קטגוריה:משלי יא כח

1. בוטח בעושרו הוא ניגוד של צדיקים - "ואנו נלמד מכאן, שהבוטח בעושרו הוא רשע, והרי עצם בטחונו בעושרו היא מידה של רשע. וכן נלמד מהתקבולת על הצדיקים, שעניים הם, ושאין הם בוטחים אלא באלהים - והבטחון באלהים הרי הוא מידה של צדיקים" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 247). לפי זה, הנפילה של הבוטח בעושרו היא חומרית - מכיוון שהוא רשע ובוטח בעוצם ידו, ה' יעניש אותו ויפילו ממעמדו.

2. בוטח בעושרו הוא ניגוד של כעלה - האדם הסומך על עושרו כגזע-עץ שאפשר להישען עליו הוא ניגודו של האדם המתייחס לעושרו כאל עלה נידף ברוח: "העשיר - עשרו עיקר, ולכן, כאשר תיפול העשירות... אז גם הוא ייפול, כי העיקר שלו נפל... אבל הצדיקים, להם העושר רק כעלה של אילן, ואינו עיקר. ודרך העלה, אף על פי שנפל בימות הגשמים, אחר כך בימות החמה חוזר ופורח כמו שהיה. ולכן, הצדיקים, אף על פי שנפלו כעלה, יפרחו ויעמדו..." (הגאון מווילנה). לפי זה, הנפילה של הבוטח בעושרו היא נפשית - כשהעושר שלו נופל, הוא נופל ברוחו ומתייאש. אולם הצדיקים מתייחסים לכספם לא כאל גזע אלא כאל עלה, שהוא עדין ורופף ואי אפשר להישען עליו. לכן, גם כשהעושר נופל, כמו עלה הנושר מהעץ, הם לא מתייחסים לנפילה כאל "סוף העולם" אלא כאל הזדמנות להתחלה חדשה, ולכן יפרחו.

1. לפי רוב הפירושים "וכמו העלה, שיצא תחתיו הפרח, כן יפרחו הצדיקים לעשות פרים" (רלב"ג), או "יפרחו כעצי האילן" (מצודת דוד).

- אולם, העלה אינו פרח ואינו עץ; לפי פירושים אלה היה ראוי לכתוב "וכעץ צדיקים יפרחו" או "וכפרח צדיקים יפרחו" וכד'.

2. לכן לענ"ד המילה כעלה היא ניגוד של ייפול, ומציינת עליה מעלה מעלה: "ככל הלשונות שעניינן צמיחה, מציין הפועל פרח לא רק את הפריחה במובן המצומצם, אלא גם גדילה והתרוממות... הצדיקים יעלו מעלה מעלה... עלה זה אינו אלא כלל העלים שבגבהי האילן. במרומים הם ורעננים; הצדיקים יהיו כמוהם" (אברהם אהוביה, שם).

נפילתו של הרשע ופריחתו של הצדיק מתוארת במשל דומה גם ב(תהלים א ג): "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ", וכן ב(תהלים עב ז): ""יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק... וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ". אולם במקום אחר הצדיק נמשל דווקא לעץ, (תהלים צב יג): "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה".

גם נפילתו של הבוטח באדם ופריחתו של הבוטח בה' מתוארת במשל דומה ב(ירמיהו יז ח): "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא ירא[יִרְאֶה] כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי".

גם בספר משלי ישנם שני פסוקים המתארים את בטחונו של העשיר בהונו (משלי יח11, משלי י15).

חכמי המדרש מצאו דוגמאות לפסוק זה באירועים תנ"כיים:

1. "בוטח בעשרו הוא יפול - זה המן, וכעלה צדיקים יפרחו - זה מרדכי ואסתר".

2. "בוטח בעשרו הוא ייפול - זה קורח, וכעלה צדיקים יפרחו - זה משה וסנהדרין" (מדרש משלי (בובר)).

ראו עוד: חסרונות של עושר.