קטגוריה:משלי ל כד

עם ישראל תמיד היה עם קטן, שנאבק לשרוד בין עמים גדולים וחזקים ממנו. כדי ללמוד איך אדם (או עם) קטן יכול לחפות על החולשה שנובעת מקוטנו, ניתן להתבונן בטבע, ולראות איך בעלי-חיים קטנים מתמודדים עם בעיה זו. פסוקים 24-28 מתארים ארבעה יצורים קטנים וחלשים, המצליחים לשרוד בזכות חכמתם, וניתן לראות בהם עצות בכמה מישורים:

כל אחד מבעלי-החיים הללו מייצג גורם אחד שיש לנצל על-מנת להצליח:

א. הנמלים מלמדות לנצל את הזמן לצורך תיכנון כלכלי נכון - לחסוך לטווח ארוך, כמו שנאמר גם ב(משלי ו ח): "לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל... תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ".

ב. השפנים מלמדים לנצל את המקום, לבחור מקום בטוח למקם בו את הבית.

ג. הארבה מלמד לנצל את האחדות, את שיתוף הפעולה בין פרטים רבים ההולכים לכיוון אחד ויוצרים גדוד גדול וחזק.

ד. השממית, היא העכבישה, מלמדת לשמור על עצמאות כלכלית, לבנות את הבית בידיים ולא להיות תלויים בחומרי גלם מבחוץ.

כל אחד מבעלי-החיים האלה מייצג כישרון אחד שדרוש לניהול המדינה:

א. הנמלים מייצגות את הניהול הכלכלי החכם;

ב. השפנים מייצגים את כישרון הבניה והביצור;

ג. הארבה מייצג את ארגון הצבא;

ד. והשממית מייצגת את יציבות השלטון.

(ע"פ פרופ' יהודה אליצור, חכמת הממשל במשל חכמה, בתוך "עז לדוד" - ספר בן גוריון, כתבי החברה לחקר המקרא בישראל טו).

המסר הוא, שגם עם קטן וחלש יכול לנהל מדינה בהצלחה, אם הוא נוהג בחכמה.

מלבד המסקנות המעשיות שניתן ללמוד מכל אחד מהיצורים הללו, יש בקטע הזה גם מסר כללי של ענוה: בעלי החיים הללו כל-כך קטנים, ובכל-זאת הם מצליחים לעשות דברים שאנחנו - בני האדם - לא תמיד מצליחים:

א. הנמלים מצליחות לתכנן היטב את התקציב שלהם ואף לחסוך לעתיד - בניגוד לבני האדם, שרובם נמצאים במינוס תמידי.

ב. השפנים מצליחים להתגורר בסלעים כפי שהם - בניגוד לבני האדם, הצריכים להרוס את הטבע, לברא את היער ולהחליק את הקרקע כדי שיוכלו להתגורר בה.

ג. הארבה מצליח לפעול באחדות בלי שלטון מרכזי - בניגוד לבני האדם, הצריכים מלך שינהיג אותם.

ד. והשממית מצליחה לבנות לעצמה היכל מלכותי במעשה ידיה בלבד - בניגוד לבני האדם, הצריכים להעסיק פועלים רבים במשך עשרות שנים כדי שיוכלו לבנות לעצמם בית.

קטעים אחרים בפרקנו מדברים על "שלושה וארבעה", למשל (משלי ל יח): "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וארבע[וְאַרְבָּעָה] לֹא יְדַעְתִּים"*. בקטעים אלה, הפרט הרביעי שונה משלושת הפרטים הקודמים. גם בקטע שלנו, השממית שונה משלושת ה"קטנים" הראשונים:

• לגבי שלושת הראשונים, הכתוב מפרט את חולשתם - הנמלים עם לא עז, השפנים עם לא עצום, מלך אין לארבה; אך לגבי השממית אין פירוט של חולשתה.
• שלושת הראשונים הם עם גדול, והשממית היא יחידה.

חולשתה של השממית היא בדיוק בזה, שהיא יחידה - לא רק שהיא קטנה בפני עצמה, אין לה אפילו את היתרון המספרי שיש ל"עמים" האחרים.עם זאת, ההצלחה של השממית גדולה יותר משל שלושת הקטנים האחרים: שלושת האחרים מצליחים להסתדר בתחומים מסויימים - הנמלים בכלכלה ויכינו בקיץ לחמם, השפנים בהגנה וישימו בסלע ביתם, הארבה בהתקפה ויצא חוצץ כולו. אבל השממית מצליחה להסתדר יותר מכולם - היא מגיעה להיכלי מלך, היא תופשת את השלטון על כולם!

מהי המשמעות של מבנה הקטע?

1. ייתכן שהמבנה בא להדגיש את מעלת החכמה - גם היצור הקטן והחלש ביותר, שנמצא לבדו ללא עם שיעזור לו, יכול להגיע למעמד הגבוה ביותר, להיכלי מלך, אם הוא פועל בחכמה.

2. אך ייתכן שיש כאן גם אזהרה לעם: אזהרה מפני "עכבישים", יצורים קטנים ומאוסים, שעלולים לתפוש את השלטון בידיים ולהגיע להיכלי מלך.

ראיה לפירוש זה ניתן להביא מהקבלה למשל אחר, שנאמר שנים רבות לפני משל זה - משל יותם (שופטים ט 8-15). גם במשל יותם נזכרו שלושה וארבעה: שלושת הראשונים - הזית, הגפן והתאנה - נותנים פירות, אין להם צורך בשלטון ואין להם צורך במלך; הרביעי - האטד - אינו נותן פירות, וכל מטרתו להפוך למלך. משל יותם בא להזהיר את העם מפני הסכנות שבמשטר מלוכני, ומציע לחשוב היטב, לפני שממנים מלך, האם באמת יש בו צורך? ייתכן שגם במשל שלנו - בספר משלי - ישנו מסר אנטי-מלוכני סמוי.