"מזמה". הנה החכמה תשמור עליך המחשבה באופן שלא תביאך המחשבה אל שבוש בעניני החכמה ובענינים האלהיים והפילוסופי' המדינית ותשמור לך התבונה שלא תשעה בה לא מצד המחשבה כמו שזכר ולא מצד דברים אחרים כמו שזכר אחר זה או ירצה באמרו תבונה תנצרכה והתבונה שתגיע לך באופן הקודם אחרי השגתך החכמה תשמור אותך מהשבוש באלו הענינים הגדולים כמו דבר ההשגחה האלהית ומה שידמה לזה ממה שאפשר לטעות בו בזאת המלאכה אשר יהיה הטעות בה סבה להרחיק האדם משלימותו האחרון:
"מזמה תשמר עליך", מזימה הם העצות והמחשבות העמוקות בחכמה, היא תשמור עליך שלא תכשל מחקי החכמה שהם המורים אותך בדבר שיש בו שני דרכים טוב ורע, "והתבונה" שהיא המבדלת בין אמת ושקר בעניני האמתיות גם היא "תנצרכה", ומפרש, שהמזמה תשמור עליך.
ביאור המילות
"מזמה". הם מחשבות העמוקות בחכמה (למעלה א' ד', לקמן ג' כ"א, ה' ב', ח' י"ב). וכשבא על הרע הם מחשבות עמוקות להרע לחברו (כמ"ש לקמן כ"ד ח'):
" תשמר, תנצרכה". הנוצר הוא יותר מן השומר (כמ"ש לקמן ד' ו', ה' ב', י"ג ג', ט"ו י"ז, תהלו' י"ב ח', קי"ט ל"ד, קמ"א י"ג ובכ"מ), כי להשמר מדברי תהפוכות ואפיקורסות צריך שמירה יתירה יותר כי קל יותר להלכד ברשתם, והעון יותר מזיק ומשחית:
מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה — מזמה מגזרת "כאשר זמם" (דברים יט יט). ונקראת התורה מזמה, לפי שהוא יורד לעמקי תורה על ידי מחשבה. והבדיל הכתוב בין מחשבה טובה ובין מחשבה האחרת, כמה דאת אמר "זמה היא" (ויקרא יח יז) בהרהור עבירה, ומתרגמינן "עצת חטאין היא". ואף על פי שמצינו העניין בהיפך, "עשותה המזמתה" (ירמיהו יא טו), הרבים במחשבת עבירה, ולא עשיית הזמה במחשבה טובה; מכל מקום רוב מקומות אינו כן. וטעם הפרשה, שהמזימה והתבונה שומרים ונוצרים האדם הדברים האמורים אחר כך.
ויש מפרשים טעם הפסוק, כשאתה שומר המזמה, אז תבונה תנצרכה.
ובמסכת ע"ז פרק א דורש: מדבר זמה תשמור עליך ותנצרכה התבונה, כי לא יאונה לצדיק כל און, שהתבונה מצלת אותו מלהתגבר עליו היצר, כמעשה דר' יוחנן ור' יונתן שם.
