קטגוריה:דברים טז טז

מלבי"ם - התורה והמצוה

רב.

שלוש פעמים . ובפ' משפטים אמר " שלש רגלים ". ופרשתי שם, מפני שהיה דרך ללכת ברגל ולהוציא החגרים. ופה אמר " פעמים ", והוא ג"כ נרדף עם "רגלים" בצד (=בענין) זה, להורות על הדריכה.

ופעמים מציין סוף הרגל, ומוציא - פרט לבעלי קבין. שסוף הרגל לבוש במנעל, לא הקטע שסוף הרגל מקוצץ, עיין בגמ'.

וכן סומא פטור, ממה דכתיב " יראה ". דכתיב ג"פ " יראה ", לדרוש שתהיה הראיה שלמה, גם מצד הבא לראות. ועיין בחגיגה ד.

רג.

כל זכורך . מוציא נשים וטומטום ואנדרוגינוס. ועיין מ"ש בהתו"ה ויקרא באורך.

ומ"ש "להביא את הקטנים" מפרש בגמ', דמיירי בהגיע לחינוך, והוא דרבנן. והדרשה דפה אסמכתא, עיי"ש.

רד.

יראה את פני . ראיה בנפעל, מקושר תמיד עם למ"ד השמוש, או עם מלת "אל". לבד בראיה ברגל, מצאנוהו כמה פעמים, מקושר עם מלת "את". כי הפנים מציינים ג"כ, היותו פונה ומתכוין לאותו דבר. וכמ"ש בספרא ( אחרי קיח ) " ונתתי פני , פונה אני מכל עסקי, ועוסק בה". ושם ציינתי עוד דוגמאות לזה.

ועז"א יראה את פני , שהפניה והכונה העליונה נפעלת ממצוה זאת, לעסוק בך ולהשגיח בך לטובה.

רה.

בחג המצות וגו' . לא היה צ"ל זה, שכבר הזכיר כל רגל בפני עצמו! ופי' חז"ל, מפני שלמד בספרא אמור קצ , שאינו עובר על בל תאחר ברגל א' שלא הביא. ממ"ש אלה תעשו לה' במועדיכם , היינו במועדים של כל ימות השנה, ולא נדע מאיזה רגל נחשב. לכן סדרם פה, שסדרם הוא - חג המצות, שבועות סוכות. ולכן הזכיר שנית שם סוכות, שבו עסק לומר שהוא אחרון כדעת ר"ש בר"ה ד.

רו.

ולא יראו פני ריקם. הבא לעזרה ולא הביא קרבן, עובר בל"ת. ואין שעור מה"ת רק מדרבנן. (עיין בחגיגה ב ובחגיגה ז ובירושלמי פ"ק דפאה).