מלבי"ם על ירמיהו ו כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | מלבי"ם על ירמיהופרק ו' • פסוק כ"ט | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ירמיהו ו', כ"ט:

נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ מאשתם [מֵאֵ֖שׁ תַּ֣ם] עֹפָ֑רֶת לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ׃



"נחר מפוח מאש" שמרוב תבערת האש נחר המפוח ונחרך, וגם כבר תם העופרת שהוא סיג הרגיל להמצא בהכסף, ואם כן היה ראוי שיצא לצורף כסף נקי, ובכ"ז "לשוא צרף צרוף" כי "רעים לא נתקו", א"א לנתק ולהסיר הסיגים הרעים כי כולו סיג, ולכן.

ביאור המילות

"צרף". מה שמתיכין הכסף להסיר ממנו הסיגים, כמו ואצרף כבר סיגיך:

 


<< · מלבי"ם על ירמיהו · ו כט · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.