משנה אהלות יא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יא · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

סגוס עבה וכופת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח.

קפולים זו על גבי זו אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.

היה אדם נתון שם, בית שמאי אומרים, אינו מביא את הטומאה.

ובית הלל אומרים, אדם חלול הוא, והצד העליון מביא את הטומאה.

נוסח הרמב"ם

סגוס עבה וכופת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח קפילין זו על גבי זו אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח היה אדם נתון שם בית שמאי אומרין אינו מביא את הטומאה ובית הלל אומרין אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה.

פירוש הרמב"ם

סגוס וכופת הם כלים כמו שבארנו בכ' מכלים (מ"ב): ועבה הוא שיהיה גבוה מטפח ולמעלה: וקפולין בגד מקופל קצתו על קצתו ואמר שאם היתה הטומאה באחד מצדדי האכסדרה הנחלקת והיה בגד עבה או בגד כרוך תחת הסדק הנה לא נאמר כי כאשר יהיה גבוה ובגבהותו טפח נחשוב בכל מה שתחת בגד העליון או השטח העליון והדומה לו עד הארץ ונחשוב שיהיה אהל תחת הסדק גבוה טפח אבל נדון אותו כאילו נתן את הקנה בהארץ ולא עירב את הטומאה עד שיהיה תחת הסדק אהל בו חלול כמו שהתנה כמו שביארנו שרש זה כולו: ואמרו עד שתהיה העליונה גבוהה מהארץ טפח ענינו שיהיה תחתיו חלל טפח ואם היה אדם נתון תחת סדק של אכסדרה בית שמאי אומרים שהוא לא עירב את הטומאה ואף על פי שגובה גשמו יותר מטפח כדין סגוס וכופה ובית הלל אומרים הסגוס והכופה מקשיים והאדם חלול והצד העליון ממנו כולו הוא אהל על הארץ ויביא את הטומאה לצד שני של אסקופה:

פירוש רבינו שמשון

סגוס. בגד של צמר עב ומיטמא בנגעים כדמשמע במסכת נגעים פי"א:

וכופת עבה. חתיכת עץ עב כדמשמע בתוספתא דכלים [ב"ב פ"ב] ובמסכת כלים פכ"ב (מ"ט) הבאתיה ואע"פ שהם עבים הרבה אין מביאים את הטומאה אא"כ יש תחתיה טפח:

קפולים. כעין טלית מקופלת דפרק חבית (דף קמז.) ואית דגרסי כפולין בכ"ף והכל אחד שיש בגדים הרבה מקופלין זה על זה אם העליונ' גבוהה מן הארץ טפח אע"פ שהאחרי' תחתיו העליון מביא את הטומאה:

היה אדם נתון שם. בארץ על הטומאה נגד הסדק:

אדם חלול הוא. חלל הגוף חשוב חלל אע"פ שבני מעיו לתוכו:

תניא בתוספתא (פי"ב) סאה כפויה על פי חבית חבית כפויה על פיה שני כופתין זה על גב זה ואבן על גבי הכופתין מביאות את הטומאה סאה יושבת כדרכה וחבית יושבת כדרכה נוד תפוח כר מלא תבן כסת מליאה מוכין כסת מליאה מטפחות שתי אבנים זו ע"ג זו וכופת על גבי האבן אין מביאות את הטומאה. פי' כל הני במונחין בארץ כנגד הסדק של אכסדרה איירי וסאה וחבית כפויין על פיהן ושני כופתין ואבן ע"ג כופת חשוב חלל טפח דאף ע"ג דשקלת לאבנא אית בכופתין חלל טפח אבל סאה וחבית יושבין כדרכן על שוליהן היינו טומאה רצוצה ונוד תפוח לא חשיב חלל שלו דכי נפיק זיקא אין כאן חלל וכר מלא תבן וכסת מלאה מוכין כי שקלת לתבן ולמוכין אין כאן חלל א"נ כר וכסת המלאים חד מילתא חשיב כעץ עב אף על גב דאם נחשב צד עליון שבו וכן אבנים וכופת על אבנים אין כאן חלל וצריך טעם מ"ש כופת ע"ג האבן מאבן על גבי כופת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

סגוס - בגד צמר עב מאוד:

וכופת - קורה עבה. אע"פ שגובה עוביין יותר מטפח, אינן מביאין את הטומאה. אם נתנן בארץ כנגד הסדק שבתקרת האכסדרה, אלא אם כן יש תחתיהן חלל טפח:

קפולין - כמו טלית מקופלת. בגדים הרבה מקופלים זו על זו:

עד שתהיה העליונה גבוהה מן הארץ טפח - ואע"פ שהבגדים נתונים תחתיה העליונה מביאה את הטומאה, הואיל וגבוהה מן הארץ טפח:

היה אדם נתון שם - בארץ כנגד הסדק:

חלול - חלל הגוף נחשב חלל אע"פ שבני מעיו לתוכו:

פירוש תוספות יום טוב

סגוס עבה וכו'. שנויה עוד ברפט"ו. וע"ש [*הסגוס בערבי כתב הר"ב במשנה ו פ"ז דמקואות]:

[*קפולין. פי' הר"ב כמו טלית מקופלת. דפרק חבית דף קמז]:

ב"ש אומרים אינו מביא את הטומאה. עיין במשנה דלקמן [בד"ה] *)ומודים וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

סגוס עבה וכו'. עיין במ"ש לקמן רפט"ו:

קפולין כמו טלית מקופלת דבגמ' פ' חמת וכתוב בערוך בערך קפל ובפי' הר"ש ז"ל ג"כ דאית דגרסי כפולין בכ"ף והכל אחד ומסיים שם בערוך דיש ששונים כפויות והוא מלשון כופת ומפרשים סגוס יש לו [א"ה ז"ל הערוך וי"ל מוכין הנקראים בלשון ישמעאל איתקא ושמו בטיית בורנוס כו'.] אייתקא וכופת דומה לסגוס שהוא הבורנוס אלא שאין לו אייתקא ע"כ וז"ל הרמב"ם ז"ל שם וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה ע"ג זה והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח מערב את הטומאה וכל הכלים שלמטה ממנו הרי הן ככלים שתחת האהל ע"כ:

והצד העליון מביא את הטומאה. לצד שני של אכסדרא:

תפארת ישראל

יכין

סגוס עבה:    חתיכת בגד צמר עב פלייש טוך בל"א. והוא עב הרבה:

וכופת עבה:    בול עץ עב קלאטץ בל"א. ונקט סגוס לרבותא דאע"ג שמק"ט אפ"ה אפשר שיביא הטומא'. ונקט כופת לרבותא דאף שאמק"ט אפ"ה אפשר שלא יביא הטומא':

אינן מביאין את הטומאה:    במונחים תחת הסדק. אע"ג שעבים הרבה וגם רחבים הרבה. אפ"ה אין מביאין הטומא' מחלק א' שבבי' להחלק שבצדו. רק ביש אויר טפח בין תחתון לארץ. ולא אמרינן דחלק התחתון של הסגוס והכופת כליתא דמי:

עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח:    ר"ל עד שיהא אויר טפח בין תחתיתן לארץ. אז דרך שם באה הטומאה מחלק לחלק. מדמעורבין ב' האהלים יחד ע"י אהל טפח שתחת הסגוס [כלעיל סי' ט]:

קפולים זו על גבי זו:    ר"ל ואם קיפל טלית בכמה קיפולין זה ע"ג זה. והניח טלית מקופלת זו במקום א' למטה נגד הסדק שבתקרה [והר"ב פי' שהניח כמה כלים מקופלין זע"ז. ובמחכ"ר לאו בדיוקא כתב כן. וכי גרע מאדם בסיפא שהוא גוף א']:

אינן מביאות את הטומאה:    באין אויר טפח בין תחתית כל הקיפולין לארץ:

עד שתהא העליונה גבוה מן הארץ פותח טפח:    דאע"ג שאין תחת הקיפול התחתון אויר טפח עכ"פ מדלא אמרינן גוד אחית פי תקרה רק עד קיפול העליון. שאין הפסק בינו לתקרה. והרי הקפולין התחתונים שסמוכים לקרקע מדמק"ט אינן חוצצים וכליתנהו דמי. והרי כל הקיפולין התחתונים עבים טפח יחד והו"ל כיש אויר טפח תחת הקיפול העליון. שעי"ז האויר הו"ל ב' האהלים שבב' צדדי הסדק כמחוברים שם. ודרך האויר הזה באה הטומאה מאהל לאהל:

היה אדם נתון שם:    למטה נגד הסדק שבתקרה:

בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה:    דאף דאדם ודאי חלול הוא. ואע"ג שמלא בני מעים. מ"ש מקיפולי טלית לעיל. י"ל דהכא שאני דס"ל אהל בידי שמים לא שמיה אהל. ולהכי הו"ל גוף האדם כסגוס וכופת עבה לעיל. שאינו יוביא הטומאה עד שיהא בינו לארץ אויר טפח:

ובית הלל אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה:    דמדהוא חלול חשבינן ליה כקיפולין לעיל. והרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו]. ולהכי אין צדדי האדם סותמין החלול שתחת צד העליון שבו. אלא צד העליון שבו מערב ב' האהלים שבב' צדדי הסדק. [ונ"ל דה"ה בהניח תחת הסדק כלי שחלול תוכו טע"ט. והוא מוטה על צדו באורך טפח נגד הסדק שלמעלה לכ"ע צד העליון שגבוה מהארץ טפח מביא הטומאה. ותחתית הכלי אינו חוצץ. ורק נקט אדם לאשמעינן פלוגתא דב"ש וב"ה דבאדם לבד פליגי ב"ש]. היה משקיף בעד החלון והאהיל על קוברי המת:    ר"ל על המת:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים