רש"י על ירמיהו ו כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< רש"י על ירמיהו • פרק ו >>
א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כג • כה • כו • כז • כח • כט • ל • 


"נחר מפוח" - משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו נחר לשון חרה אפו (איוב לב) ועצמי חרה מני חורב (שם ל) (אישר"ש בלע"ז)

"לשוא" - על חנם צרף הצורף כי לא הועיל

"ורעים לא נתקו" - מדרכם הרעה כלומר יגעו הנביאים להוכיח ולא הועילו

"נתקו" - (פורצטדאקיי"ץ (בלע"ז) נ"א) ורעים כמו רשעים (סא"א)