עם טעמים:
וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי:ר"ל רוצה לומר תקראי לי איש, כי בעל האשה יקרא איש, כמו (שמואל א א, ח): "אלקנה אישה" וכנסת ישראל נמשלה לאשת איש, ובעל הוא שם משותף כי היו קוראים לעכו"ם בעל, לפיכך אמר "ולא תקראי לי עוד בעלי" כדי להסיר שם הבעלים מפיה.
ורבותינו ז"ל פירשו: ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה (כתובות עא:):
"והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי", שם "בעל" מורה על הממשלה והקנין שמושל על הדבר מפני שהוא שלו וקנינו, ושם "איש" מורה על האהבה והקורבה והאישות, ועד עתה שלא היה לה' קורבה עמהם, והשגחתו היתה נסתרת ומעוטפת במסך טבעי היו עובדים מצד היראה וקוראים לו בעלי מצד ממשלתו עליהם, שבזה יביטו לפעמים אל משרתיו אשר הם אמצעיים אל השפע המגיע להם מאתו על ידם וייראו ויכבדו גם אותם, אבל לעתיד יתהלך בתוכם ויתן להם ברכותיו מבלי אמצעי כאשר יתיחד איש עם אשתו, כמ"ש חז"ל ע"ז שתהיה ככלה בבית חמיה ולא ככלה בית אביה, כי יהיה מעונתו בעולם השפל לשכון כבוד בתוכם, ותקבל שפע האלהית פנים אל פנים, ותעבוד מאהבה ולא תירא ותכבד זולתו:
ביאור המילות
"אישי בעלי". בעל מורה על הקנין, בעל השור, בעל הבור, בעל הבית, ואיש מורה על האישות (עמ"ש ש"ב י"א כ"ו), וגם ר"ל שלא תזכיר שם בעל שמשותף להבעלים, כמ"ש והסירותי את שמות הבעלים מפיה, ויל"פ ביום ההוא נאום ה' אז ידבר אלי ה' לאמר "תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" כן ינאם ה' ולכן דבר זה בלשון נוכח:
(כא-כב) "צדק ומשפט". בין אדם לחברו, "ואמונה" בין אדם למקום (ישעיה א' כ"א), משפט לפי הדין, צדק לפנים משורת הדין (ישעיה שם), "חסד רחמים" עי' מ"ש ישעיה ס"ג ו', באמונה, "וידעת" הידיעה הוא בדבר שהשיג בחושיו או שהתברר לו ע"י מושכל ראשונות עד שא"א שיסופק כלל. והאמונה הוא בדבר שלא השיג בבירור רק שקבל מפי מגידי אמת, ומאמין בדבר, וכ"מ שיש לו ידיעה ברורה א"צ עוד לאמונה:
