רש"י על יהושע טו
<< · רש"י על יהושע · טו · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק סג (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"אל גבול אדום" - סמוך למצר אדום
"נגבה" - בתחום מצר דרומי של ארץ ישראל
"מקצה תימן" - בסוף כל המצרפסוק ב (כל הפסוק)
"ויהי להם גבול" - מצר דרומי של יהודה
"מקצה ים המלח" - הוא מקצוע דרומית מזרחית של ארץ ישראל באלה מסעי (במדבר לד ג)
"מן הלשון" - של יםפסוק ג (כל הפסוק)
"ויצא אל מנגב למעלה עקרבים" - ואינו אומר ויצא ונסב ותאר אלא במקום שחוט של גבול בולט אל החוץ או כונס לצד פנים שאינו הולך מכוון וכאן הוא בולט אל החוץ ובא מנגב למעלה עקרבים בדרום של מעלה עקרבים נמצא שמעלה עקרבים לפנים מן החוט ועבר ובא לו אל המערב
"צנה" - לצין וכל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה
"ועלה" - כל מה שהוא עולה מן המזרח לצד ירושלים הוא עולה ומירושלים והלאה הוא יורד כאן למדנו שירושלים גבוהה מכל ארץ ישראל וירושלים אינה נזכרת במצר זה שבמצר צפונית של יהודה היתה כמו שאמור בענין
"ועלה מנגב לקדש ברנע" - החוט הולך לדרומה של קדש ברנע נמצאת קדש לפנים מן החוט
"ועבר חצרון" - לצד המערב הוא מונה והולך עד והיו תוצאותיו הימהפסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
"וגבול קדמה" - חוט המתוח למצר מזרחי של יהודה
"ים המלח" - שהוא מקצוע דרומית מזרחית לארץ באלה מסעי (שם)
"עד קצה הירדן" - רחבו של גבול יהודה אינו אלא כנגד ים המלח עד מקום שהירדן נופל בים המלח שהירדן אף הוא במצר מזרח של ארץ כנען כמו שנאמר באלה מסעי במצר מזרחי (שם לד יב) וירד הגבול הירדנה והיו תוצאותיו ים המלח שהוא במקצוע
"וגבול לפאת צפונה" - חוט מצר המתוח למצר צפון מן המזרח למערב מלשון ים המלח ממקום שהירדן נופל בו שאמרנו ששם כלה רוחב גבול מצר המזרחי ועלה לצד המערב בית חגלה ועבר החוט מצפון לבית הערבה נמצא בית הערבה בתוך גבול יהודה לפנים מן החוטפסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
"ועלה הגבול דבירה מעמק עכור" - שהיה עמק עכור בין אבן בהן לדביר
"וצפונה פונה אל הגלגל" - וכשמגיע כנגד הגלגל מרחיב הגבול ויוצא חוט המצר לצד הצפון אל הגלגל אשר הוא נוכח מעלה אדומים אשר המעלה בדרום הנחל נמצא הנחל חוץ מן החוט שלא בגבול יהודה
"מנגב לנחל" - עמק ומדרון היה בלא מים
"אל עין רוגל" - מעין הכובסים תרגם יונתן עין קצרא וקורא את הכובס רוגל על שם שבועט את בגדי הצמר ברגליו פולוש בלע"זפסוק ח (כל הפסוק)
"ועלה וגו' גי בן הנם" - עודנו עולה מעט עד עין עיטם ומשם והלאה הוא יורד וזהו שאמרו רבותינו ז"ל בשחיטת קדשים (זבחים נד ב) סבור למבנייהו בעין עיטם שהוא גבוה מירושלים מעט
"אל כתף היבוסי מנגב" - נמצאת ירושלים חוץ מן החוט ואינה בגבול יהודה אלא בגבול בנימין שהוא בצפונו של יהודהפסוק ט (כל הפסוק)
"ותאר" - לשון ונסב בעוגל כמו (ישעיהו מד יג) ובמחוגה יתארהו ויונתן תרגם את כלם ויסחר
"ויצא אל ערי הר עפרון" - החוט יוצא לצד הצפון והגבול הרחיב עד ערי הר עפרון
"ותאר הגבול בעלה" - אין זה לצד המערב אלא הבליטה לצד צפוןפסוק י (כל הפסוק)
"ונסב הגבול מבעלה ימה" - עכשיו חוזר למנינו הראשון מן המזרח למערב
"אל כתף הר יערים מצפונה" - שהיה החוט בצפונה של הר יערים נמצא הר יערים בתוך גבול יהודה לפנים מן החוטפסוק יא (כל הפסוק)
"והיו תצאות הגבול" - סוף המצר
"ימה" - אל ים הגדול שהוא מצר מערביפסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"תנה לי ברכה" - פרנסה
"ארץ הנגב" - חרבה כמו (בראשית ח יג) חרבו פני האדמה ומתרגם נגיבו שייקא בלע"ז בית מנוגב מכל טוב אדם שאין בו אלא תורה
"נתתני" - נתת לי כמו (שם לז ד) דברו לשלום דבר אליו (ירמיהוו י כ) בני יצאוני יצאו ממני (מלכים א יט כא) ובשלם בשל להם
"גלות" - מעינותפסוק כא (כל הפסוק)
פסוק לב (כל הפסוק)
פסוק לו (כל הפסוק)
פסוק מז (כל הפסוק)
פסוק סג (כל הפסוק)
"לא יכלו בני יהודה להורישם" - שנינו בספרי רבי יהושוע בן קרחה אומר יכולין היו אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ויבוסי זה לא על שם האומה היה אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס ובני אותו מחוז מפלשתים היו וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז
<< · רש"י על יהושע · טו · >>
