המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"נחר מפוח" - משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו נחר לשון חרה אפו (איוב לב) ועצמי חרה מני חורב (שם ל) (אישר"ש בלע"ז)
"לשוא" - על חנם צרף הצורף כי לא הועיל
"ורעים לא נתקו" - מדרכם הרעה כלומר יגעו הנביאים להוכיח ולא הועילו
"נתקו" - (פורצטדאקיי"ץ (בלע"ז) נ"א) ורעים כמו רשעים (סא"א)
"נחר מפוח מאש" - דרך צורף כסף להסיר הסיג מניח הכסף בכור ועמו עופרת ומעמיד על האש ונופח במפוח עד יותך הכסף והעופרת ונשרף העופרת ונשאר הכסף נקי מבלי סיג לזה אמר הנה המפוח נתייבש מן האש וגם העופרת כבר תם ונשלם כי נשרף הכל אבל בחנם צרף את הכסף כי הסיגים הרעים לא נעתקו מן הכסף והנה מעורב בו כשהיה והוא למשל לומר הנה הנביאים מתייגעים להוכיח את העם ואינם מועילים כי עדיין עומדים במרדם
"נחר מפוח מאש" שמרוב תבערת האש נחר המפוח ונחרך, וגם כבר תם העופרת שהוא סיג הרגיל להמצא בהכסף, ואם כן היה ראוי שיצא לצורף כסף נקי, ובכ"ז "לשוא צרף צרוף" כי "רעים לא נתקו", א"א לנתק ולהסיר הסיגים הרעים כי כולו סיג, ולכן.
ביאור המילות
"צרף". מה שמתיכין הכסף להסיר ממנו הסיגים, כמו ואצרף כבר סיגיך:
