ביאור:מ"ג דברים טז ד
וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים
[עריכה]ולא-יראה לך שאר בכל-גבלך שבעת ימים. אף-על-פי שזה לא הוצרך בפסח מצרים.
וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר:
[עריכה]ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר. אזהרה למותיר בפסח דורות לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים ויום ראשון האמור כאן הוא י"ד בניסן כמה דאת אמר (שם) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ולפי שנסתלק הכתוב מענינו של פסח והתחיל לדבר בחקות שבעת ימים כגון שבעת ימים תאכל עליו מצות ולא יראה לך שאור בכל גבולך הוצרך לפרש באיזו זביחה הוא מזהיר שאם כתב ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב לבקר הייתי אומר שלמים הנשחטים כל שבעה כולן בבל תותירו ואינן נאכלין אלא ליום ולילה לכך כתב בערב ביום הראשון. ד"א בחגיגת י"ד הכתוב מדבר ולמד עליה שנאכלת לב' ימים והראשון האמור כאן בי"ט הראשון הכתוב מדבר וכן משמעות המקרא בשר חגיגה אשר תזבח בערב לא ילין ביו"ט הראשון עד בקרו של שני אבל נאכלת היא בי"ד ובט"ו וכך היא שנויה במסכת פסחים:
וטעם אשר תזבח בערב ביום הראשון. שלא ילין לבקר מן הבשר שעשית אותו זבח בערב יום הראשון שבשבעת הימים הנזכרים, והוא הלילה כמו שהזכיר (פסוק א) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. כי לא הזכיר בפרשה הזאת יום ארבעה עשר ושחיטת הפסח כלל, אבל הזכיר עשיית הפסח בלילה, כלומר אכילתו ואכילת המצה עליו: והטעם, כי זביחת הפסח והקרבתו ביום ארבעה עשר היא מצות הקרבנות, והזכיר אותה בתורת הקרבנות (ויקרא כג ה) ולא החזירה כאן כאשר לא החזיר מצות שאר הקרבנות וגם בשלשת הרגלים לא הזכיר כאן שנקריב בהם אשה, אבל על אכילת הפסח והמצה הזכיר כאן לישראל. וכן שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש (פסוק ו), שם תעשה זבח הפסח בערב בשקוע החמה כי בלילה יאכל, ואמר לבאר זה (פסוק ז) ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' ופנית בבקר. וכבר פירשתי זה בפרשת החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב ו): ויתכן עוד שנפרש ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, מן הבשר אשר זבחת בערב, והוא הערב הקודם לבקר שהוא ביום ארבעה עשר, ואמר שם תזבח את הפסח בערב, [ו]כבא השמש מועד צאתך ממצרים ובשלת ואכלת אותו. והזכיר סתם "ובשלת", כי כבר פירש שם (שם שם ח ט) צלי אש ולא בשל מבושל במים, אם כן ובשלת באש כמשפט:
אשר תזבח בערב. שהוא בשר הפסח:
ולא-ילין מן-הבשר. שלא תחשב שנאסר הנותר בפסח מצרים בלבד, מפני שהיו יוצאים אז משם בחפזון, כדי שלא ישאר ממנו ביד גויים.
[מובא בפירושו לשמות פרק י"ב פסוק ו'] (...) וזה טעם כל הפרשה (דברים טז א) שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וגו' לא תאכל עליו חמץ, הזכיר העשייה והלילה, וצוה איך יאכלוהו, והזכיר שבעת הימים (פסוק ג-ד), ואין בכל הפרשה ההיא זכר ליום ארבעה עשר והשחיטה בו. וכן אמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר (דברים טז ד). והנה בערב ביום הראשון, יום חמשה עשר, הראשון בשבעת הימים הנזכרים. כי יום ארבעה עשר לא הוזכר כאן כלל, וכן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות (להלן פסוק יח) הוא ליל חמשה עשר. והנה פירוש אשר תזבח בערב שלא ילין לבקר מן הבשר אשר תעשה אותו זבח בערב יום הראשון: