי טמא אינו חוצץ, וכאשר היתה הטומאה ובגגה פותח טפח הנה העליה טמאה להוצאת הטומאה לה. ולזה כאשר נתן הדבר שהוא מקבל טומאה על ארובה אשר בגג הבית, הנה כבר נטמא זה הכלי ונטמא הבית. וכאשר הבית כולו טמא ובגגה פותח טפח, יצאתה הטומאה מן זאת הארובה ונטמאה העליה גם כן, לפי שזה הכלי לא יחוץ בין הבית והעליה להיותו כלי טמא. אולם אם שם זה הכלי על הארובה העליונה אשר בגג העליה, הנה הוא מבואר שהוא יטמא העליה והבית.
ואם היה כלי שאינו מקבל טומאה, הנה הוא חוצץ בפני הטומאה, ולזה אם שמהו על הארובה אשר בגג הבית יהיה הבית טמא והעליה טהורה. ואם שמהו על הארובה אשר בעליה, הנה הבית והעליה טמאים, וכל מה שיהיה נוכחי לזאת הארובה ממעל עד לשמים טהור:
משנה ה[עריכה]
זה כולו מבואר ממה שקדם ביאורו, כאשר הבנת השורש והוא שאין טומאה נכנסת לאוהל ולא יוצאה ממנו אלא בפותח טפח:
משנה ו[עריכה]
שאם תעלה, ואין שפתיה נוגעות בארובה - עניינו שיהיה הכלי נוכחי לארובה, ותהיה הארובה גדולה מעצם הקדרה עד חשבנו שהכלי יעלה על עמוד ניצב יצא מן הארובה ולא יגע בצדדים בשום פנים, וכאשר היתה הקדרה על זה המצב והיתה הטומאה באיזה שיהיה מן הקדרה, הנה תטמא כל מה שיהיה נוכחי אליה לבד ולמעלה או למטה, להיות הטומאה רצוצה ואינה תחת אוהל אחד או מגולה לשמים ולא יתפשט מעשיה ולא יראה, כמו שביארנו בעניין בוקעת ועולה.
ואם היה גובה הקדירה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה, הנה כבר האהיל על הטומאה ויטמא הבית בכללו. וכבר קדם לך בזה הפרק בהיות הטומאה תחת הארובה, שהוא אם נתן רגלו מלמעלה עירב את הטומאה, וכל מה שיהיה בתוכה או על גבה הנה הוא טהור לפי שאינו תחת אוהל מגולה מפני שהוא כנגד ארובה. ואם היתה הטומאה בתוכה או על גבה והיתה זאת הקדירה גבוהה טפח כמו שזכרנו, הכל טהור, רוצה לומר הבית כולו טהור, לפי שהטומאה כנגד הארובה, וכן תחת הקדירה טהור לפי שהוא אוהל להיותה גבוהה טפח לפי מה שהשרשנו, ואמנם יטמא כנגד הטומאה לבד עד לרקיע:
משנה ז[עריכה]
הכל מבואר, ואינו צריך פירוש:
משנה אהלות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב