משנה אהלות ט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ט · משנה טז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה או בתוכה כנגד קורקורתה, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת, והחבית טמאה.

תחת דפנה מבחוץ, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת, והחבית טהורה.

בתוכה ותחת דפנה, אם יש בדפנות פותח טפח, הכל טמא, וכנגד פיה טהור.

ואם לאו, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

במה דברים אמורים, בטהורה.

אבל אם היתה טמאה או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה מג או כפויה על פיה, טומאה תחתיה, בתוכה או על גבה, הכל טמא.

נוסח הרמב"ם

חבית שהיא יושבת על שוליה באוויר כזית מן המת נתון תחתיה או בתוכה כנגד קורקורתה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה תחת דופנה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טהורה בתוכה ותחת דופנה אם יש בדפנות פותח טפח הכל טמא וכנגד פיה טהור ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת במה דברים אמורים בטהורה אבל אם הייתה טמאה או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה טומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא.

פירוש הרמב"ם

אמרו כנגד קורקרותה ירצה בו שתהיה הטומאה תחתיה ממה שימשך לחללה לא שתהיה תחת עובי השפתות אף על פי שזה הענין מבואר אעשה צורתו וכבר ביארנו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואף על פי שזה לא יהיה אלא אצל צרות הטומאה בפחות מטפח ואמר [עי' העתקת הכ"מ] היתה טומאה כנגד קורקורתה אין לפי מה שהשרשנו שיהיה כל מה שיהיה נכחי לטומאה מאויר החבית טמא להיותה כלי חרס (לא) לפי שכלי חרס [לא] יטמא מגבו אבל להיותו מטמא מאוירו וזו החבית כבר נטמאה אוירה בזה המין מן הטומאה אשר יטמא כל מה שיהיה נכחי אליו והבן זה כי הוא מדקות הענין וחמור לא יפול עליו השכל אולם אם היתה הטומאה בתוכה הנה זה מבואר שהחבית טמאה ואם היתה הטומאה (בתוכה) תחת דפנה מבחוץ והוא שתהיה תחת עובי הגג ולא יהיה ממנו כלל תחת שוליה ממה שימשך לאוירה הנה החבית טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו בשני מכלים והטומאה בעת שעברה בעליונה לא תכנס באוירה לפי שהיא תחת הדופן ואמרו בתוכה ותחת דפנה הוא שתהיה מקצת הטומאה תחת דפנה ומקצתה תחת קוקורתה לשון התוספתא [פ"י] כזית מן המת מקצתו נתין תחת דפנה ומקצתו נתון תחת קורקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה [טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ"ל וכ"א לפנינו וכן הביאה הר"ש]. (טהור) ואם יש בדפנה פותח טפח הכל טמא וענין הכל טמא שיהיה כל מה שיגע בחבית טמא ואפילו מה שלא יהיה נכחי לטומאה אבל בהיות עובי גגה ממנו כבר התפשטה הטומאה בכולה ר"ל כל מקיפה ולזה היה כנגד פיה טהור ר"ל ממה שימשך לאוירה לפי שהטומאה כבר התפשטה והראה פעולתה ברוב כמו שהשרשנו בפרק שביעי עוד שב וביאר שזה כולו אם היתה החבית טהורה דבוקה בארץ אולם אם היתה כבר נטמאה מקודם באחת הטומאות שיהיה כלי טמא וכלי טמא אינו חוצץ כמו שהשרשנו בעשירי מכלים או יהיה גבוה על הארץ טפח שהוא אהל או יהיה הטומאה תוכה ועליה כסוי שיהיה כמו קבר סתום או תהיה כפויה על המטה הנה כל מה שיגע באיזה חלק שיגע ממנו באחד מאלו הענינים טמא והוא אמרו הכל טמא ר"ל תוכה וגבה ודפנה ובכלל כל מי שיגע בו הטומאה הוא טמא לאופן אשר זכרנו והבן זה:

פירוש רבינו שמשון

הבית שהיא יושבת על שוליה. חביות שלהן עשויין כעין קדרות שלנו שהדפנות שבה הולכות וכופפות לצד השוליים ולצד הפה שהן בולטות באמצען כמין בטן צרות מבחוץ ורחבות באמצען: באויר. היינו אויר העולם לאפוקי תחת אהל:

קורקורתה. כמו קרקעיתה והם השוליים:

בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וכל כלים שכנגד הזית טמאין בין תחתיה בין תוכה בין על גבה מידי דהוה אכוורת היושבת על שוליה אבל שבצדדין שלא כנגד הזית טהורין:

והחבית טמאה. לא שתהא החבית עצמה טמאה דע"כ מתני' בחבית שאינה מקבלת טומאה כדמוכחא סיפא אלא כלומר שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאין משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קורקורתה וכדפרישית לעיל גבי כוורת דכיון שאין הפסק בין אויר תוכה לאויר שלמעלה חוצה לה מתוך שאין מצלת חוצה לה אין מצלת בתוכה: תחת דפנותיה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וטמא חוץ לחבית כל שכנגד הזית:

והחבית טהור. היינו מה שבתוך החבית אפי' כנגד הזית דדופני החבית עשויין כדופני קדירות שלנו שבולטין כמין בטן וכשיש זית תחת הדופן (טמא מה.) (דמי) שחוצה לה כנגד הזית: בתוכה ותחת דופנה. כלומר בפנים בחלל דופנה וקרי ליה תחת לפי שנוטה הדופן לצד פיה ולאפוקי על שוליה שמכוון כנגד פיה:

אם יש בדפנות פותח טפח. שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד עד פיה של חבית טפח על טפח על רום טפח:

הכל טמא. שהאהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אהל ומשום הכי כנגד פיה טהורה ואם לאו דאין שם טפח טומאה בוקעת ועולה ואין טמא אלא כנגד הזית:

במה דברים אמורים בטהורה. ע"כ האי בטהורה היינו בחבית דלאו בת קבולי טומאה היא כלל דאי בבת קבולי טומאה מאי נפקא לן מינה במה שהיתה טהורה מעיקרא כיון דהשתא מיהא טמאה היא אלא בדלאו בת קבולי טומאה קאמר כי ההיא דתנן פ"ב (מ"ג) דמס' כלים הטהורים שבכלי חרס חבית של שייטים וחבית דפיה בשולי המחץ אי נמי בסתם חבית וכגון דלא הוסקה דאין כלים מקבלין טומאה עד שיצרפם בכבשן כדתנן בפ"ד (מ"ד) דכלים:

אבל אם היתה טמאה. כגון סתם חבית שנצרפה בכבשן:

או גבוה מן הארץ טפח. כלומר ואפילו טהורה כי הני דפריש או מכוסה ואפי' טהורה או כפויה ואפי' טהורה.

וטומאה תחתיה. או בתוכה או על גבה הכל טמא. דאם בת קבולי טומאה היא ויושבת על שוליה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה אע"פ שאין כלי חרס מיטמא מגבו נטמאת כאן החבית עצמה מידי דהוה אכלים שבתוכה מאחר דאינה מוקפת צמיד פתיל כדפרישית לעיל גבי כוורת שהיא יושבת על שוליה דאין כלי מציל אפילו על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים במקום שאין הפסק בין אויר תוכו לאויר שחוצה לו והאי תחתיה היינו תחת (צ"ל תחת שוליה) דלא קתני תחת דפנות מבחוץ ונטמאת החבית עצמה וכיון דחבית עצמה טמאה היא נטמאו כל הכלים שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה דאע"ג דאין אדם וכלים מקבלין טומאה מאויר כלי חרס הכא כל זמן שהזית תחתיה מיטמאין מטעם חיבורין מאחר דחבית עצמה טמאה וכן גבוהה מן הארץ טפח אפילו טהורה חזינן תחתיה כמלא טומאה ואפילו טומאה על גבה כדפרישית בריש פירקין גבי כוורת שהיתה גבוהה טפח והשתא כל הני אין דינם שוה אם היתה (החבית מקבלת טומאה.) טומאה מה שבתוכה אפי' שלא כנגד הטומא' טמא והמאהיל על גבה כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומא' טהור אבל גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה המאהיל על גבה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואין לתמוה כפויה על פיה וטומא' על גבה תציל על מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפי' צמיד פתיל דהכא ליכא מירוח ובתוספתא דכלי' פ' מחט וטבעת משמע נמי דכפאה על פיה נמי בעיא מירוח:

תניא בתוספתא [פ"י] חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה כנגד קרקורתה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה כזית מן המת מקצתו נתון תחת דופנה ומקצתה נתון תחת קרקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה (טהור) [טמא] וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור ואם יש בדופנה פותח טפח הכל טמא שני חצאי זיתים אחד נתון תחת דופנה ואחד נתון תחת קרקורתה (כל כנגד הטומאה.) טומאה בין מלמעלה בין מלמטה (טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ"ל) טהור היה זה שנתון תחת דופנה משוך כנגד קרקורתה כאילו הוא כנגד קרקורתה וזה שנתון תחת קרקורתה משוך תחת דופנה כאילו כולו תחת דופנה: היתה כפויה על פיה ויש בדופנה פותח טפח ואין באוגנה פותח טפח כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור ואם יש בדופנה ואוגנה פותח טפח הכל טמא: היתה מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת באויר כלים שלמעלה ושלמטה הימנה טמאין והאוכלים והמשקין שבתוכה טהורין: היתה מוט' על צדה באויר הרי היא ככוורת לכל דבר: פירוש הכל טמא משום דמקצתו תחת קרקורתה דמגו דנכנסת טומאה לתוכו משום האי דכנגד קורקורתה נכנסת נמי ההיא דכנגד דפנה לתוכה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חבית שהיא יושבת - חביות שלהן צרות למעלה לצד פיהן, ולמטה לצד השולים, ורחבות באמצען, וכמין בטן רחב בולט מהן באמצען מבחוץ:

באויר - היינו באויר העולם. לאפוקי תחת האוהל:

קורקורותה - כמו קרקעיתה והן השולים:

בוקעת ועולה בוקעת ויורדת - וכל כלים שכנגד הזית טמאים, בין תחתיה בין על גבה בין בתוכה, מידי דהוה אכוורת דלעיל [משנה י"ג] היושבת על שוליה. אבל שבצדדים שלא כנגד הזית טהורים:

והחבית טמאה - לא שתהא החבית עצמה טמאה, דהא הכא בחבית שאינה מקבלת טומאה עסקינן כדמוכח בסיפא, אלא החבית טמאה כלומר אף כלים שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאים, משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קורקורותה, וכיון שאין הפסק בין אויר תוכה לאויר שעל גבה למעלה חוצה לה, מתוך שאינה מצלת חוצה לה אין מצלת בתוכה:

תחת דופנה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת - וטמא חוץ לחבית כל שכנגד הזית:

והחבית טהורה - היינו מה שבתוך החבית אפילו כנגד הזית. דדופני החבית בולטות באמצע וכשיש כזית תחת הדופן דמי דופנה לכוורת שהיא מוטה על צדה דתוכה טהור, לפי שיש הפסק בין אויר תוכה שכנגד הזית לאויר שחוצה לה כנגד הזית: בתוכה ותחת דופנה כלומר בפנים בחלל דפנה וקרי לה תחת דופנה, לפ שהדופן הולך וצר לצד פיה ולאפוקי על שוליה המכוון כנגד פיה:

אם יש בדפנות פותח טפח - שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד עד כנגד פיה של חבית טפח על טפח ברום טפח:

הכל טמא - שהאוהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אוהל, הלכך כנגד פיה טהור:

ואם לאו - דאין שם טפח:

טומאה בוקעת ועולה - ואין טמא אלא כנגד הזית:

במה דברים אמורים בטהורה - בחבית שאינה מקבלת טומאה מב:

אבל אם היתה טמאה - כגון סתם חבית שנצרפה בכבשן שהיא מקבלת טומאה. או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה. ואפילו היא טהורה. וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, הכל טמא. דאי בת קבולי טומאה היא ויושבת על שוליה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, אע"פ שאין כלי חרס מיטמא מגבו נטמאת כאן החבית עצמה, מידי דהוי אכלים שבתוכה מאחר שאינה מוקפת צמיד פתיל, דאין כלי מציל אפילו על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים במקום שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו. והאי תחתיה היינו תחת שוליה, דלא תני תחת דופנה מבחוץ. ונטמאת החבית עצמה, וכיון דחבית עצמה טמאה היא נטמאו כל כלים שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה, דאע"ג דקיימא לן דאין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס, הכא כל זמן שהזית תחתיה מיטמאין מטעם חיבורים מד, מאחר דחבית עצמה טמאה. וכן גבוהה מן הארץ טפח אפילו טהורה חזינן תחתיה כאילו הוא מלא טומאה, ואפילו טומאה על גבה מה. והשתא כל הני אין דינם שוה, דאם החבית מקבלת טומאה, מה שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה טמא. והמאהיל על גבה, כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור. אבל גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה, המאהיל על גבה אפילו שלא כנגד הטומאה טמא. ואין לתמוה, כפויה על פיה וטומאה על גבה תציל מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפים צמיד פתיל, דשאני הכא דליכא מירוח:

פירוש תוספות יום טוב

תחת דפנה כו' והחבית טהורה. פי' הר"ב היינו מה שבתוך החבית כו'. דמי דופנה לכוורת כו'. ולדעת הרמב"ם בכוורת שכתבתי דמה שבתוכה כנגד הטומאה נמי טמא. ה"נ דכוותה. אבל הוא מפרש תחת דפנה תחת עובי דפנה גם לו שיטה אחרת בכילה מתני'. ואין להאריך:

[*פותח טפח. עיין מ"ש במשנה ז פ"ג]:

במה דברים אמורים בטהורה. פי' הר"ב בחבית שאינה מקבלת טומאה. כי ההוא דתנן בפ"ב דכלים [משנה ג] הטהורים שבכלי חרס חבית של שייטין וחבית דפונה בשולי המחץ א"נ בסתם חבית דלא הוסקה כו'. הר"ש:

אבל אם היתה טמאה. כתב הר"ב דאין כלי מציל אפי' על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים. [*כדלעיל פ"ה מ"ה]. ועיין בפ' דלקמן משנה ו [בפי' הר"ב]:

או גבוהה מן הארץ טפח. פי' הר"ב ואפי' טומאה על גבה. כדפי' [הר"ב] במ"ב:

או מכוסה. נראה שהר"ב וכן הר"ש. סמכו על מה שפירשו במשנה יג דמכוסה היינובכפישה וכו' וה"נ אע"ג דבחבית שהיא טהורה ואינה מקבלת טומאה [איירי] מ"מ אין לה דין אהל. הואיל ואינה באה במדה. כמ"ש לעיל [מ"א ד"ה כל שהוא] וברפ"ו:

או כפויה על פיה. כתב הר"ב ואין לתמוה דתציל על מה שבתוכה ככלים טהורים וכו'. ואף למ"ש בשם הרמב"ם בפ"ה מ"ו [ד"ה טהור]. דאין צריך מירוח. היינו היכא דיש לו דין אהל משא"כ הכא שאין דין אהל לחבית זו. אע"פ שהיא טהורה. כדפי' לעיל:

*)תחתיה. פי' תחת שוליה דלא קתני תחת דופנה מבחוץ. מהר"ם:

הכל טמא. כתב הר"ב מטעם חיבורין. וכ"כ הר"ש [*ותמיהני שפירש כבר דאין כלי מציל כו'. א"כ למאי צריכא לטעמא דבחיבורין. ומהר"ם מפרש דחבית עצמה טמאה דכיון דהטומאה עולה למעלה מפיה ואין הפסק כו'. וכמ"ש בשמו לעיל. במ"י והיינו נמי כדכתב הר"ב מידי דהוה אכלים שבתוכה. וכ"כ בהדיא בפט"ו מ"ג. ומסיק נמי הא טעמא דבחיבורין. וקשיא מה שהקשיתי. ותו דמתוך כך מסיים] ודוקא כלים שבתוכה שלא כנגד הטומאה שנוגעת בה. ומשום דיקרב בדיקרב [ועיין ברפט"ז מ"ש בדבור על האדם כו'] אבל כלים שלא כנגד הטומאה שאין נוגעין בגופה של חבית. אלא נוגעים בכלים שנוגעין בה טהורים. ומכאן אני מיישב [הא דאיתא] פ"ק דפסחים [דף יז ע"א] התם רביעי. הכא שלישי. דאוכל הנוגע באוכל הנוגע במת. הוי ראשון. כמו אוכל הנוגע במת. ולא יקשה לפירש"י דהתם וע"ש [בתוס' ד"ה רביעי]. ע"כ. [*וקשיא לי אמאי אין כל הכלים מקבלים טומאה מפני שהטומאה עצמה מתפשטת עליהם שנכנסת לתוך פיה. וכן לעיל משנה י. לא חילק בין כלים לכלים. ואף לא במשנה יג]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מב) (על הברטנורא) כי ההיא דתנן בפרק ב' דכלים מ"ג הטהורים שבכלי חרס כו'. אי נמי, בסתם הבית שלא הוסקה. הר"ש:

(מג) (על המשנה) מכוסה. פירוש, כמו במשנה י"ג דהיינו בכפישה, והכא נמי אף דבהבית שאינה מקבלת טומאה איירי, מכל מקום אין לה דין אוהל הואיל ואינה באה במדה:

(מד) (על הברטנורא) ותימה, דהא כבר פירש דאין כלי מציל, ואם כן אין צריך לטעמא דבחיבורין. ועל המהר"ם קשה יותר, שמסיים ודוקא כלים בתוכה שלא כנגד הטומאה שנוגעות בה, אבל שאין נוגעין בגופה של הבית אלא בכלים שנוגעין בה טהורים כו'. וקשה, אמאי אין כל הכלים מקבלים טומאה מפני שהטומאה עצמה מתפשטת עליהם שנכנסת לתוך פיה:

(מה) (על הברטנורא) כמו שכתב הר"ב לעיל משנה ב':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' ר"ע ז"ל. שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו אמר המלקט כדפרישית לעיל גבי כוורת שהיא יושבת על שוליה והיא כלי:

עוד בסוף פירושו צריך להיות תציל על מה שבתוכה ככלים טהורים בכ"ף:

עוד בסוף פירושו ז"ל דשאני הכא דליכא מירוח. אמר המלקט פי' דבתוספתא דכלים משמע דכפאה על פיה נמי בעיא מירוח הר"ש ז"ל ועיין בפכ"א דהלכות ט"מ סימן ג' שהוא ז"ל פסק שם דאפי' מירוח אינו מועיל לכלי חרש הכפוי והראב"ד ז"ל השיגו שם. ומצאתי שבכל מקום ששנינו במשנה קורקורוחה או קורקורותיהן מחק הר"ב אשכנזי ז"ל השלשה ווי"ן והגיה קרקרתה קרקרתיהן:


פירושים נוספים