קטגוריה:דברים טז טו
שבעת ימים תחג ליהוה אלהיך במקום אשר יבחר יהוה כי יברכך יהוה אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח.
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃
שִׁבְעַ֣ת שִׁבְעַ֣ת - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 7651
מורפ': HAcmsc יָמִ֗ים יָמִ֗ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 3117
מורפ': HNcmpa תָּחֹג֙ תָּחֹג֙ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2287
מורפ': HVqi2ms לַיהוָ֣ה לַ - מילת יחס
יהוָ֣ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: l/3068
מורפ': HR/Np אֱלֹהֶ֔יךָ אֱלֹהֶ֔י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp2ms בַּמָּק֖וֹם בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מָּק֖וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: b/4725
מורפ': HRd/Ncmsa אֲשֶׁר אֲשֶׁר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr־יִבְחַ֣ר יִבְחַ֣ר - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 977
מורפ': HVqi3ms יְהוָ֑ה יְהוָ֑ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC יְבָרֶכְךָ֞ יְבָרֶכְ - פועל, פיעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
ךָ֞ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1288
מורפ': HVpi3ms/Sp2ms יְהוָ֣ה יְהוָ֣ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֱלֹהֶ֗יךָ אֱלֹהֶ֗י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp2ms בְּכֹ֤ל בְּ - מילת יחס
כֹ֤ל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/3605
מורפ': HR/Ncmsc תְּבוּאָֽתְךָ֙ תְּבוּאָֽתְ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
ךָ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 8393
מורפ': HNcfsc/Sp2ms וּבְכֹל֙ וּ - ו' החיבור
בְ - מילת יחס
כֹל֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: c/b/3605
מורפ': HC/R/Ncmsc מַעֲשֵׂ֣ה מַעֲשֵׂ֣ה - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 4639
מורפ': HNcmsc יָדֶ֔יךָ יָדֶ֔י - שם עצם, זכר ונקבה, זוגי, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbdc/Sp2ms וְהָיִ֖יתָ וְ - ו' החיבור
הָיִ֖יתָ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/1961
מורפ': HC/Vqq2ms אַ֥ךְ אַ֥ךְ - מילית, חיוב
צורת יסוד: 389
מורפ': HTa שָׂמֵֽחַ שָׂמֵֽחַ - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 8056
מורפ': HAamsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
שִׁבְעַ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) יָמִ֗ים רביעי (משנה, דרגא 3)
תָּחֹג֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
לַיהוָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) אֱלֹהֶ֔יךָ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
בַּמָּק֖וֹם טפחא (מלך, דרגא 2)
אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יְבָרֶכְךָ֞ גרשיים (שליש, דרגא 4)
יְהוָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) אֱלֹהֶ֗יךָ רביעי (משנה, דרגא 3)
בְּכֹ֤ל מהפך (משרת, דרגא 5) תְּבוּאָֽתְךָ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וּבְכֹל֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
מַעֲשֵׂ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) יָדֶ֔יךָ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְהָיִ֖יתָ טפחא (מלך, דרגא 2)
אַ֥ךְ מרכא (משרת, דרגא 5) שָׂמֵֽחַ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה, כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ אַךְ רק שָׂמֵחַ.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | שִׁבְעָא יוֹמִין תֵּיחוֹג קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ אֲרֵי יְבָרְכִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכֹל עֲלַלְתָּךְ וּבְכֹל עוּבָדֵי יְדָךְ וּתְהֵי בְּרַם חָדֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | שׁוּבְעָא יוֹמָא תְּחַגּוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ אֲרוּם יְבָרֵיכְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּכָל עֲלַלְתְּכוֹן וּבְכָל עוֹבָדֵי אִידֵיכוֹן וְתֶהֱווֹן בְּרַם חַדְוָן בְּאַצְלָחוּתָא: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
[יכול יהיה חוגג והולך כל ז'? תלמוד לומר וחגותם אותו , " אותו " אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה].
אם כן, למה נאמר שבעת ימים? תשלומין כל שבעה.
כי יברכך ה' אלהיך . יכול בו במין? תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך.
והיית אך שמח . (סוכה מח וש"נ) לרבות לילי יו"ט (הראשון) [האחרון] לשמחה.
יכול שאני מרבה אף יו"ט (האחרון) [הראשון]? תלמוד לומר אך.
(מכאן אמרו, ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ונדבות. יכול אף בעופות ובמנחות? תלמוד לומר אך).
מלבי"ם - התורה והמצוה
קצט.
שבעת ימים תחג . פי' לתשלומין. כמ"ש בפ' אמור, וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים , וכמו שפי' בספרא, אמור רב .
ונוסחתי נוסח הגר"א.
ר.
כי יברכך ה' . הברכה הבאה בעקב המצוה, תהיה לרוב במין של המצוה. כמ"ש (שבת כג ע"ב) "הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, הרגיל בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין"; שכן מן המדה.
כמו שתראה במגלה כז, "רב הונא הוה אסר ריחא וקאי קמיה דרב, א"ל מאי האי? א"ל לא הוה לי קדושא, ומשכנתיה להימיינאי, ואתאי ביה קדושא. א"ל יהא ראוע דתיטום בשיראי". ונתקיים ברכה זו ברב הונא. והקפיד רב, על שלא א"ל בעת הברכה “וכן למר".
כי בשבת קיח ע"ב "א"ל לחייא בר רב, אבוך במה הוה זהיר טפי? בציצית”. וא"כ ברכה זו דתיטום בשיראי, ראוי לרב שהיה זהיר בציצית. לא לרב הונא שהיה זהיר בקדוש היום, ושכרו הוא למלאות גרבי יין, שזה נתקיים ג"כ ברב הונא; כמ"ש בברכות ה "רב הונא תקיפי ליה ארבע מאות דני דחמרא". וע"כ הקפיד רב ע"מ שלא א"ל "וכן למר".
וז"ש בספרי “ כי יברכך , יכול בו במין" היינו בצאן ובקר, שזה מדה כנגד מדה. לכן פירש, בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך .
רא.
והיית אך שמח . כגירסתנו נמצא בגמ' פסחים עא, סוכה מח. וגי' הספרים משובשת, כמו שהגיה הגר"א.
ודרך הלמוד זה נראה, משום דאמר ב"פ " שבעת ימים ", דמשמע שבעה ולא שמונה, אומר שזה רק לענין שיזבח שלמים. שמ"ש ושמחת בחגך פי' שתשמח בבשר שאתה מביא חגיגה ממנו, כנ”ל ( ראה קצו ), דהיינו בשלמי שמחה, וזה אינו מחויב רק ז' ימים! אבל בשמחה מחויב גם בשמיני, ועז"א והיית אך שמח . ר"ל שמח לבד בלא זביחת שלמים, שזה מציין במלת " אך ". אך שמח - לא זובח שלמים.
ומזה מבואר שאינו מרבה יו"ט הראשון, שהלא נאמר " אך "! ויו"ט הראשון הוא מחויב בשלמי שמחה, ואינו אך שמח לבד.
ובזה תראה שאין סתירה בדברי רש"י, שבפסחים כתב שדוקא ליל שמיני אבל יום שמיני לא, דב"פ " ז' ימים " כתיב, ואמעיט שמיני. ובסוכה כתב דכ"ש יום שמיני, שהוא עקר שחייב בשמחה. שבפסחים מדבר לענין זביחת שלמים, וזה אין נוהג ביוום שמיני, ד" ז' ימים " כתיב. ובסוכה מדבר לענין שמחה לבד בבשר שי"ל מיום שביעי, ובזה יום שמיני כ"ש מליל שמיני. וזה רק לענין שמחה, דהא בלילה לא משכחת זביחה. וה"ה יום דאתיא ק"ו מלילה, הוא רק לענין שמחה.
וכן עמ"ש "ההלל והשמחה שמונה", פרש"י לאכול בשר שלמים. ר"ל רק לאכול לא לזבוח.
ומיושב קושיית התוס' בזה.
רש"י
אך בגמרא (שם) מוכח דהאי קרא "והיית אך שמח" גם כן אתא ליום טוב אחרון של חג, דתנן התם, חייב אדם לשמוח ביום האחרון. וקאמר מנא הני מילי, ומייתי הך ברייתא "אך שמח" לרבות ליל יום טוב האחרון. ופירש רש"י (שם) יום שמיני אתרבי, דהא עיקר שמחה ביום הוא, ולהכי מרבינן ליל שמיני מפני שהוא סמוך לסוכות, ועל כרחך הלילה של שמיני אתרבי. וקשה, דשמא קרא ליום שמיני אתא, ומנא לן למילף שהוא אתא לרבות הלילה. ויש לתרץ, דקרא דהכא בחג הסוכות משתעי "והיית אך שמח", ולומר שחייב בשמחה בחג הסוכות, ולפיכך מרבינן ליל יום טוב האחרון, וקרא מתפרש בחג הסוכות, שחייב להביא קרבנות בחג הסוכות בשביעי כדי שישמח גם כן בליל אחרון, אם כן הכתוב קאמר שימשוך השמחה של סוכות. וכן משמע מדברי רש"י, דאמר (שם) 'ועל כרחך לילה אתרבי שהוא סמוך לשבעה ימים דקרא', ומשמע שימשוך השמחה עוד יותר, והיינו ליל יום טוב האחרון. ואי קאי בשמחת יום אחרון, לא יתכן לומר "והיית אך שמח" אשבעה ימי סוכות. וילפינן מיניה דכל שכן חייב בשמחה ביום, דעיקר שמחה ביום היא, ולפיכך מהאי קרא "והיית אך שמח" מרבינן ליל יום טוב אחרון ויום אחרון:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" והיית אך שמח" תהי' שמח בלבד ובמשחתך לא יתערב עצבון:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים טז טו"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.