משנה אהלות יא ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יא · משנה ד | >>
היה משקיף בעד החלון ה והאהיל על קוברי המת, בית שמאי אומרים, אינו מביא את הטומאה.
ובית הלל אומרים, מביא את הטומאה.
ומודים שאם היה לבוש בכליו, או שהיו שנים זה על גבי זה, שהם מביאין את הטומאה.
הָיָה מַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן
- וְהֶאֱהִיל עַל קוֹבְרֵי הַמֵּת,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- וּמוֹדִים
- שֶׁאִם הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו,
- אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה,
- שֶׁהֵם מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה:
היה משקיף בעד החלון,
- והאהיל על קוברי המת -
- בית שמאי אומרין: אינו מביא את הטומאה.
- ובית הלל אומרין: מביא את הטומאה.
- ומודים, שאם היה לבוש בכליו,
- או שהיו שנים זה על גבי זה - שהן מביאין את הטומאה.
לא יצטרך לבאר כאשר אמרו קוברי המת רוצה לומר נושאי המת, עד שיהיה המת עצמו הוא אשר האהיל על הדבר אוהל.
ועניין מביא את הטומאה בכאן שיביא לבית, ויטמא הבית אשר ישקיף ממנו.
וטעם זה אצל בית הלל היות האדם חלול, והצד העליון מביא את הטומאה, לפי שהוא כמו אוהל קצתו על המת וקצתו תוך הבית, וזה האוהל בינו ובין גופו גובה טפח ויותר לפי שהאדם חלול:
היה אדם משקיף. מן החלון למטה והאהיל על קוברי המת בית שמאי לטעמייהו דלא חשבי חלל גופו ואין מביא את הטומאה לבית וב"ה לטעמייהו דחשבי ליה חלל הילכך אע"פ שגופו דבוק בחלון צד עליון שבו מביא את הטומאה לבית דהא איכא חלל גופו דהוי טפח והאי אין בוקעת בינו לחלון ותכנס לבית כמו גבי נסר שעל פי התנור לקמן [בריש] פי"ב פירשתי לעיל בריש פרק חמישי:
ומודים. פי' בית שמאי באדם לבוש שהמלבוש כסדינים:
והאהיל על קוברי המת - היינו שהאהיל על המת:
בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה - בית שמאי לטעמייהו, דחלל גופו לא חשיב חלל, הלכך אין מביא את הטומאה לבית. ובית הלל לטעמייהו דחשבי ליה חלל, הלכך אע"פ שגופו דבוק בחלון, צד עליון שבו מביא את הטומאה לבית, דהא איכא חלל גופו דהוי טפח:
ומודים - בית שמאי באדם לבוש:
היה משקיף בעד החלון. כן הוא בס"א. וכן הוגה בנוסחת מהר"ם. ופי' היה אדם מביט מן החלון למטה:
ומודים. פי' הר"ב ב"ש כו'. ואשכחן כה"ג וכמ"ש ברפ"ג דפאה:
(ה) (על המשנה) משקיף בעד החלון. פירוש, היה אדם מביט מן החלון למטה:
היה משקיף בעד החלון. כך צ"ל:
בפי' ר"ע ז"ל ב"ש לטעמייהו דחלל גופו לא חשיב חלל. אמר המלקט וכיון דבטנו על החלון אין מקום לטומאה ליכנס הלכך וכו':
יכין
בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ובית הלל אומרים מביא את הטומאה: להחדר שהמשקיף היה שם. וב"ש לטעמייהו דס"ל דחלול שתוך האדם לא מקרי אהל מדהוא מלא בני מעים [ועי' מ"ש בס"ד ספ"ד דעדיות]. ולא דמי לקיפולין הנ"ל שמופרדין ועומדין. וב"ה לטעמייהו דס"ל דצד העליון מביא את הטומאה. וכאילו יש חלול תחתיו עד החלון. ודרך שם באה הטומאה לבית. וקמ"ל רישא דהיינו משנה ג' לרבותא דב"ה. דאע"ג דאין אויר תחתיו בשום דוכתא דהרי מונח שטוח על הארץ. אפ"ה ס"ל לב"ה דנעשה אהל. וקמ"ל הכא משנה ד' לרבותא דב"ש דאע"ג דבאמת האהיל על המת ועל החדר. אפ"ה כיון דמפסיק בין ב' האוירים המקום שדבוק גוף המשקוף בהחלון אינו מביא טומאה מזה לזה:
שהם מביאין את הטומאה: משום דהבגד או האדם העליון הרי הן גבוהים טפח מתחתית החלון. א"כ נעשין אהל להביא טומאה תחתיהן. והאדם התחתון מדמק"ט. מחשב כאילו אינו סותם האהל ההוא. והתפשטה הטומאה תחת העליון מבחוץ לתוך הבית גם לב"ש דדוקא חללו שבתוכו לא מחשב אהל אבל כל גופו הוה כסגוס עבה לעיל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת