מ"ג הושע ב יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃
תרגום יונתן
וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ תִּתְנְהוֹן לְפוּלְחָנִי וְלָא תִפְלְחוּן עוֹד לְטַעֲוַת עַמְמַיָא:
רש"י
רד"ק
ורבותינו ז"ל פירשו: ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה (כתובות עא:):
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"תקראי אישי" - תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים (פסל העשוי לצבא השמים) לכן לא ישמע שם זה על פיהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"אישי בעלי". בעל מורה על הקנין, בעל השור, בעל הבור, בעל הבית, ואיש מורה על האישות (עמ"ש ש"ב י"א כ"ו), וגם ר"ל שלא תזכיר שם בעל שמשותף להבעלים, כמ"ש והסירותי את שמות הבעלים מפיה, ויל"פ ביום ההוא נאום ה' אז ידבר אלי ה' לאמר "תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" כן ינאם ה' ולכן דבר זה בלשון נוכח:
(כא-כב) "צדק ומשפט". בין אדם לחברו, "ואמונה" בין אדם למקום (ישעיה א' כ"א), משפט לפי הדין, צדק לפנים משורת הדין (ישעיה שם), "חסד רחמים" עי' מ"ש ישעיה ס"ג ו', באמונה, "וידעת" הידיעה הוא בדבר שהשיג בחושיו או שהתברר לו ע"י מושכל ראשונות עד שא"א שיסופק כלל. והאמונה הוא בדבר שלא השיג בבירור רק שקבל מפי מגידי אמת, ומאמין בדבר, וכ"מ שיש לו ידיעה ברורה א"צ עוד לאמונה: