ביאור:יהושע טו יח
יהושע טו יח: "וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה. וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר, וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב: מַה לָּךְ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע טו יח.
וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה
[עריכה]וַיְהִי בְּבוֹאָהּ
[עריכה]יהושע הזמין את קציני שבט יהודה להתחרות על כיבוש העיר דביר, והזוכה יקבל את בתו, עכסה לאישה.
למרות שלא נאמר שהלוכד את העיר יקבל את העיר בנוסף לעכסה בת כלב, בכל זאת נראה שהקצינים חשבו שהעיר היא נדוניתה של עכסה, ולוכד העיר לא כובש את העיר בשביל שבט יהודה או כלב נשיא יהודה, אלא כדי לקבל את עכסה ואת העיר לזרעו לדורי דורות.
סביר שעכסה שמעה מי כבש את העיר, ושזה קרוב משפחה, "עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, אֲחִי כָלֵב" (ביאור:יהושע טו יז). (לא דודה אח אביה).
עכסה לא התנגדה אלא הלכה לבעלה המיועד.
"וַיְהִי בְּבוֹאָהּ" - מיד בבואה, המילים הראשונות שבעלה אמר לה, לפני כל דבר אחר.
לפי המשך הסיפור נראה שעכסה מיהרה לבעלה והתקדמה לפני כלב והמטה הצבאי שלו.
עכסה רצתה להיות עם בעלה לבדה כדי לאפשר להם ליצור את המשפחה שלהם.
עתניאל, בעלה, ניצל את הזמן שהוא היה איתה, ללא נוכחות אביה, ומיהר לתת לה הנחיות.
וַתְּסִיתֵהוּ
[עריכה]"וַתְּסִיתֵהוּ" - שורש 'סות' - גרם לאחר לעשות דבר אסור או רע (מילוג). להסית זה פועל הקשור לעבירה חמורה, ככתוב: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר, לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ" (דברים יג ז), והעונש במקרה הזה הוא "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת" (דברים יג יב).
לפי המשך הסיפור נראה שעכסה החליטה לפגוש את אביה בדרך. סביר שהיא פנתה לאחור ורכבה על חמורה חזרה לכיוון אביה הבא לעיר, לחתן אותה.
לא ברור מי הסית את מי:
- לפי הכתוב, "וַתְּסִיתֵהוּ", עכסה הסיתה את עתניאל כדי שהוא יבקש מעינות מים מאביה. לא ברור למה היא צריכה לשכנע את בעלה, או מאיפה היא ידעה אודות המים בעיר. ואם עכסה הסיתה את בעלה, אז הוא סרב ודרש שהיא תעשה את זה.
- בהנחה שיש כאן שגיאת כתיב והיה צריך להיות, 'ויסיתה', עתניאל הסית את עכסה לשוב לאביה ולדרוש שדות ומעיינות מים אחרת העיר תהיה בחסדי בעלי המעיינות ולא תוכל להתקיים. ייתכן שעתניאל לכד את מקורות המים לפני שהוא לכד את העיר הנצורה, וכך הוא ידע את חשיבות המעיינות לעיר.
סביר שעתניאל הסית את עכסה, ולכן היה לו חשוב לדבר איתה מיד בבואה, לפני שכלב מופיע במחנה, והיא חזרה לחמורה ורכבה חזרה לאביה, כדי לדרוש את המעיינות.
וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה
[עריכה]התנאי שהציב כלב היה: "אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי, לְאִשָּׁה" (ביאור:יהושע טו טז). כלב לא הבטיח שדות או מים.
עתניאל ועכסה רצו שיהיו להם גם שדות, ולא רק הזכות להיות ראש העיר.
נראה שעתניאל רצה שעכסה תבקש שדות מאביה, אולם עכסה היתה בטוחה שהשדות סביב העיר הם שלה, והיא קבעה לכלב "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי" (ביאור:יהושע טו יט), אולם זאת לא ברכה בלי מים, והיא דרשה: "וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם" (ביאור:יהושע טו יט), כך כלב הבין שהיא מבקשת מים לארץ שהוא נתן לה, ולכן הוא נתן לה "אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת" (ביאור:יהושע טו יט).
וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר
[עריכה]"וַתִּצְנַח" - שורש 'צנח' - נפל למטה בעדינות, נשמט, ירד במתינות.
סביר שכלב בן יפונה נזכר בפגישה של יצחק ורבקה, ככתוב: "וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" (ביאור:בראשית כד סד), ושם זה היה ארוע מסוכן ביותר, ורבקה סרבה להתחתן עם יצחק עד שהוא נתן לה את אוהל שרה ואת הזכות של שרה לפקוד על בעלה (ביאור:בראשית כד סז). כאן כלב הבין, שלמרות שאין סכנה גדולה בלהתחלק מחמור לקרקע, בכל זאת כלב הבין שעכסה מתכוונת לדרוש דבר חשוב ביותר והיא מוכנה לסכן את נפשה, אם הוא יסרב לבקשתה.
וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב: מַה לָּךְ
[עריכה]כלב ידע שעכסה התקדמה לפניו במהירות, והנה היא שבה לקראתו. הוא לא ידע שהיא כבר הגיעה לעיר ונפגשה על עתניאל.
- כלב חשב שעכסה נפלה מהחמור בגלל מחלה או חוסר מים, ולכן הוא דאג לבריאותה ושאל: "מַה לָּךְ", מה קרה לך?
- כלב חשב שהיא התיבשה מחוסר מים, וגם בעיר לא היה מים לכן לא היתה לה ברירה אלא לשוב אליו לפני שהיא תתמוטט.
- כלב נבהל שהיא תמות והוא לא יוכל לקיים את הבטחתו לתת אותה לכובש העיר, וזה באשמתו כי הוא אירגן לה נשואין, והרשה לה להתקדם לפניו במהירות.