קטגוריה:משלי ב יד

הפסוק מתייחס לאנשים מהסוג הראשון - העושים רע בגלוי:

הם שמחים לעשות רע = הם שמחים על כל הזדמנות שיש להם לפגוע בזולת. אנשים טובים, גם כאשר הם נאלצים לפגוע בזולת (למשל בעת מלחמה, כשהצבא נאלץ להפגיז בניין שמחבלים מסתתרים בתוכו), משתדלים לפגוע רק במינימום ההכרחי, ומביעים צער על כל פגיעה מיותרת באזרחים; אבל אנשים רעים, בכל פעם שיש להם הזדמנות לפגוע בזולת (למשל בעת פיגוע טרור), משתדלים לפגוע בכמה שיותר אנשים, ומביעים שמחה וגאוה על כל פגיעה. ישנם אנשים תמימים שאינם מבינים את ההבדל, וברוב תמימותם עוזרים דווקא לצד של אותם אנשים השמחים לעשות רע.

והם גם יגילו בתהפוכות רע = הם שמחים כשיש להם הזדמנות להפוך בין טוב לרע - להציג את המעשים הרעים שהם עושים כמעשים הגונים וישרים. לדוגמה, מלווים בריבית בשוק האפור גורמים ללווים להרגיש שהם באמת צריכים לשלם להם את הריביות המטורפות שהם מטילים עליהם, ואם הם לא משלמים - זו זכותם המלאה של המלווים להכפיל ולשלש את החוב לפי שיקול דעתם. הלווים לא מתנגדים, כי המלווים מציגים את עצמם כאנשים הגונים, ומצליחים להחדיר בלווים רגשי אשם. רק אדם מבחוץ, ששומע את האיומים הבלתי הגיוניים של המלווים ("אם לא תשלם - נאיים על ההורים שלך", "אם לא תשלם - נשרוף לך את הבית" וכו'), יכול להבין שמדובר באנשים רעים ולא באנשי-עסקים כשרים.

חכמי המוסר מתארים את התהליך הנפשי הגורם לאדם לשמוח ברע: "מי שטבעו נוטה למידה רעה או שהורגל במידה רעה, ולא יתן אל לבו לשוב ממנה, אך תמיד מתגבר בה – זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות. וכמו שרוב הכאב והצער והייסורין הוא חולי הגוף, כן רוב מידות רעות הם חולי הנפש. וכמו שבחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר, ויש מן החולים שמתאווה למאכל שאינו טוב לו ושונא מאכל הטוב, הכל לפי רב החולי, כך יש בני אדם שנפשותיהם חולות, ואוהבים הרעות ושונאים דרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבידה עליהן מאוד לפי חוליָם... ועליהם נאמר העוזבים אורחות ישר, ללכת בדרכי חושך" (ספר המידות השלם הקדמה).

"יש שמחה מרה כלענה - רודפי ניאוף וגזל ושאר עבירות, ושמחים בהשיגם התאוות הרעות. ועל אלו אמר השמחים לעשות רע, יגילו בתהפוכות רע. ועונשם גדול עד שאול תחתית." (ספר המידות השלם שער השמחה).

תוכחה דומה נמצאת בנבואת (ישעיהו ה כ): "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר"