קטגוריה:דניאל ב כו

אריוך הכניס בחפזון את דניאל למלך, לא הציג אותו בשמו, ואמר שהאיש "יוֹדִיעַ אֶת הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ב כה).

המלך לא היה מרוצה מדברי אריוך. המלך בזמנו דרש: "אִם לֹא תּוֹדִיעוּנִי אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ, נְתָחִים תֵּעָשׂוּ" (ביאור:דניאל ב ה).
המלך דורש שני דברים - גם את החלום וגם את הפתרון.
פתרון ללא החלום אינו מתקבל.

המלך דרש שדניאל יתחייב להגיד גם את החלום וגם את הפתרון, לפני שהמלך נותן לו זכות לדבר.

המלך זיהה את דניאל, וידע את שמו הבבלי, "בֵּלְטְשַׁאצַּר".
המלך העניק כבוד לדניאל יותר ממה שאריוך תאר, דניאל הוא לא סתם איש מהגולה של יהודה, אלא מנכבדי המלך העומדים לפניו ואוכלים משולחנו. המלך קיווה שאלוהיו "בֵּלְטְשַׁאצַּר" תמך בדניאל וגילה לו את החלום ואת הפתרון, וזה יעיד שהמלך בחר טוב, שהכל בזכותו שלו - הוא בחר, חינך, ולימד את הנער ומצא שהוא מוכשר פי עשר משאר היועצים, ככתוב: "וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ, וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם, כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה; וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְכֹל דְּבַר חָכְמַת בִּינָה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ, וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת עַל כָּל הַחַרְטֻמִּים הָאַשָּׁפִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּתוֹ" (ביאור:דניאל א יט כ).

דניאל מתעלם מהשאלה ואינו מתחייב למלך לענות כפי שהמלך שאל. דניאל יתאר למלך כרצונו ובדרכו שלו.
דניאל פותח: "הָרָז אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל אֵין חֲכָמִים, אַשָּׁפִים, חַרְטֻמִּים וְקוֹסְמִים יְכוֹלִים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ב כז). זה נשמע כאילו שדניאל אומר שאין איש, כולל הוא בעצמו, שיכול לענות למלך מה החלום ומה הפתרון. דניאל למעשה מגן על היועצים וטוען שאין רשות למלך להרוג אותם, כי אפילו החכם ביותר בעולם לא מסוגל לענות לו. דרישת המלך אינה אפשרית, לכן חייבים למצוא פתרון שונה.

למעשה דניאל בהמשך יענה למלך בדיוק כפי שהמלך דרש, אבל בשלב זה דניאל לא יודע האם המלך יקבל את החלום שהוא ראה, ואת הפתרון שהוא יציע.