ביאור:מ"ג דברים טז טז
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר
[עריכה][מובא בפירושו לפסוק י"א] והזכיר כאן במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם. וכן אמר (פסוק טז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' במקום אשר יבחר. ולא ידעתי, אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה', כטעם שיאמר (פסוק ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם:
בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק רֵיקָם:
[עריכה]ולא יראה את פני ה' ריקם. אלא הבא עולות ראייה ושלמי חגיגה:
ולא יראה. זהו מסת נדבת ידך: את פני יי'. פירשתיו:
[מובא בפירושו לפרק ט"ו פסוק י"ט] כל-הבכור. אחר שבאר מיני חסד בתבואה והוא מעשר עני, ובמעות והוא שמטת כספים (טו, א-ו) וצדקה (שם ז-יא), ובשאר הקנינים בהענקת עבד עברי (שם יב-יח), באר מצות אשר בהן הודאה לאל יתברך, והם מתן הבכורות, הראוי לבעלי המקנה להודות כי מידו המקנה לנו, וחג המצות להודות על החרות (טז, א) בזבח הפסח ובמצות (שם ב-ג), ועל האביב בעמר התנופה, וחג השבועות (שם י) להודות על "שבועות חקות קציר" ששמר לנו, וחג האסיף להודות על האסיף, ושבכל אחד מהם נביא איזה דורון לאדון, כאמרו "ולא יראה את-פני ה' ריקם" (טז, טז). ולזה לא הזכיר בהם באיזה חדש ובכמה בחדש יהיו, אבל הזכיר האביב והשבועות והאסיף.
את פני. פ"א כפולה. לומר פנים בפנים, וכשם שבא לראות כך בא ליראות: