עיקר תוי"ט על אהלות י
משנה אהלות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) רגלו. לאו דוקא רגלו דהוי דבר המקבל טומאה, דהוא הדין דבר שאין מקבל טומאה עירב את הטומאה. ומשום סיפא דאין בארובה כו' דהתם יש חילוק בין רגלו כו', נקטיה נמי ברישא. מהר"ם:
(ב) (על המשנה) עירב כו'. שאדם נעשה אוהל לטמא. הר"מ:
(ג) (על הברטנורא) דהכי גמירי להו. גמרא סוכה דף י"ח:
(ד) (על הברטנורא) וצ"ל דכנגד הטומאה טמא כשקדמה הטומאה את רגלו, דלא תקשה הלכתא אהלכתא:
(ה) (על הברטנורא) קשה, דמי עדיף משאם היתה הטומאה בעלייה עצמה כנגד ארובה. ונראה לפרש, דהכל טמא בין מה שתחת המאהיל בין מה שלמעלה כנגד ארובה. אי נמי, בין מלמעלן ובין מלמטן פירוש שנתנן בשתיהן, ולכך אע"פ שטומאה בבית גם עלייה טמאה, דאין דבר טמא חוצץ והרי נסתמה ארובה עליונה ומערבת את הטומאה. הר"ש:
(ו) (על המשנה) טמא. הכא לא תני בין למעלה ובין כו', כמו בסיפא, ותני נמי הכא ממנו ולמטה, ובסיפא תני אין טמא אלא תחתון. ונארה לי, דלא מצי למתני בין כו', שיש במשמע שנתן בשתיהן, ואם כן היכי ליתני עלה ממנו ולמטה טמא ולא ידעינן אי מתחתון אי מעליון, אבל השתא דתני סתמא, ניחא, דפירוש, אי נתן רק באחד מאותן ב' מקומות ששנינו ברישא ובארובה שניה לא נתן בלום, ממנה (מאותה שנתן), אם מתחתונה ואם מעליונה, ממנו ולמטה טמא. ובסיפא לא מצי למיתני ממנו ולמטן טמא, משום דאפילו נתן רק בעליונה אין טמא אלא תחתון, דכיון דאינה בפותח טפח, אפילו טומאה כנגר ארובה די לנו בזה דדבר שאינו מקבל טומאה שבעליונה מערב הטומאה בכל הבית התחתון במקום שטומאה מונחת שם, אבל לא חזינן כאילו הטומאה נמי בעלייה. מה שאין כן בדבר המקבל טומאה דחזינן כאלו הטומאה בעלייה, דדבר טמא אינו חוצץ כו'. מהר"ם:
(ז) (על המשנה) הכל כו'. וכרבי מאיר דמשנה ב'. הר"ש. ועוד יש לומר כשקדמה הטומאה. וכן משמע לישנא דמתניתין הטומאה כו'. נתן כו':
(ח) (על הברטנורא) מטעם חבורין כמו שכתב הר"ב בסוף פרק דלעיל ועיין שם. והא דתני בוקעת ועולה דמשמע דשלא כנגד הטומאה טהור, היינו בטה שחוץ לקדירה. הר"ש:
(ט) (על המשנה) ויורדת. לא שיורדת עד התהום, שהרי אינה רצוצה, אלא ר"ל תחתיה עד הארץ, שאין כלי טמא חוצץ. ומ"מ כיון שאין על גבה טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר, אינו מביא הטומאה לצדדין. הר"א. ואם תאמר, כשהטומאה תחתיה הויא לה רצוצה ותרד עד התהום. ויש לומר, כיון דאין כלי טמא חוצץ הוי לה כאילו היא מגולה. כ"מ:
(י) (על הברטנורא) הר"ש. ולשטתייהו אזלי דמשנה ה' פרק ה'. אבל הוא דוחק. ועוד קשה, דעד כאן לא אמרינן התם אלא בכלים הטהורים אבל לא במקבלי טוטאה. ומהר"ם בתב דגב כלי חרס מציל עם דפנות אהלים, וארובה שבאמצע הבית מיקרי דפנות אהלים כדמשמע לעיל פרק ה'. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) קשה, דלמאי קתני לה, דמהיכי תיתי דתהוי עדיפא מכשתעלה ואין בה פותח טפח. ומהר"מ כתב, דסלקא דעתך אמינא דכשיש ממנה תחת השקוף ואינה בפותח טפח אינה מביאה הטומאה מאוהל עראי לאוהל קבע, אבל הבא נראה כמוסיף עליו והוי כמחובר לשקוף והכל אוהל אחד, קמ"ל דלא. ועתוי"ט: