רמב"ם הלכות כלאים א
ספר המצוות לאו רטו: "המצוה לא לזרוע כלאי זרעים ולא ירכיב אילן בשום מקום בארץ"
דפוס
[עריכה]הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל לוקה שנאמר שדך לא תזרע כלאים.
ואחד הזורע או המנכש או המחפה כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת או פול אחד ועדשה אחת מונחין על הארץ וחיפה אותן בעפר בין בידו בין ברגלו בין בכלי הרי זה לוקה ואחד הזורע בארץ או בעציץ נקוב אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב מכין אותו מכת מרדות.
אסור לזרוע כלאים לנכרי ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו אלא עוקרן ואם קיימן אינו לוקה ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעים בידו בחוצה לארץ ואפילו לערב הזרעים לכתחלה ולזורען בחוצה לארץ מותר ודברים אלו דברי קבלה.
אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראויין למאכל אדם אבל עשבים המרים וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה וכיוצא בהן אין בהן משום כלאי זרעים.
כלאי האילנות הרי הם בכלל מה שנאמר שדך לא תזרע כלאים כיצד המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח הרי זה לוקה מן התורה בכ"מ בין בארץ בין בחוצה לארץ וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום.
ואסור לישראל להניח לנכרי שירכיב לו אילנות כלאים ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזורען כאחד שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד.
הזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים אף על פי שהוא לוקה הרי אלו מותרין באכילה ואפילו לזה שעבר וזרען שלא נאסר אלא זריעתן בלבד ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאים ולזרוע מזרע הירק שנזרע כלאים.
הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים האחד מהם הוא הנקרא תבואה והיא חמשה מינין החטים והכוסמין והשעורין ושבולת שועל והשיפון והשני מהן הוא הנקרא קטנית והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן והשלישי מהן הוא הנקרא זרעוני גינה והן שאר זרעונין שאינן ראויין למאכל אדם והפרי של אותו הזרע מאכל אדם כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר והקצח וזרע לפת וכיוצא בהן וזרע פשתן הרי הוא בכלל זרעוני גינה כשיזרעו כל מיני זרעונים אלו ויצמחו נקרא הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע דשא ונקרא ירק.
ויש מזרעוני גינה זרעונים שדרכן לזרוע מהן שדות כגון הפשתן והחרדל ואלו הן הנקראים מיני זרעים ויש מזרעוני גינה זרעונים שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא ערוגות ערוגות קטנות כגון הלפת והצנון והתרדים והבצלים והכסבר והכרפס והמרור וכיוצא בהן ואלו הן הנקראים מיני ירקות.
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
א. הזורע שני מינין מזרעים כאחד בארץ ישראל לוקה, שנאמר: "שדך לא תזרע כלאיים".
ב. ואחד הזרוע או המנכש או המחפה, כגון שהייתה חיטה אחת ושעורה אחת, או פול אחד ועדשה אחת, מונחין על הארץ, וחיפה אותן בעפר, בין בידו בין ברגלו בין בכלי, הרי זה לוקה. ואחד הזורע בארץ או בעציץ נקוב. אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב, מכין אותו מכת מרדות.
ג. אסור לזרוע כלאים לגוי. ומותר לומר לגוי לזרוע לו כלאי זרעים. ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו, אלא עוקר אותם, ואם קיימן - אינו לוקה. ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעים בידו בחוצה לארץ, ואפילו לערב הזרעים לכתחילה ולזורען בחוצה לארץ מותר. ודברים אלו דברי קבלה.
ד. אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראויין למאכל אדם. אבל עשבים המרים וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה וכיוצא בהן - אין בהן משום כלאי זרעים.
ה. כלאי אילנות הרי הן בכלל מה שנאמר: "שדך לא תזרע כלאים". כיצד? המרכיב אילן באילן, כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח, הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ. וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום.
ו. ואסור לישראל להניח לנכרי שירכיב לו אילנות כלאים. ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד. וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזורען כאחד, שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד.
ז. הזורע זרעים כלאים, וכן המרכיב אילנות כלאים, אף על פי שהוא לוקה, הרי אלו מותרין באכילה, אפילו לזה שעבר וזרען, שלא נאסר אלא זריעתן בלבד. ומותר ליטוע ייחור מן האילן שהורכב כלאים, ולזרוע מזרע הירק שנזרע כלאים.
ח. הזרעונים נחלקין לשלושה חלקים. האחד מהן הוא הנקרא תבואה, והן חמישה מינין: החיטה, והכוסמת, והשעורה, ושיבולת שועל, ושיפון. והשני מהן הוא הנקרא קטנית, והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן. והשלישי מהן הוא הנקרא זרעוני גינה, והן שאר זרעים שאינן ראויין למאכל אדם, והפרי של אותו הזרע מאכל אדם; כגון זרע בצלים ושומים, וזרע חציר והקצח, וזרע לפת וכיוצא בהן. וזרע פשתן הרי הוא בכלל זרעוני גינה. וכשיזרעו כל מיני זרעונים אלו ויצמחו, נקרא הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע, דשא, ונקרא ירק.
ט. ויש מזרעוני גינה זרעונים שדרכן לזרוע מהן שדות, כגון הפשתן והחרדל; ואלו הן הנקראים מיני זרעים. ויש מזרעוני גינה זרעים שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא ערוגות ערוגות קטנות, כגון הלפת והצנון והתרדים והבצלים והכוסבר והכרפס והמרור וכיוצא בהן; ואלו הן הנקראים מיני ירקות.
(עקב אריכותן של ההשגות והפירושים עליהן, הן הועברו לדף נפרד. לחץ על הקישור למעלה בכפתור הימני בעכבר ובחר פתח בחלון חדש לצפייה בו-זמנית בהלכות ובהשגות)