קטגוריה:דניאל א יד

המלך אסף נערים בני נכבדים, יפים וחכמים, מכל מדינה כבושה בארצו כבני ערובה, וגידל אותם בארמונו כדי להפיץ את תרבות בבל, ולהשתמש בהם כמלכים לעמם, במקרה הצורך.
את שיירי האוכל מארוחת המלך המפוארת לנכבדיו, המלך העניק לנערים האלה.
הנערים קיבלו פת-בג ויין.

• דניאל לא רצה לאכול שיירים מגעילים שיכולים להתקלקל ולגרום לבעיות רפואיות, והוא בקש משר הסריסים הממונה על כל הילדים לקבל אוכל "אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל" (ביאור:דניאל א ח). השר סרב, אבל פתח אפשרות לדניאל לקבל את בקשתו (ביאור:דניאל א י).
• דניאל ביקש מהמלצר, שהיה אחראי עליו וחבריו, לתת לו "מִן הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה, וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה" (ביאור:דניאל א יב).

המלצר שמע, אבל לא שאל לפרטים ולא ניסה להבין אם האוכל הצמחוני הזה הוא בנוסף או במקום פת-בג המלך.

המלצר שמע את דברי דניאל, ונשמע לו לעשות כבקשתו.
המלצר לא ברר עם שר הסריסים, שמינה אותו לתפקיד, אם מותר לו לעשות זאת. בצורה זאת הוא שבר את הנוהל ואם הוא ימצא הוא עלול להענש. עכשו הוא היה בידי דניאל לסחוט אותו כרצונו.

למרות שדניאל ביקש לאכול מכל הצמחים שגדלים מזרע, המלצר חשב שדניאל רוצה רק זרעונים מכל הסוגים: קטניות, חמניות, אגוזים, שקדים וכו.

למעשה המלצר קפץ על המציאה. הוא חמד את פת-בג המלך ואת היין שהנערים קיבלו, והוא החליט לתת להם את בקשתם - זרעונים - ולקחת בתענוג את שיירי המלך לעצמו.

כפי שדניאל הציע, במשך עשרה ימים, המלצר מנע מדניאל וחבריו את פת-בג המלך ונתן להם רק זרעונים כדי לראות מה יקרה.
כיוון שהמלצר רצה להמשיך להנות מפת-בג המלך והיין, הוא לא היה בדיוק שופט מהימן. אבל לפחות הוא ראה שחבריו של דניאל לא נראו כועסים, זועפים או ממורמרים.