עיקר תוי"ט על אהלות יא

משנה אהלות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) צריך לומר דאינו יכול לקבל מעזיבה בינונית. דאי יכול לקבל, אפילו סככות ופרעות מביאין טומאה לרבנן דפרק ח' משנה ב'. ועתוי"ט:

(ב)

(ב) (על המשנה) אכסדרה כו'. כל אכסדרה היא פרוצה מרוח רביעית וסתום משלש רוחות, ונסדקה התקרה מהרוח הפרוץ עד הכותל הפנימי. כ"מ. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) נתן כו'. נראה דקאי נמי אבית, דמאי שנא:

(ד) (על המשנה) טפח. דאי גבוה טפח אמרינן גוד אסיק הקנה בסדק ועירב הטומאה, אבל השתא הויא לה טומאה רצוצה. מהר"ם:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ה) (על המשנה) משקיף בעד החלון. פירוש, היה אדם מביט מן החלון למטה:

(ה)

(ו) (על המשנה) אינו כו'. ולא אמרינן כיון דטומאה על גבו אינו מפסיק בין הטומאה ובאה טומאה תחתיו דאדם אינו נעשה אוהל לטהר ויביא הטומאה לבית, לא אמרינן כן, דחלל גופו לא חשיב חלל. מהר"מ:

(ז) (על המשנה) מביא כו'. דכיון שמאהילה טומאה עליו הרי זה כמאהיל עליה. הר"מ:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(ח) (על הברטנורא) ואע"ג שאין לו אוהל שחללו טפח, סבר רבי מאיר דממשיך הואיל ויש בו טפח. רש"י. אי נמי ר' מאיר לטעמיה דס"ל חוקקין להשלים. תוס':

(ט) (על הברטנורא) כדי למעט במחלוקת כתב כן. דאי טומאה בפנים מודה לר' יוסי. ועתוי"ט:

(ח)

(י) (על המשנה) יוצא. ומכסה פי החדות. הר"מ:

(יא) (על המשנה) החדות. פירוש, כל מה שבחדות:

(יב) (על הברטנורא) אי נמי, במנורה של חוליות דלא הוי חבור מדאורייתא אלא דרבנן גזרו, ולכך ניחא טעמא דבית הלל דלא מייתא לה הפרח טומאה דיש יד להכניס ולהוציא, כיון דשל פרקים הוא לא גזור בכהאי גוונא כשהיא בחדות. מהר"מ. ולהר"מ בלאו הכי לא קשה מידי, דסבירא ליה דבגדים שנגעו במת אינן כמת לטמא באוהל ובמשא אלא לטמא ז' במגע. ונתן טעם, שהמשא במת עצמו אינו מפורש, ובאוהל בתיב אדם:

(יג) (על המשנה) אף כו'. אע"פ שנראית בין הכיסוי והחדות. הר"מ:

(ט)

(יד) (על המשנה) כפישה. פירוש, שהכפישה מכסה חלל החדות, ושפתה מכסה עובי הכתלים, והשתא קאמר דכלים שעל עובי הכותל או שבעובי כותליו עד התהום טהורים, וקמשמע לן דאע"ג דאין בהם טפח על טפח במקום שמונחים הכלים, לא אמרינן דהוי כביב שאין בו פותח טפח, דשאני הכא כיון שיש טפח בדות וטהור, אינהו נמי בטלי לגבי דות וטהורים, ולהכי לא תני סתמא טהורים, דסלקא דעתך דוקא כלים שבכתליו טהורים דהכתלים בטלי לגבי חלל הדות, אבל כלים שתחת הכותל שאינן כנגד חללו יהיו טמאים דטומאה בוקעת עד התהום כו', קמ"ל דכיון דאינה בוקעת בכותל אינה בוקעת תחתיו. מהר"ם:

(טו) (על ה) פירוש, שאין צמיד פתיל מציל מהטומאה שלא תצא. אבל קשה, מה ענין צמיד פתיל לכאן, ולשון הר"מ, שאין האוהל שבתוך הבית מונע הטומאה. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) ומהר"ם פירש, במכוסה בכפישה, ואפ"ה כלים שבכותל הדות טמאים, ולא דמי למגדל בתוך הבית דטומאה בבית כלים שבתוכו ושבכתליו טהורים, דשאני הכא דכותלי הדות הן קרקע הבית ולכך כלים שבכתליו טמאים כמו כלים שתחת שאר קרקעית הבית שאין במקומן טפח על טפח: