מלבי"ם על ירמיהו ו ו
<< | מלבי"ם על ירמיהו • פרק ו' • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּרְת֣וּ עֵצָ֔הֿ וְשִׁפְכ֥וּ עַל־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סֹֽלְﬞלָ֑ה הִ֚יא הָעִ֣יר הׇפְקַ֔ד כֻּלָּ֖הּ עֹ֥שֶׁק בְּקִרְבָּֽהּ׃
"כי כה אמר ה' כרתו עצה", ר"ל הגם כי באה מצות התורה שבעת ילחמו על עיר לא ישחיתו כל עץ מאכל לשפוך בו סוללה, למען לא ישחיתו את הישוב, כמ"ש כי ממנו תאכל, לא כן פה אמר ה' בהפך שיכרתו כל עץ הנמצא בה "ולשפוך בו סוללה על ירושלים" כי הפקידה הזאת אינה על אנשיה לבד כי אם על העיר בכללה, כי "היא העיר הפקד כולה" הפקידה היא על כל העיר שתוחרב לגמרי, יען כי "עושק בקרבה", כמ"ש כי אבן מקיר תזעק הוי בונה עיר בדמים:
ביאור המילות
"עצה". שם המין והקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור ר"ל כלל העצים:
"סוללה". ת"י מלייתא, שופכים תל עפר סביב לחומה להלחם משם, כמו ויצבר עפר וילכדה (חבקוק א'):
"הפקד". זכירת העון ר"ל העיר עצמה מזכרת העונות שנעשו בה,
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ו ו · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.