קטגוריה:משלי ל יז

המילה יקהת נזכרה בפסוק אחד נוסף, (בראשית מט י): "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי יָבֹא שילה[שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים"*. יש לה פירושים רבים:

1. יקהת היא קיבוץ ואסיפה: "יקהת אם - קמטים" "הנקבצים ונקהין בפני אמו... יקהת עמים - קבוצת עמים" (רש"י), "...ותבוז לקבוץ האם, והוא גם כן דברי התורה, שלא ייטיב העיון במה שיתחייב מדבר דבר מדבריה ומקבוץ דבריה והסדר שלהם קצתם עם קצת, עד שיהיה זה סבה אל שיטעה בכוונותיה..." (רלב"ג), "קבוצי תוכחות האם וסדרי אמריה" (מצודות).

2. יקהת היא משמעת, שמיעה בקול-: "ליקהת - שרשו יקה... ופירוש: למשמעת אם, כמו ולו יקהת עמים" (רד"ק, ר' יונה בן ג'נאח, מלבי"ם, ויש שורש דומה באכדית), או תורה (שבי"ל).

3. יקהת היא חולשה: "מלשון (ירמיהו לא כט): "האוכל הבוסר תקהינה שניו", ושרשו קהה... וענין כלם החולשה והשבירה: יאמר שלא יסור שבט נוגש מיהודה, עד שיבא בנו אשר לו חולשת העמים ושבירתם, שיחליש את כלם לפי חרב, וכן (קהלת י י): "אם קהה הברזל", שנחלש ואינו יכול לכרות..." (רמב"ן על בראשית מט י).

4. יקהת היא זקנה ואריכות ימים (רמי ניר); ראיה לפירוש זה היא הפסוק הדומה ב(משלי כג כב): "שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ"*. שני הפסוקים מזהירים שלא לזלזל בהורים מתוך מחשבה שהם כבר זקנים ו"לא רלבנטיים" כביכול.

"יבא העורב, שהוא אכזרי על בניו, ויקרוה ולא יאכלנה ולא יהנה בה; ויבא נשר, שהוא רחמני על בניו, ויאכלנה ויהנה בה. העורב אכזרי הוא, כמו שנאמר (תהלים קמז) לבני עורב אשר יקראו; והנשר רחמני, שנאמר (דברים לב) ישאהו על אברתו" (רש"י ע"פ רשב"י ירושלמי פאה פ"א ה"א).

מה הקשר בין אי-כיבוד הורים לבין אכילת העיניים ע"י עורבים ונשרים?

1. גם בתורה מצאנו קשר בין כיבוד הורים לבין ציפורים. ישנן שתי מצוות, שהתורה מבטיחה למי שיקיים אותן ימים טובים וארוכים:

• (דברים ה טו): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"
• (דברים כב ו): "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים; לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֶת הַבָּנִים תִקַּח לָךְ; לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים"*.

הציפורים מסמלות את ההגנה על הצאצאים, במיוחד הנשר, (דברים לב יא): "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ"*. מצוות שילוח הקן מתייחסת לציפור הרובצת על צאצאיה ומגינה עליהם, גם כאשר היא בסכנת חיים. התורה מצווה עלינו לכבד את האם ולשלח אותה לחופשי*. שתי המצוות בספר דברים נובעות מאותו עיקרון - כיבוד ההוֹרוּת, תכונה חיונית בעולם החי כמו בעולם האנושי. גם בספר משלי, כפי שקראנו, אדם שאינו מכבד את הוריו נענש על-ידי ציפורים, ובפרט על-ידי בני נשר: "כשם שמתן שכרן שווה - כך עונשן שווה" (רבי שמעון בר יוחאי, ירושלמי פאה פ"א ה"א).

2. הפסוקים הקודמים תיארו את ההתדרדרות המוסרית של הדור, המתחילה בזלזול בהורים ונמשכת בגאוה, (משלי ל יא): "דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל, וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ; דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ"*; הבנות של אותו דור משחיתות את דרכן עוד יותר, ודורשות מההורים שיתנו להן עוד ועוד, (משלי ל טו): "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה, אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן"*; סופו של אותו דור מושחת יהיה, שבנותיו יזלזלו בהוריהן עד כדי כך, שלא יטרחו לקבור אותן, והעיניים הרמות שלהם יהיו מאכל לעוף השמים; הארץ תחרב, (ירמיהו ז לג): "וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד".