משנה אהלות יא ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יא · משנה ה | >>
היה מוטל על האסקופה והאהילו עליו קוברי המת, בית שמאי אומרים, אינו מביא את הטומאהו.
ובית הלל אומרים, מביא את הטומאהז.
נוסח הרמב"ם
היה מוטל על האסקופה,
- והאהילו עליו קוברי המת -
- בית שמאי אומרין: אינו מביא את הטומאה.
- ובית הלל אומרין: מביא את הטומאה.
פירוש הרמב"ם
היה מוטל על האסקופה, קצתו בבית וקצתו על האסקופה, בית הלל סומכין על דעתן באמרם אדם חלול הוא, ולזה יביא את הטומאה לבית, לפי מה שקדם בקדרה כאשר היתה גבוהה טפח ונוגעת בשקוף הפותח טפח הנה הטומאה כאשר היתה על גבה הבית טמא:
פירוש רבינו שמשון
היה האדם מוטל על האסקופה. מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:
אינו מביא את הטומאה. דאין כאן חלל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
היה מוטל על האסקופה - מקצתו בתוך הבית ומקצתו חוץ לבית:
אינו מביא את הטומאה - דאין כאן חלל:
פירוש תוספות יום טוב
בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה. לשון מהר"ם דלא אמרי' כיון דטומאה על גביו אינו מפסיק בין הטומאה ובאה טומאה תחתיו כדאמרינן [רפ"ו] דאדם וכלים אין נעשים אהלים לטהר. וכיון דבאה טומאה תחתיו יביא הטומאה לבית דהא ודאי אינו מביא ע"כ. וכלומר משום דס"ל דחלל גופו לא חשיב חלל:
ב"ה אומרים מביא את הטומאה. דכיון שהאהילה טומאה עליו הרי זה כמאהיל עליה ומביא את הטומאה. הרמב"ם פי"ח מהט"מ [הלכה ב'] ועי' מ"ש ברפ"ג:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על המשנה) אינו כו'. ולא אמרינן כיון דטומאה על גבו אינו מפסיק בין הטומאה ובאה טומאה תחתיו דאדם אינו נעשה אוהל לטהר ויביא הטומאה לבית, לא אמרינן כן, דחלל גופו לא חשיב חלל. מהר"מ:
(ז) (על המשנה) מביא כו'. דכיון שמאהילה טומאה עליו הרי זה כמאהיל עליה. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
והאהילו עליו קוברי המת בית שמאי אומרים אינו מביא וכו'. צריך לתת טעם אמאי איצטריך לאשמועי' פלוגתא דב"ש וב"ה בכל הני באבי וק"ל:
תפארת ישראל
יכין
היה מוטל על האסקופה: שהיה מוטל מקצת גוף האדם מבחוץ ומקצתו בפנים בין שהאסקיפה בולטת מהקרקע טפח נמצא שיש אויר טפח תחת האדם בחוץ ובפנים. ובין שהאסקופה שוה עם הקרקע. והאדם שטוח עליה:
והאהילו עליו קוברי המת: ר"ל שנושאי המטה האהילו המת על בטן האדם שמונח על האסקופה:
ובית הלל אומרים מביא את הטומאה: דלב"ש אף שיש אויר טפח תחת חלק האדם שבחוץ מהאסקופה. ונמצא שגם לשטתייהו עכ"פ נטמא האויר שתחת האדם. מדהאהיל עליו המת. דהרי גוף האדם אינו חוצץ. עכ"פ הרי האויר ההוא שתחתיו בחוץ אינו מעורב עם האויר שבבית שהרי גוף האדם מונח על האסקופה ואין אויר טפח בין האדם להאסקופה. ולפיכך אין הטומאה באה מתחת האדם בחוץ לתחת האדם בפנים. וב"ה ס"ל דצד העליון של אדם חשבינן ליה כאילו יש חלל תחתיו טפח. ולהכי אפי' כשהאסקופה אינה בולטת מהקרקע אפ"ה חשבינן להאדם ששטוח עליה קצתו בחוץ וקצתו בפנים כאילו כולו יש חלול תחתיו בין בחוץ ובין על האסקופה ובין בפנים ונמצא שכשהאהיל המת על החלול שבחוץ ונטמא כל האויר שתוך החלול ההוא התפשטה משם הטומאה לתוך הבית ונטמא הבית. וג"ר דהא דאצטריך למתני פלוגתייהו במ"ד ובמ"ה. והרי היא היא. די"ל דנקט משנה ד' לרבותא דב"ש. דאע"ג דהטומאה למטה מהאדם וכבר יש אהל טמא תחתיו. אפ"ה לא אמרינן שהרווח שבתוך חלול האדם מערב רווח האהל הטמא שתחתיו עם הרווח שתוך אהל הבית. אע"ג שכבר התחילה הטומאה להתפשט תחת האדם. והדר תו ונקט משנה ה' לרבותא דב"ה. דאע"ג שהטומאה למעלה מהאדם והרי בכה"ג אין כאן שום אהל טמא תחת האדם. אפ"ה מתחלת טומאת האהל להתפשט מתוך חלול שבתוך גוף האדם. ומשם לתוך הבית:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת