קטגוריה:שמות כא יג
נוסח המקרא
ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה
וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.
וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃
וַ/אֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְ/הָ/אֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְ/יָד֑/וֹ וְ/שַׂמְתִּ֤י לְ/ךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּ/ה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְלָא כְמַן לֵיהּ וּמִן קֳדָם יְיָ אִתְמְסַר לִידֵיהּ וַאֲשַׁוֵּי לָךְ אֲתַר דְּיִעְרוֹק לְתַמָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְדִי לָא אִיזְדַוֵּיג לֵיהּ וּמִן קֳדָם יְיָ אֲרַע עִיקְתֵיהּ לִידוֹי וַאֲזַמֵן לָךְ אֲתַר דְּיַעֲרוֹק לְתַמָּן: |
רש"י
"צדה" - ל' ארב וכן הוא אומר (ש"א כד) ואתה צודה את נפשי לקחתה ולא יתכן לו' צדה ל' הצד ציד שצידת חיות אין נופל ה"א בפועל שלה ושם דבר בה ציד וזה שם דבר בו צדייה ופועל שלו צודה וזה פועל שלו צד ואומר אני פתרונו כתרגומו ודלא כמן ליה ומנחם חברו בחלק צד ציד ואין אני מודה לו ואם יש לחברו באחת ממחלוקת של צד נחברנו בחלק (ישעיהו סו) על צד תנשאו (ש"א כ) צדה אורה (דנייאל ז) ומלין לצד עלאה ימלל אף כאן אשר לא צדה לא צדד למצוא לו שום צד מיתה ואף זה יש להרהר עליו מ"מ ל' אורב הוא
"והאלהים אנה לידו" - זימן לידו ל' (תהלים צא) לא תאונה אליך רעה (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און (מ"ב ה) מתאנה הוא לי מזדמן למצוא לי עילה
"והאלהים אנה לידו" - ולמה תצא זאת מלפניו הוא שאמר דוד (ש"א כד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע ומשל הקדמוני היא התורה שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם והיכן אמרה תורה מרשעים יצא רשע והאלהים אנה לידו במה הכתוב מדבר בשני בני אדם אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד ולא היו עדים בדבר שיעידו זה לא נהרג וזה לא גלה והקב"ה מזמנן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות נמצא זה שהרג בשוגג גולה וזה שהרג במזיד נהרג
"ושמתי לך מקום" - אף במדבר שינוס שמה ואי זה מקום קולטו זה מחנה לויה (מכות יב)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
צָדָה – לְשׁוֹן "אָרַב", וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמ"א כד,יא): "וְאַתָּה צֹדָה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "צָדָה" לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כז,לג), שֶׁצֵּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל הֵ"א בַּפּוֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ "צַיִד". וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ "צְדִיָּה", וּפוֹעַל שֶׁלּוֹ "צוֹדֶה", וְזֶה הַפּוֹעַל שֶׁלּוֹ "צָד". וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְתַרְגּוּמוֹ: "וּדְלָא כְמַן לֵיהּ". וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק "צָד צַיִד", וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ. וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחֲלָקוֹת שֶׁל "צָד", נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו סו,יב), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמ"א כ,כ), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז,כה). אַף כַּאן "אֲשֶׁר לֹא צָדָה" – לֹא צִדֵּד לִמְצוֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה. וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן "אוֹרֵב" הוּא.
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ – זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהלים צא,י), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי יב,כא), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מל"ב ה,ז) – מִזְדַּמֵּן לִמְצוֹא לִי עִלָּה.
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ – וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד (שמ"א כד,יג): "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע", וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע"? "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ". בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ. זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה. וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָּק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם, וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת. נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג.
וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם – אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה. וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכות י' ע"ב).
רשב"ם
אנה לידו: כי חייב מיתה בידי שמים היה:
ושמתי לך מקום: כשיהיו לכם ערים לשבת, לפי שאמר להם כבר לא תרצח וגם כבד את אביך, לפיכך פירש כאן עונשן, וגם וגונב איש ומכרו לפי שאמר לא תגנוב, ופירשוהו חכמים בגונב נפש דבר למד מעניינו שמדבר בחייבי מיתות בית דין:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וכבר הביאו רז"ל משל על זה בשני בני אדם אחד הרג מזיד ואחד הרג שוגג והקב"ה מזמנן לפונדק אחד זה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על אותו שהרג מזיד והורגו נמצא זה שהרג מזיד נהרג וזה שהרג שוגג גולה. ומה שאמר מכה איש ומת כדי שלא תבין איש ולא קטן לכך הוצרך לכתוב במקום אחר (ויקרא כד) ואיש כי יכה כל נפש אדם, כדי שיתבאר מזה אפילו קטנים, וא"כ למה נאמר איש להוציא את הנפלים.
ושמתי לך מקום. כלומר מקום מיוחד במדבר שיהיה קולט הרוצח בשוגג וזה מחנה לויה. ויראה לי כי על כן הזכיר מלת לך בדין הזה מה שאין כן בשאר הדינין כנגד משה שהיה משבט לוי.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
או אפשר, כי לצד שרמזוהו מן השמים דהמתגלגל על ידו שהרג הנפש והיה לו להכנע ולקבל עליו הגלות מעצמו הרי זה הוסיף על חטאתו פשע, ולזה הזמין לו עוד שוגג אחר מלבד הראשון וצריך לגלות פי שנים כשיעור הצריך למספר רשעיותיו.
ולזה תמצא שנתחכם ה' ולא גבל שיעור גלות הרוצח אלא עד מות הכהן הגדול ודבר זה הנה הוא מסור לאדון כל הארץ והוא ישפוט בצדק כמה שיעור הצריך לו אם לאחת אם לשתים. ולפי דרך זה יתיישב כוונת אומרו הענין אבל עדיין אין כדי ליישב אומרו והאלהים בתוספת ו':
ונראה כי יכוין הכתוב לדקדק דין הגולה אופן שנתחייב בו על פי מה שכתב רמב"ם בפ"ו מהלכות רוצח שאין גולה אלא שוגג שאינו אונס פירוש שהמעשה הוא דבר הרגיל, גם שלא היה לו צד הזדה כל עיקר, אבל אם היה השוגג דבר שאינו מצוי, או שהיה בו צד הזדה כגון שונא שחזקתו למזיד וכדומה לו אינו גולה. וכנגד שניהם דקדק הכתוב לומר ב' דברים ואשר וגו' והאלהים וגו', כנגד שוגג בדבר שאינו מצוי אמר לא צדה פירוש לא צדה להורגו גם לא צדד שלא להורגו, כי כל שוגג צד חיובא הוא שהיה לו להעלות על דעתו לבל תבא תקלה על ידו, אבל במקום שהגם שיצדד הוא דבר שאינו רגיל אנוס הוא ופטור, וכנגד בחינת מזיד של השונא אמר והאלהים וגו' פירוש למעט בא שלא בא הדבר אלא מה' ולא ממנו כי לא חפץ הוא המיתו כי לא שונא לו אלא מה' יצא הדבר, אבל אם גם יש צד שנאה ממנו שהיה שונא אינו גולה:מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
נז. [ושמתי לך מקום ] (אבל) לא שמענו היכן אתה דן. הרי נאמר מנוס לשעה, ונאמר מנוס לדורות. מה מנום האמור לדורות ערי הלוים קולטות, אף מנוס האמור לשעה מחנות הלוים קולטות. איסי בן עקיבא אומר, ושמתי לך מקום למה נאמר. לפי שהוא אומר, שבו איש תחתיו וגו' (שמות יז ), אלו אלפים אמה. אתה אומר אלו אלפים אמה, או אינו אלא ד' אמות. הרי אתה דן, נאמר כאן מקום, ונאמר להלן מקום, מה מקום האמור (להלן) אלפים אמה, אף מקום האמור (כאן) אלפים אמה (ושמתי לך מקום וגו').
מלבי"ם - התורה והמצוה
נו. ואשר לא צדה. פעל צדה נגזר משם צד שמתכוין אל כמה צדדים, ומצדד לכל הצדדים. ועל זה אמר ואתה צודה את נפשי לקחתה (שמואל א' כד). אולם גבי גלות הזכיר תנאי או השליך עליו בלא צדיה . רוצה לומר שלא יתכוין לצד אחר. ופה אמר גם כן אשר לא צדה, שלא התכוין לצד אחר. ומפרשי בגמרא (בבא קמא דף כו ע"ב ומכות ד) שאחד מדבר אף בנתכוין בצד זה רק לא לצד, ונקודה שעמד בו הנהרג. כגון מתכוין לזרוק שתים וזרק ד'.
וכן יפול שם צדיה אם מתכוין לאותו צד שעין מה שאמרנו בפרשת' מסעי גבי מזיד או השליך עליו בצדיה פירשו בספרי, שמתכוין לו. שהאורב והצודה יכוין לכמה צדדים, ועקר מגמתו אל צד ונקודה שאויבו שם. וכשאמר בצדיה פירושו לאותו צד, וכשאמר בלא צדיה פירושו שלא נטה לצד אחד.
והמכלתא כלל בזה גם אם התכוין דרך עליה. שמבואר במשנה דמכות (דף ז) שלמדו מן ויפל עליו. ועל זה מביא הא כיצד, היה מעגל במעגלה וכו '.
ומה שאמר והאלהים אנה לידו, רצונו לומר מה' סבב הסבה שיהרג על ידו. כי הנהרג נתחייב מכבר מיתה לשמים וההורג נתחייב גלות, כענין מה שאמרו על דאטפת אטפוך וכו '. וכבר בארתי בפירוש ירמיה (ס"ב פסוק כד) ההבדל בין אנה ובין קרה. שקרה הוא שהדבר עצמו יזדמן אליו. ואנה יזמין אליו סבת הדבר. כי הקרה ה' אלהיך לפני (בראשית כז ) הזמין אליו הדבר עצמו.
אבל והאלהים אנה לידו, רוצה לומר שהמציא לידו סבת הדבר באשר נתחייב גלות, והמציא ה' הסבה שיגלה על ידה. אבל לא המציא אליו הדבר עצמו שאם כן פטור מגלות, כמו אם המית דרך עליה, שפטור מן מגלות. ופירש הרמב"ם (בפ"ו מהלכות רוצח הי"ב) שזה כמו אנוס הוא שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים אלא כמין פלא הוא.
ועל כן הביא המכלתא כאן המשנה דמכות היה מעגל במעגלה, ובזה יש להעמיד גירסת המכלתא שהביא כל המשנה. והודיע בזה כי מהשגחת ה' לשלם לעושי הרעה כרעתו על ידי עושה רע. כמו שאמר משל הקדמוני, מרשעים יצא רשע. שמי שהרג בשוגג בלא עדים ונתחייב מות יהיה הוא השליח להרוג הרשע שהרג במזיד. ויגלה על ידו לשאת את עונו, הגם שבפעם הראשון שהרג בשוגג היה בלא סבה השגחיית .
ומאמר זה מובא במכות (דף י' ע"ב) בשם ריש לקיש
נז. ושמתי לך מקום. לפי הפשט ידבר מערי מקלט. אבל למה נאמר זה, הרי לא קלטו עד שבאו לארץ ועד שהפרישו את כולם. ובהכרח שגם במדבר היה מקום קליטה. ועל זה אמר ושמתי לך, כי מחנה הלוים היה קולט. וכן אמר במכות (דף יב ) וובחים (דף קיז ), ושמתי לך מקום בחייך מקום מקומך. רוצה לומר המקום שלך, דהיינו מחנה לויה יהיה למנוס. ויען שזה לא הוחל עד שהוקם אמשכן ונעשו המחנות, אמר שישים בעתיד. וגם רמז לו שהוא יפריש בחייו.
ומה שלא באר ושמתי לך מחנה או ושמתי ערים אשר ינוס שמה, ולמה תפס שם מקום. כי המקום כולל גם הגבול סביב, כי בערי מקלט גם הגבול שמסביב העיר קולט. כמו שאמרו במשנה דמכות (דף יב ) וכמו שאמר ואם יצא יצא הרוצח מגבול עיר מקלטו אין לו דם. אבל בגבול העיר קולט.
ומפרש שגבול העיר היה אלפים אמה, כמה שאמר ומדותם מחוץ לעיר אלפים . לכן אמר שם מקום, שהמקום שנאמר על העיר כולל גם הגבול שסביבה. [וזה ההבדל בין מקומו ובין תחתיו]. כמו שאמרנו בסדר תזריע ( תזריע קח ).
ומסתמא גם מחנה הלוים קלטה אלפים אמה סביבה, שלפי הסברא היה המשכן רחוק ממחנה ישראל אלפים אמה, כמה שאמר אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה . ולכן אמר שם מקום לא שם מתנה, כי גם אלפים אמה סביב המחנה קולט. ומזה אנו דנין שמה שאמרו, אל יצא איש ממקומו , הוא שעור אלפים אמה. ומימרא זו דאיסי , מובא בירושלמי (פ"ד דעירובין ה"א) ובעירובין (דף נא) למדנו מקום ממקום וכו '. וצריך לומר דמה שאמרו מגבול עיר מקלטו הוא אחד עם שם מקום. ומזה למדינן למקום שגבי שבת
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
אשר ינוס שמה. וסמיך ליה וכי יזיד איש לומר שגם המזיד גולה שם וב"ד שולחין ולוקחין אותו משם:
- פרשנות מודרנית:
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות כא יג"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.