"בוטח בעשרו". מי שיבטח בעשרו ולזה יחשב להתגדל ולהתנשא על האנשים הוא יפול כי אין ראוי לבטוח כי אם בש"י וכמו העלה שיצא תחתיו הפרח כן יפרחו הצדיקים לעשות פרים אשר יבטחו בו מהש"י:
"בוטח בעשרו הוא יפול", ממליץ עניני האדם במשל עץ פרי, שפריו הוא פרי הנפש לתורה ולתעודה, אם יעסוק בתורה ויעבוד את ה', אז צדיק כתמר יפרח ופריו יתן בעתו, והקנינים החיצונים שהוא העושר דומה כעלים השומרים את הפרי ומגינים עליו, כך יגינו עליו בל יטרידנו צרכיו ומחייתו מתורת ה' ועבודתו, אבל מי "שבוטח בעשרו" לבד וחושב שהוא העקר, "הוא יפול" כנפול עלה מגפן, כי העלים שאין פרים בה אינם כלום, אבל "צדיקים יפרחו כעלה", ר"ל שיפרחו ויוציאו פרח וציץ שזה התחלת גידול הפרי, ר"ל שיעשו פרי קדש הלולים לחכמה ולדעת, והעושר הוא כעלה הסובב את הפרח ומגין עליו שיתקיים הפרי ע"י העלה והעלה יסובב ויקיף את הפרי:
(משלי יא כח): "בוטח בעשרו הוא ייפול" - באותו עושר, כמו שנשאמר (קהלת ה יב): "יש... עושר שמור לבעליו לרעתו", כי העשיר - עשרו עיקר, ולכן, כאשר תיפול העשירות, שכן דרך [העושר] לחזור תמיד, כמו שאמרו (תלמוד בבלי שבת קנא ב): "גלגל הוא שחוזר בעולם", אז גם "הוא ייפול", כי העיקר שלו נפל.
"וכעלה צדיקים יפרחו" - אבל הצדיקים, להם העושר רק כעלה של אילן, ואינו עיקר. ודרך העלה, אף על פי שנפל בימות הגשמים, אחר כך בימות החמה חוזר ופורח כמו שהיה. ולכן, הצדיקים, אף על פי שנפלו כעלה, יפרחו ויעמדו, וכמו שנאמר (משלי כד טז): "כי שבע יפול צדיק וקם".
