ספר המידות השלם הקדמה
הנדיבות · הציקנות · הזכירה · השכחה · השתיקה · א. הליצנות · ב. השקר · ג. החניפות · ד. לשון הרע · האמת · התשובה · התורה · יראת שמים · סימנים
סדר השערים בספר "אורחות צדיקים" · מידע על מהדורה זו
<< · ספר המידות השלם · הקדמה · >>
"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת יב יג). זה הפסוק אמרו שלמה המלך, והוא היה חכם מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים (מגילה יא ב). ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע לעולם כמה חכמות, חתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן התחיל במשלי (משלי א ז): "יראת יי ראשית דעת"; וסיים (משלי לא ל): "אשה יראת יי היא תתהלל". ואילו אדם אחר היה מזהיר אותנו על יראת שמים – לא היו דבריו מקובלים על העולם, כי העולם היו אומרים: עבור שאין לו עניין אחר, והוא פנוי – לכך מזהיר על יראת השם. אלא שלמה המלך שהיה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים א י כז): "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים", והיה חכם מכל ומלך, כדכתיב (מלכים א ה יא): "ויחכם מכל האדם" – לו נאה לומר "הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א ב), ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום, אב כל החכמים והנביאים, כתב בתורה (דברים י יב): "ועתה ישראל, מה יי אלהיך שואל מעמך? כי אם ליראה את יי אלהיך". וכן דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת יי".
[מעלת האדם]
[עריכה]
ומפני שאנו רואים את האדם שהוא מבחר הברואים אשר ברא האל בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצלם אלהים ובצורתו, ונאה במלאכתו מכל הברואים, ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – מכל זה ידענו שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להורותו הדרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משתמשים בצרכי האדם הצדיק, כמו שידענו מאברהם אבינו, וכן יצחק; ויעקב אמר (בראשית מח טז): "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים", וכתיב (הושע יב ה): "וישר אל מלאך ויוכל". ודניאל אמר (ו כג): "אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא ולא חבלוני". ועוד מצינו שבא מלאך לעזרת הצדיקים, דכתיב (מלכים ב יט לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור", ורבים כאלה. וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם, עד שאדם אחד שווה מניין רב מבני אדם אחרים, אף על פי שהם בדמות אחת ויסוד אחד להם. אלא שנפשו של זה עלתה אל המעלות העליונות יותר מנפשו של זה, כי זה המשיל חכמתו על תאוותו; וזה הגרוע המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים, וממשש כעיוור באפילה.
חמישה כוחות יש באדם:
- האחד הוא כוח השמיעה,
- השני הוא כוח הראות,
- השלישי הוא כוח הריח,
- הרביעי הוא כוח הטעם,
- החמישי הוא כוח המשוש, שאדם מרגיש כשהוא ממשש בדבר.
חמישה כוחות הללו כולם מעשה האדם, ואין פעולה נעשית בלא אחד מחמשת הכוחות. והלב פועל על ידיהם, כי חמישה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין, וכל מעשה ומחשבה נמשכת אחריהם. הלב יש בו דעות רבות, כגון הגאוה והענווה, הזיכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות, וכאלו יש עוד רבות. וכל אלו הדעות מתחזקות מן חמשת הכוחות, כי הסומא לא יוכל להתגאות כאילו היה רואה.
לכן כל אדם הנלבב ישתדל בכל כוחו להגיע לתכלית הטובה. שאם הגיע אדם למעלה טובה, לעולם יחמוד לעלות אל מעלה שהיא למעלה ממנה, עד שיגיע לתכלית הטובה, בזה יגיע לעולם הגמול שהוא עולם הבא. וכבר נתאווה דוד להגיע לטוב העולם הבא באמרו (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". ואומר (שם לו ט): "ירויון מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם". והמעלה הזאת לא תגיע אלא אל הראוי לה, כמו שאמר (תהלים טו): "מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קדשך, הולך תמים ופעל צדק", ושאר הענין שנאמר שם.
[מידות הנפש]
[עריכה]וכיון שהזכרנו יתרון מעלות האדם, ראוי לנו לבאר חשיבותו וגנותו, טובו ורעתו, עד שיהיה לפני המשכיל דרך הישר ויגיע לחצר המלך. כי יבחר נפשו בכל כוחו במידות הטובות, כיון שיש לו ברירה – יזרוק הפסולת ויקח הסולת.
כיצד? יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, כי אם מעט לכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח מאוד. ויש שהוא בעל תאווה, ולא תשבע נפשו מהלך בתאוותו, ויש שהוא טהור גוף ביותר ולא יתאווה אפילו לדברים מועטים שהגוף צריך. ויש בעל נפש רחבה, לא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כמו שנאמר (קהלת ה ט): "אוהב כסף לא ישבע כסף". ויש קצר רוח שדי לו אפילו בדבר מועט, ולא ירדוף להשיג כל צרכיו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על יד, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד ממונו בידים לדעתו. ועל דרכים האלו ושאר הדעות, כגון מהולל ואונן, צר עין ונדיב, אכזר ורחמן, רך לבב ואמיץ לב, וכל כיוצא בהן.
וכל הדעות [=המידות] – יש מהן שהיו לאדם מתחילת בריאתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם מהרה יותר משאר דעות. ויש שאינם לאדם בתחילת בריאתו אלא למד אותם מאחרים, או שפונה לבו מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו, או ששמע שזאת הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו.
יש מידה שצריך להשתמש בה ברוב המקומות, ויש מידה שצריך להשתמש בה מעט. וזה דומה לעושה תבשיל, וצריך ירק ובשר ומים ומלח ופלפלין, וכל אלו המינים צריך ליקח מכל אחד כשיעור: מזה מעט ומזה הרבה. אם ימעט הבשר – יהיה רזה, אם ירבה מלח – לא יהיה נאכל מחמת מלחו. וכן כולם: אם ימעט במה שצריך הרבה, וירבה במה שצריך מעט – יהא המאכל מקולקל. אבל הבקי, אשר יקח מכל אחד משקל הראוי, אז יהא המאכל ערב ומתוק לאוכליו. וכענין הזה במדות: יש מידות שצריך ליקח מהן מרובה, כגון הענווה והבושת ודומיהן, ויש מידות שצריך ליקח מהן מעט, כגון הגאווה והעזות והאכזריות. לכן בהיות האדם שוקל בפלס המאזנים ליקח מכל מידה שיעורה, לא יפחת ולא יוסיף – בזה יגיע לתכלית הטובה.
תדע ותבין: מי שטבעו נוטה למידה רעה או שהורגל במידה רעה, ולא יתן אל לבו לשוב ממנה, אך תמיד מתגבר בה – זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות. וכמו שרוב הכאב והצער והייסורין הוא חולי הגוף, כן רוב מידות רעות הם חולי הנפש. וכמו שבחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר, ויש מן החולים שמתאווה למאכל שאינו טוב לו ושונא מאכל הטוב, הכל לפי רב החולי, כך יש בני אדם שנפשותיהם חולות, ואוהבים הרעות ושונאים דרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבידה עליהן מאוד לפי חוליָם. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ה כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר". ועליהם נאמר (משלי ב יג): "העוזבים אורחות ישר, ללכת בדרכי חושך".
וכיצד ומה הוא תקנת חולי הנפש? ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך טובה. והמכירים בדעות רעות שלהם ואינם הולכים אצל חכם לרפא אותם, עליהם אמר שלמה (משלי א ז): "חכמה ומוסר אוילים בזו".
יש כמה בני אדם אשר תאוותם לתפש דרך הטוב, ואינם יודעים מה טוב להם, וחושבים בכל יום להשיג מעלה העליונה, ואינם משיגים כל ימיהם. וזה העניין מחמת שני דברים הוא:
- האחד שאינו מכיר חסרונו, ואינו מבחין בדרכיו המגונים. והוא דומה לראובן המחפש לשמעון ואינו מכירו: אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו, כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו. כן האדם הזה: אף על פי שהוא חושב תמיד מה יעשה, ומחפש מעשה הטוב – לא ישיגו, כיון שאינו מכיר חסרונו.
- ויש אדם שהוא יודע מידות הרעות שיש בו, וחושב לצאת מהם ולאחוז במידות טובות, וגם הוא לא ישיג כל ימיו דרך הישר, מחמת שמתעצל לחפש המידות הטובות כראוי. והוא דומה לראובן שמחפש שמעון ומכירו, ואף על פי כן אינו מוצאו מחמת שאינו מחפש אותו כראוי.
ועל זה נאמר: (משלי י כ) "כסף נבחר לשון צדיק". מי שנושה בחברו ובא לשלם לו כסף במשקל, אם אינו מכיר באמיתת המשקל וצדק המאזנים, או מכיר הכל אך שאינו בקי בבחינת הכסף – זה האיש קרוב להיות ניזק בעניין המשקל והכסף. כי לפעמים ימאן בכסף ויקח הסיגים, גם יקח פחות ממשקל הראוי לו, כי שמא יקח משקל הקל או ישים הכסף בכף הכבד שבמאזנים – מכל אלו יבוא לידי טעות. או אפילו אם הוא בקי בכסף ובמשקל, אם אינו מסתכל בו כראוי אפשר שיתערב בכספו סיגים. אבל אם הוא בקי בכל, במשקל ובכסף, ומסתכל בו כראוי – אז הוא משתלם כראוי כסף נקי ושלם במשקל. לכן דימה "לשון צדיק" ל"כסף נבחר", כי הצדיק צריך להכיר הטוב והרע וכל המידות, וצריך להסתכל ולהתבונן בהן כראוי, ולהיות טורח בגופו ובחכמתו לעזוב הטיפשות ולאחוז בתבונה, ולהסיר תערובות הסיגים ממנו, ואז תהיה נשמתו צרופה ומזוקקה לאלהים, כדכתיב (משלי כה ד): "הגו סיגים מכסף, ויצא לצרף כלי"; פירוש: כשיסירו הסיגים, אז יהיה הכלי צרוף.
ויש אדם המשנה במנהגיו ואינו קבוע: זמן אחד אוחז במנהג זה, וזמן אחד מסתלק מאותו מנהג ואוחז מנהג אחר, וככה יעשה לעולם. והוא דומה לאדם שחפץ ללכת אל עיר, ואינו יודע דרכו, ולא יכיר השבילים המוליכים אותו אליה. לכן הוא משתומם: פעם אחת ילך דרך אחת, ויחזור ויתעה בדרך אחרת, וכן בשלישית וכן ברביעית. ועל כיוצא בו אמר החכם (קהלת י טו): "עמל הכסילים תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר".
[יראת שמים ותיקון המידות]
[עריכה]לכך יש לחמול על אנשים הטבועים בהבלי השווא, ללמדם צדק המשקל ויושר המאזנים, ולהודיעם בחינת הכסף, ולהורות להם דרכים הישרים; למען יברר האדם בתחילת הבחנתו מסילה אשר תביאהו למקום רענן ודשן אשר שם כל הטובה, והוא יראת שמים, אשר הוא סוף כל המעשים. והוא השאלה אשר השם יתברך שמו שואל מכל אדם, כדכתיב (דברים י יב): "מה יי אלהיך שאל מעמך, כי אם ליראה". ואין שום מעשה נחשב בלתי היראה הטהורה.
לכן יש להודיע לכל, כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות – צריך לערב יראת שמים עם כל מידה ומידה. כי יראת השם היא קשר המחזקת כל המידות, ודומה לחוט שהכניסוהו לתוך חורי המרגליות, וקשרו קשרים בתחתיתו להחזיק כל המרגליות; אין ספק כי בהנתק הקשר – יפלו כל המרגליות. כך היראה היא המחזקת כל המידות, ואם תתיר קשר היראה – יבדלו ממך כל המידות טובות. וכשאין בידך מידות טובות – אין בידך תורה ומצוות, כי כל התורה תלויה בתיקון המידות. כי כל המידות טובות ורעות – החכם יכול לעשות הרעות לטובות, והכסיל יעשה מידות טובות לרעות.
ומי שהולך בחושך ואינו מתבונן בתיקון המידות, אפשר שיהא בו מידה המאבדת כל זכויותיו. כגון המתגאה במעשיו, ומתפאר ומייפה עצמו תמיד בגנות של חברו ומתכבד בקלונו. והאיש ההוא דומה למי שממלא חבית יין משובח, ויש בתחתית החבית נקב קטן – אין ספק שיאבד כל היין המשובח בנקב הקטן אם לא יסתום אותו. כך המתגאה הזה: אף על פי שהוא מלא תורה, יאבד הכל על ידי המידה הרעה הזאת אם לא יחוש לתקנה.
ומעטים הם בעולם המכירים האמת. יש שאין חכמים להכיר, וכמו שאין הקטוע שתי רגליו יכול לעלות בסולם – כך לא יעלה במדרגת החכמה מי שאין בו תבונה. יש שהוא חכם, ונטבע בתאוות העולם מנעוריו עד שיָשים כל חכמתו להשיג תאוותו ולעשות רצון יצרו הרע; כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו, וקשה לו מאוד להמלט מפח יקוש העוונות. ויש שיש בו חכמה להכיר, וגם חפץ לילך בדרכים טובים, אך לא היה אצל החכמים לשמוע מהם החכמה והדרכים הישרים, ומתוך כך הולך במחשכים. ודומה למי שיש לו מטמון בביתו, ואינו יודע המטמון, ומוכר הבית לאחֵר.
התבונן כי האדם ברוב מדותיו – זו משונה מזו, וכל מידה ומידה טורפת דעת האדם, זו מושכתו לכאן וזו מושכתו לכאן, ויצר הרע מסייעו לכל מידה שיבחר הפחות שבה. והוא דומה לאדם שהולך במדבר, ופוגעים בו דובים ואריות ונמרים וזאבים והרבה משחיתים. האיש הזה צריך לפקח עיניו ולהלחם עם כל אחד ואחד, ואם יעלים עיניו רגע אחת – יטרפוהו המזיקים. כך האדם במידותיו הרעות, כגון התאווה, והגאווה, והשנאה, והכעס, וכיוצא בהן – מתגלגלות בלבו תמיד; ואם יתעלם ולא יתקנם – יעקר מלבו אור האמת וימש חושך. ועל זה נאמר (תהלים טז ח): "שוויתי יי לנגדי תמיד".
האדם בשעה שנולד הוא בגופו ובחכמתו חלש משאר כל הבריות. כי כל הבריות ביום הוולדם הם הולכים ואוכלים ומסייעים לעצמם, אבל האדם צריך טורח גדול בגופו, וגם כן צריך יותר תיקון לנשמתו לתקן החכמה ולהבין דרכים טובים. כי האדם בתחילתו בלא מלמד נוהג כבהמה, אך לבו דומה ללוח שהוא מוכן לכתוב עליו. אם הלוח הזה ביד טיפש – ישרטט עליו שרטוטי הבלים, עד שיתקלקל ולא יהיה בו תועלת עוד. אבל החכם יכתוב עליו סדר עניניו וצרכיו וחובותיו, ומתוך הלוח יכלכל ויפרנס בניו, ויגיע לתועלת גדולה. כך לב האדם: הכסילים יציירו בו ציורי הבל ושקר, ויכתבו עליו חקוקי הבל ואוון, וימלאו לבם מחשבות הבל וריק. והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלהים, שהוא יסוד התורה והמצוות וחכמת המידות, עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה הייתה כוונת שלמה באומרו (משלי י ג): "קשרם על אצבעתיך, כתבם על לוח לבך".
עוד אמר שלמה (משלי כ יא): "גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו". זה הפסוק נאמר על הבחנת הנערים, כי מנעוריהם ניכר מידותיהם. כמו שתראה מקצת הנערים נראה בהם מידת בושת, ומקצתם העזות, ומקצתם נוטים אל התאווה, ומקצתם נוטים אל מעלות טובות. ודע כי כל מידות האדם אשר תראה בו בימי הבחרות והזקנות – הם היו בימי הילדות והשחרות; אך בזמן ההוא לא היה בו כוח להראותם ולהביאם לידי המעשה. והנערים אשר גדלה עליהם נבלות, אפשר שיוכל האדם להעתיקם אל הדרך הטובה, כי נוח לקבל להם, ואין בהם כוח וחכמה לצאת ולברוח מתחת יד המייסר, והם צריכים לסבול. אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בהם בימי הבחרות. והם דומין לטס כסף שהיה טמון בקרקע, והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו – צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה. כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו, ונשקע בעמקי המידות הגרועות – צריך ללטש שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ולהרגיל בעבודה, עד שיהיו המידות טבועות וקשורות בלבו.
[ספר המידות]
[עריכה]זה הספר נקרא "ספר המידות", והוא נכתב ונחתם בטבעת החכמה ללמד לאדם דעת, להיות הספר הזה בידי כל איש לכלי אומנות, לתקן מתוכו מידותיו ומעשיו. כי האומן אשר בידו כלי אומנותו – יוכל לעשות מלאכתו. אבל כשאין בידו כלי אומנותו – לא יוכל לעשות מאומה. לכן שמע מוסר, וקח כלי אומנותך בידך לתקן מידותיך. הלוא תראה: מי שיש לו הרבה מיני מטבעות, קטנות וגדולות, ואינו יודע ערכם ושוויים – לא ידע מה לקנות בכל אחת; עד שידע ערך של כל מטבע. וגם צריך לידע איזה מטבע פסל המלך, וגזר עליה שלא להוציאה. אחר שישקול כל מטבע ומטבע ויערכה, אז ידע ליקח בכל אחת צרכיו בערך שווה; ובמטבע שגזר המלך שלא להוציאה – יזהר שלא יוציאה אלא בעניין שלא יקנס. נמצא שזה האיש מגיע בכל מטבע ומטבע לטובה ולשמחה. אבל הטיפש אשר לא ישקול ולא יערך, ויוציא מה שפסל המלך – אין ספק שיגיע זה להזק גדול.
ואתה בני, קח המשל הזה הנמשל על רב מידות שבך, גדולות וקטנות, ותשקל כל מידה ומידה בפלס חכמתך. עד שתדע ערך כל מידה ומידה, ותדע המידות אשר פסל המלך הגדול להזהר בהם, שלא יראה בך ולא ימצא בך, אלא במקום שלא תקבל הזק ועונש. ובזה תגיע אל השלמות, ותהיה אומן וכלי אומנותך בידך.
עתה נרצה להודיע שורשי המידות וענפיהם, ותועלתם ונזקם. וכוונתינו להשיב טבעי האדם מעניין הסכלות אל אהבת המוסר, ושישתדלו הפתאים לדעת טבעי החכמים. ומהשם יתעלה זכרו נשאל עזר שיודיענו הדרכים הישרים ונתיבות הצדק, להורות שבטי ישורון עדת החסד.