משנה אהלות י א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק י · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ארובה שהיא בתוך הבית ויש בה פותח טפח, טומאה בבית, כנגד ארובה טהור.

טומאה כנגד ארובה, הבית טהור.

הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה, נתן את רגלו א מלמעלן, עירב את הטומאהב.

מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה, הבית טמא, וכנגד הטומאה טמא.

נוסח הרמב"ם

ארובה שהיא בתוך הבית ויש בה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה הבית טהור הטומאה בין בבית בין כנגד ארובה נתן את רגלו מלמעלן עירב את הטומאה מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא.

פירוש הרמב"ם

אמרו ארובה שהיא בתוך הבית ר"ל בגג הבית ממה שימשך לשמים כמו שתהיה זאת הארובה מגולה לא יהיה עליה צל וכאשר היתה הטומאה תחת גג הבית הנה הבית כולו טמא מפני הגג אשר יכללהו לבד המקום מהבית אשר יהיה נכחו לארובה המגולה לשמים שהוא טהור וכן אם היתה הטומאה תחת הארובה הנה כל הבית כולו טהור לפי שאין הטומאה תחת אהל ואם שם אחד ידו או רגלו על זאת הארובה הנה כבר הגיע לגג וכאילו אין שם ארובה שאדם נעשה אהל לטמא לפי מה שהשרשנו בפרק ששי מזאת המסכתא ולזה כאשר היתה הטומא' הבית כולו טמא וזה האיש ג"כ טמא וזהו ענין אמרו עירב את הטומאה. ואמרו מקצתה בבית מקצתה כנגד ארובה שיהיה קצת השיעור אשר יטמא תחת הגג וקצתו תחת הארובה יטמא הבית כולו ר"ל כל מה שתחת הגג ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית וכן כל מה שיהי' נכחו לחצי שיעור אשר תחת הארובה מחלל לארובה טמא ולא נחשוב זה ג"כ בדמיון חצי שיעור מונח באויר אשר לא יטמא ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כלו להיותו גשם אחד על דמיון מה שהתבאר בג' [מ"ד] מזאת המס':

פירוש רבינו שמשון

ארובה שהיא בתוך הבית. כשרואה את האויר איירי. דליכא אהל כנגדה מלמעלה:

כנגד ארובה טהור. כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואין פני הרקיע ובפ"ק דסוכה (דף יח.) בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע ודחי שאני טומאה דהילכתא גמירי לה:

נתן את רגלו מלמעלן. על פי ארובה:

עירב את הטומאה. הכל טמא הבית טמא וגם אותו שנתן רגלו:

מקצת טומאה. שאנו מושכים כל טומאה לבית לחומרא:

וכנגד הטומאה טמא. שהזית נמשך לכאן ולכאן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ארובה שהיא בתוך הבית - ומגולה לאויר, שאין עליה גג מלמעלה:

כנגד ארובה טהור - כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואים פני הרקיע, טהורים:

מלמעלן - על פי הארובה:

עירב את הטומאה - והכל טמא. הבית טמא והנותן רגלו גם כן טמא:

וכנגד הטומאה טמא - שהזית נמשך לכאן ולכאן:

פירוש תוספות יום טוב

נתן את רגלו. לאו דוקא. אלא שדברו בהווה ורגיל ' להיות. ולשון הרמב"ם ידו או רגלו. ועי' בפ' דלקמן משנה ב. וז"ל מהר"ם. לאו דוקא רגלו. דה"ל דבר המקבל טומאה. דה"ה דבר שאינו מקבל טומאה עירב את הטומאה כדמוכח לקמן בפירקין. ומשום סיפא דאין בארובה פותח טפח. דהתם יש חילוק בין רגלו לדבר שאין מקבל טומאה. נקטיה נמי ברישא ע"כ:

עירב את הטומאה. שאדם נעשה אהל לטמא. לפי מה שהשרשנו ברפ"ו. הרמב"ם:

מקצת הטומאה בבית כו'. ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית. וכן כל מה שיהיה נכחי לחצי שיעור אשר תחת הארובה [מחלל] הארובה טמא. ולא נחשוב זה ג"כ בדמיון חצי שיעור מונח באויר. אשר לא יטמא. ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כלו להיותו גשם א'. על דמיון מה שנתבאר בג' [במשנה ד] מזאת המסכתא. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) רגלו. לאו דוקא רגלו דהוי דבר המקבל טומאה, דהוא הדין דבר שאין מקבל טומאה עירב את הטומאה. ומשום סיפא דאין בארובה כו' דהתם יש חילוק בין רגלו כו', נקטיה נמי ברישא. מהר"ם:

(ב) (על המשנה) עירב כו'. שאדם נעשה אוהל לטמא. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ארובה שהיא בתוך הבית וכו'. פ"ק דסוכה דף י"ח בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע מדקתני כנגד ארובה טהור אלמא אין לבוד באמצע למהוי כסתום ואפילו בפחות מטפח כדתנן ברישא דאידך מתני' וכדפי' שם רעז"ל. ודחי שאני טומאה דהלכתא גמירי לה פירוש ומהלכתא לא גמרי' מידי אחרינא אלא ההוא דאתמר בה:

ועירב את הטומאה הכל טמא. גרסי'. נ"א גרסי' עירב את הטומאה בלא וי"ו ול"ג הכל טמא וכן נראה שהיא גירסת רעז"ל שפי' עירב את הטומאה והכל טמא וגם אותו שנתן רגלו. ועיין במ"ש לקמן פי"א סוף סימן ב'. ועוד נראה שצ"ל בפי' רעז"ל כך [א"ה דע כי בפי' הרע"ב דפוס ראשון (וויניצא ש"ח ש"ט) כתב בזה"ל עירב את הטומאה והכל טמא הביה וכנגד הטומאה שהזית נמשך לכאן ולכאן והנותן רגלו ג"כ טמא ע"כ והנוסחא שלפנינו הוא לפי הגהת התוי"ט. ובזה תבין דברי המחבר. ובאמת דברי הר"ב בנוסח שלפנינו תמיה דלמה פרט הבית באמרו הכל טמא דזה לא שייך אלא בטומאה כנגד ארובה ולא אמר שגם כנגד הארובה טמא בטומאה בבית וע"כ יותר מיושב הגהת המחבר דהר"ב לא הזכיר בהכל טמא לא בית ולא כנגד ארובה דידוע דהכל טמא ר"ל הבית וכנגד הארובה אלא שהוסיף להודיענו שגם הנותן רגלו טמא ומלות הבית הוא מהתחלת הדבור הסמוך.] הבית טמא וכנגד הטומאה טמא שהזית נמשך לכאן ולכאן לחומרא דהמאהיל על מקצת הזית כמאהיל על כולו כיון שהוא חתיכה אתת וכן הוא בהרא"ש ז"ל. ומלות והנותן את רגלו ג"כ טמא שבסוף פי' רעז"ל טעות הן דשייכי אבבא דלעיל דבסמוך כמ"ש כבר:


פירושים נוספים