ביאור:בעל - בעלים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



ע"פ מאמר של הרב יעקב אריאל (ערך: אראל סגל)

הקשר בין איש לאשתו אינו קשר של קניין ממוני.

אחת ההוכחות לכך היא, ההבחנה שלשון המקרא מבחינה בין בעל לבעלים:

הכינוי בעלים בלשון רבים מבטא תמיד בעלות ממונית:

  • ""ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" (ישעיהו א ג)
  • " "וגם בעליו יומת" " (שמות, כא29).

לא מופיעה אף לא פעם אחת לשון רבים ביחס הבעל לאישתו. כאן תמיד הלשון היא לשון יחיד שמשמעה שייכות אישית ולא קניינית. כגון:

  • "בעל נפש אתה" (משלי כג ב)
  • "איש בעל שער" (מלכים ב א ח). אליהו לא היה בעליו של שערו במובן הממוני-רכושי; הוא היה שעיר ולכן נקרא בעל שער.
  • "בעל החלמות הלזה'" ' (בראשית, לז19).
  • "בעל הבור ישלם" (שמות כא לד) - כוונת הפסוק היא להדגיש שאין חופר הבור בעליו הממוניים של הבור, שהרי הבור ברשות הרבים! החופר הוא האחראי לנזק שעשה, ושייכותו לבור היא משפטית ולא קניינית. וכדברי חזל: " "שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו: בור ברשות-הרבים..." " (תלמוד בבלי, בבא קמא כט:).

בעל האישה אינו בעליה הממוניים, אלא בעלה , מבחינה נפשית, אישית ומשפטית.

ואעפכ אין זה היחס האידיאלי: "והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב יח), וכדברי חזל: " "ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה" " (תלמוד בבלי, פסחים פז:). הארוסה, כל עוד היא בבית אביה, קשורה לבעלה בקשר משפטי בלבד; אין היא עדיין אישתו לכל דבר, שותפתו ובת-בריתו בחיי המעשה היום יומיים. רק בבית בעלה הוא 'אישה' ולא רק' 'בעלה'.

האישות במקרא היא מעמד אישי, נפשי, ואין בה שום קורטוב של בעלות ממונית, קניינית או רכושית.

נספח - איסור לעומת קניין בדברי האחרונים[עריכה]

על ההבחנה בין שתי צורות האישות, האיסור והקניין, עמדו רבים מהאחרונים, אולם הדעה המקובלת היא שאין בקניין אישות כל קניין ממוני. עיין למשל שיעורי ר' איצל מפוניבז', קידושין, סי' א, המבאר את הסוגייה הראשונה בקידושין העוסקת בהבחנה שבין לשון האישה נקנית לבין לשון האיש מקדש, ולדעתו הדיון אינו לשוני אלא עקרוני, האם האישות היא מושג קנייני או מושג איסורי.

באבני מילואים, סי' מב, ס'ק א, הוכיח מהרשב'א קידושין (ו, עב), שאין האישה קנויה לבעלה קניין ממוני. אך בתשובותיו שם, סי' יז, הסתמך על זכותה של אשת כוהן לאכול בתרומה משום שהיא קניין כספו, שהאישה קנויה לבעלה. כדי למנוע סתירה בדבריו יש לומר שאמנם האישה קנויה לבעלה, אך לא קניין ממוני. (העובדה שגם אלמנת כוהן אוכלת בתרומה, אם יש לה בן, מוכיחה שלא הקניין הממוני הוא המזכה אותה בתרומה, אלא שבהיותה 'קניין בעלה' הפכה האישה למעין 'כוהנת' בזכות עצמה).

ועיין משיב דבר להנציב, חד, סי' לה, המוכיח שאישה קנויה לבעלה לאישות בלבד, ואינה קנויה לו קניין ממוני כלל ועיקר. ועיין חלקת יואב, אהע, סי' ו, שהוכיח שאין לקידושין שום משמעות של קניין ממוני אלא קניין איסורי בלבד (כלומר , האישה שייכת לבעלה ואסורה על כל העולם, ומצינו קניין בהוראה של בעלות נפשית כגון 'ארץ-ישראל נקנית ביסורין'. דבר זה יש בו כדי לזרוק אור חדש על ההיקש הידוע קיחה קיחה משדה עפרון, ואכמ'ל). ועיין ברכת כהן לר' קופל כהנא (הוצאת מוסד הרב קוק), ספר שיוחד כולו לנושא זה, ובעיקר מעמ' קטו ואילך. וזו לשונו: 'יש שחסרה להם הבנה בפשט הסוגיות, וטועים הם בתפיסת המושגים של קניין קידושין, ובגלל הבנה שטחית סבורים הם שמסכת קידושין נחלקת לשני חלקים שנכתבו בשתי תקופות שונות, הראשון - פרק האשה נקנית, והשני - האיש מקדש... אך אליבא דאמת נושאיהם שונים.. כי למעשה אינה נקנית כשאר חפצים...'. ובמקום אחר הארכתי בהסברת הסוגייה בקידושין, יט, עא--עב, על-פי ההנחות דלעיל, ובישוב הקושיות שהקשו המפרשים בעיקר על שיטת הרמב'ם. ואכמ'ל.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של ע"פ הרב יעקב אריאל שפורסם לראשונה במגדים ח וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-27.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/balim