קטגוריה:משלי ב יא

מהי מזימה? ואיך היא יכולה לשמור עלינו? ומה הקשר בינה לבין התבונה?

1. יש שפירשו, על-סמך ההקבלה בין מזימה לבין תבונה, שהמזימה היא "התורה" (רש"י) או "מחשבת החכמה" (מצודות).

2. בתלמוד (בבלי עבודה זרה יז:) פירשו את המילה בשינוי ניקוד מִזִּמָּה - החכמה (שנזכרה בפסוק הקודם) תשמור עליך מפיתויים של זימה. מעבר לעובדה שהאדם יכול להשתמש בתבונה כדי לזהות פיתויים - עצם העובדה שהאדם עוסק בתבונה, גורמת לזולת לכבד אותו, ומרוממת אותו מעל עולם החומר והפיתוי.

3. ולענ"ד, מזימה היא תוכנית שמטרתה לפגוע בזולת (היפוכה של תושיה, שהיא תוכנית שמטרתה לעזור). אדם הלומד תבונה יכול להכיר את המזימות שאחרים זוממים נגדו, וההיכרות הזאת עם המזימה תשמור ותגן עליו.

תבונה היא הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות; נצירה היא שמירה פעילה (שומר עומד בשער המחנה ומחכה שיבואו אויבים; נוצר גם עושה סיורים כדי לזהות את האויבים לפני שהם מגיעים). אדם שיש לו תבונה לומד כל-הזמן מזימות חדשות, וכך הוא תמיד מוכן ומוגן מפני אויבים המנסים לשים לו רגל.

השמירה בפסוק זה מתייחסת לשני סוגים של סכנות - סכנות חומריות הנובעות מאויבים חיצוניים, וסכנות רוחניות הקשורות ליצרים ותאוות הנמצאים בתוך האדם עצמו. שני הסוגים הללו נרמזים בשמונת הפסוקים הבאים, המתחלקים לשתי קבוצות מקבילות של 4 פסוקים:

• (משלי ב יב): "לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע, מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת..." - הצלה מגברים מסוכנים ואלימים, שהם משל ליצר האלימות וההרס*;
• (משלי ב טז): "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" - הצלה מנשים מסוכנות ומפתות, שהן משל ליצר המין והתאוה*.

מזימה במשמעות חיובית נזכרה גם במשלי א4.