קטגוריה:משלי יא כ

דקויות

להיות עקבי במעשים וגמיש במחשבות

עיקש = עקום וקשה; לב = מקום המחשבות, משל לאופי; עיקש לב = עקשן; אדם שהוא גם בעל אופי עקום ושלילי, וגם קשוח ואינו מוכן להשתנות; תועבת ה' עקשי לב = ה' אינו מתעב כל אדם שעושה מעשה רע, אבל הוא כן מתעב אדם שעושה מעשה רע ומתעקש להמשיך בכך: "זה שמקשה לבו מלעשות תשובה, הקב"ה קורא אותו תועבה" (מדרש משלי, ודומה לזה הגאון מווילנה).

תמים = שלם ללא פגם; דרך = הרגל ומנהג; תמים דרך = אדם שמנהגיו תמימים ושלמים, כלומר שהוא עקבי בהתנהגותו הטובה; ורצונו תמימי דרך = ה' אוהב ורוצה באדם שמתנהג בקביעות ובהתמדה בדרך טובה: "רצונו... במי שהלך מתחילה בתמימות, ולא חטא כלל" (הגאון מווילנה).

שני חצאי הפסוק מדברים על עקביות והתמדה: בחצי הראשון העקביות היא מתועבת ובשני העקביות היא רצויה. אפשר כמובן להסביר שהשאלה היא במה מתמידים: אם מתמידים בדרך רעה - זו תועבת ה', ואם מתמידים בדרך טובה - זה רצון ה'. אולם מה יעשה מי שאינו בטוח אם דרכו היא טובה או רעה? האם עליו להתעקש ולהתמיד, או להתגמש ולוותר? כדי לענות לשאלה, נשים לב שיש הבדל בין שני חצאי הפסוק:

• החצי הראשון מדבר על לב, שהוא מקום המחשבות. עקשנות במחשבות היא דבר פסול, כי היא חוסמת בפני האדם את האפשרות לגלות שטעה ולתקן את טעותו - תועבת ה' עיקשי לב.
• החצי השני מדבר על דרך, כלומר על מעשים והתנהגויות. תמימות בהתנהגות היא דבר רצוי - אדם שכבר חשב והגיע למסקנה צריך לממש אותה באופן עקבי, ולא לשנות את התנהגותו כל רגע לפי מצב-הרוח - ורצונו תמימי דרך.

אדם צריך להיות עקבי במעשיו והתנהגותו, אך יחד עם זה לשמור על גמישות במחשבותיו ולהיות פתוח לשינויים.

תועבת ה' ורצונו

פסוקים המדברים על תועבת ה' ועל רצונו מציגים שני קצוות, ומכאן שיש גם מצב ביניים בין הקצוות - מצב שאינו מתועב אבל גם אינו רצוי*. בדברי המפרשים ניתן למצוא כמה פירושים למשמעותם של הקצוות ושל דרך הביניים בפסוק זה:

1. עיקש לב הוא אדם עקבי לרעה, ותמים דרך הוא אדם עקבי לטובה; לפי זה מצב הביניים הוא אדם שאינו עקבי - לפעמים חוטא ולפעמים עושה תשובה (כך כנראה פירש הגאון מווילנה).

2. עיקש לב הוא אדם שמחשבותיו רעות, ותמים דרך הוא אדם שמעשיו טובים; ולפי זה מצב הביניים הוא אדם שמחשבותיו טובות אך אינו מצליח ליישם אותן במעשים: "ומה שהוא בין שני הקצוות, שאינו עיקש לב לחלוק על חוקי החכמה, ואינו תמים דרך גם-כן, כי הגם שליבו בלתי חולק על חוקי החכמה, בכל-זאת יסור מן הדרך הטוב לפעמים אם רוח היצר יעלה עליו, אינו לא לרצון ולא תועבה, כי האיש הזה עדיין עומד בקשרי המלחמה, אם לנצח אם להינצח בסוף." (מלבי"ם).

3. עיקש לב הוא אדם שמחשבותיו עקומות ומנוגדות לדבריו, "אחד בפה ואחד בלב", "מראה לאדם יושרו, ומחשבות לבו עקשות", ותמים דרך הוא אדם שגם ההתנהגות שלו מתאימה למחשבותיו, "ומשוה מסתרו לנגלהו" (מצודת דוד). לפי זה, מצב הביניים הוא אדם שמחשבותיו מתאימות לדיבורו אך אינן מתאימות למעשיו - הוא אמנם לא מטעה אנשים בדברי שקר, אבל הוא כן מתנהג בצורה שעלולה לגרום לאנשים לטעות.

4. עיקש לב הוא מי שמחשבותיו עקומות, והוא מתעקש עליהן; ותמים דרך הוא אדם שמעשיו טובים, אולם הוא אינו מקובע - הוא שואף לשלמות (תמימות), אך עדיין נמצא בדרך, עושה כל צעד מתוך התנסות וחיפוש אמת, כדי לחיות נכון וטוב יותר. הוא אינו עומד במקום, אלא תמיד מתקדם. ה' מעדיף אדם כזה שתמיד נמצא בדרך, על-פני אדם שבטוח שהוא כבר הגיע, חושב שכל האמת נמצאת אצלו, ואינו מוכן לבחון את עצמו (ע"פ יעל).

הקבלות

בפסוק הקודם נאמר, (משלי יא יט): "כֵּן צְדָקָה לְחַיִּים, וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתוֹ"*. חכמי המדרש קישרו בין הפסוקים: "כן צדקה לחיים, ומרדף רעה למותו. וכי יש אדם שהוא מרדף רעה ומיתה?! אלא, זה שמגדיל ימיו בלא תורה. אמר רבי אבהו: זה שמגדיל ימיו בליצנות. אמר רבי זעירא: זה שמגדיל עצמו בדבר עבירה, שנאמר (משלי יב יא): "ומרדף ריקים חסר לב", נאמר כאן "חסר לב", ונאמר להלן בדבר עבירה "חסר לב", שנאמר (משלי ו לב): "נואף אישה - חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה", ולא עוד אלא שהוא גורם לעצמו רעה בשעת מיתתו, לכך נאמר: ומרדף רעה למותו. מה כתיב אחריו? תועבת ה' עקשי לב, ורצונו תמימי דרך, אמר רבי יוחנן: זה שמקשה ליבו לעשות תשובה, והקב"ה קורא אותו תועבה, לכך נאמר: תועבת ה' עקשי לב ורצונו תמימי דרך, שאם חוזר בו ועושה תשובה - קורא אותו תמים, אשריו לזה שתם מעוונותיו ועשה תשובה" (מדרש משלי (בובר) יא): הפסוקים מתארים אדם שרודף אחרי מעשים רעים, ומתעקש להמשיך בהם, אלא אם כן מתעורר בו פתאום הרצון לשנות את דרכו ולעשות תשובה.

ישנם פסוקים נוספים בגנותו של עיקש לב, בספר תהלים ובספר משלי:

• (תהלים קא ד): "לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי, רָע לֹא אֵדָע"
• (משלי יז כ): "עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב, וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה"

גם פסוק זה האחרון מדבר על עקביות, ומשוה בין עקביות במחשבה לבין עקביות בדיבור: עקביות במחשבה היא לא טובה כי היא מונעת מהאדם למצוא רעיונות טובים, אך חוסר-עקביות והפכפכות בדיבורים היא רעה*.

ישנם גם פסוקים נוספים עם הביטוי תם דרך, בספר תהלים ובספר משלי (וראו עוד דוד לעומת שלמה - תהלים לעומת משלי):

• (תהלים קיט א): "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'"*
• (משלי יג ו): "צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ, וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת"*

ויש גם ביטוי ביניים - תמים לב.