קטגוריה:יהושע טו ב
ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן הלשן הפנה נגבה.
וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח מִן הַלָּשֹׁן הַפֹּנֶה נֶגְבָּה.
וַיְהִ֤י לָהֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֖ה יָ֣ם הַמֶּ֑לַח מִן־הַלָּשֹׁ֖ן הַפֹּנֶ֥ה נֶֽגְבָּה׃
וַ/יְהִ֤י לָ/הֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִ/קְצֵ֖ה יָ֣ם הַ/מֶּ֑לַח מִן־הַ/לָּשֹׁ֖ן הַ/פֹּנֶ֥ה נֶֽגְבָּ/ה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):
וַיְהִ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) לָהֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
גְּב֣וּל מונח (משרת, דרגא 5) נֶ֔גֶב זקף קטן (מלך, דרגא 2)
מִקְצֵ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
יָ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) הַמֶּ֑לַח אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
מִן־הַלָּשֹׁ֖ן טפחא (מלך, דרגא 2)
הַפֹּנֶ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) נֶֽגְבָּה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב: מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח מִן הַלָּשֹׁן שפת הים הַפֹּנֶה נֶגְבָּה דרומה, לכיוון הנגב.
פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
"מקצה ים המלח" - הוא מקצוע דרומית מזרחית של ארץ ישראל באלה מסעי (במדבר לד ג)
"מן הלשון" - של יםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"הלשון" - ראש הים המשוך כלשון
מצודת דוד
"מן הלשון" - של הים ההוא
"מקצה ים המלח" - אשר עמד במזרחו של ארץ ישראל ומשם התחיל מדבר צין
"גבול נגב" - מיצר הדרומי ממזרח כלפי המערבמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ואנשים יתחלף המבטא כנודע למעיין בחלופים הנמצאים בס' דברי הימים. וכפי שהבנתי מדברי חז"ל נראה שקינה ודמונה ועדעדה היא עיר אחת, שהעיר הראשיית היה שמה קינה, ומגרשי העיר היו שמם דמונה ועדעדה. וכן צקלג ומדמנה וסנסנה ג"כ עיר אחת, הראשיית היה שמה צקלג, ומגרשיה היו שמם מדמנה וסנסנה. וכן מ"ש וחצור חדתה וקריות חצרון הוא חצור, אינו בחשבון כי זה פירוש על חצור, ר"ל שכל אלה שהם חצור חדתה ר"ל חצר החדשה וקריות חצור והם בכלל חצור, ונתן סימן זה מפני שהיה עוד חצור בנפתלי (לקמן יט, לו. והוא הנזכר למעלה סי' יא), וכן לבאות ושלחים שחשבו המפרשים לשנים הם אחת, כמו שהוכחתי זאת בנחלת בני שמעון שלבאות ושרוחן שנזכר שם הם אחת, עיי"ש. ולפ"ז הם רק כ"ט ערים לא יותר. ובזה תבין דברי הגמרא המופלאים (גיטין ז ב) א"ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב קינה ודמונה ועדעדה, א"ל מתוותא דא"י קא חשיב, א"ל אטו אנא לא ידענא דמתמוותא דא"י קא חשיב, אלא רב גביהה מארגוזא אמר בה טעמא כל מי שי"ל קנאה על חברו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין. א"ל אלא צקלג ומדמנה וסנסנה ה"נ, א"ל אי הוה רב גביהה מארגוזא הכא הוה אמר בה טעמא. רב אחא מבי חלזאה אמר בה הכי כל מי שי"ל צעקת לגימא על חברו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין, ע"כ. ואם תחרוש בעגלתי תמצא חדתם. כי הם ידעו כי קינה ודמונה ועדעדה הם עיר אחת ואפרכותיה, ורצו לבקש טעם מדוע חשב פה מחוזות ומגרשי עיר קינה שאינם בחשבון הערים מה שלא עשה כן בשום מקום, וזה שהשיב רב הונא בר נתן לרב אשי שאמר ליה מתוותא דא"י קא חשיב (ר"ל שחשיב הערים הקטנים גם כן) אטו אנא לא ידענא וכו', ר"ל הלא בכ"ז צריך טעם מדוע יחשב פה הערים הקטנים שאינם במספר. רק רב גביהה אמר ביה טעם, כי הדור ההוא היה שגור בפיהם שם עיר קינה עם מחוזותיה לסימן ואסמכתא אל דברי מוסר, ולכן הזכיר עיר קינה כפי שהיו רגילים להזכירה עם מחוזותיה לזכר המוסר שציינו בה לזכרון. וע"ז שאל הלא גם צקלג ומדמנה וסנסנה חשיב ג"כ עיר ומחוזותיה, וצריך ג"כ טעם מדוע הזכיר המחוזות, עד שבא רב אחא ואמר הציון של דברי מוסר שהיה להם גם בזכר עיר צקלג ומחוזותיה:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "יהושע טו ב"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.