קטגוריה:אסתר ד יג
ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים.
וַיֹּאמֶר מׇרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכׇּל הַיְּהוּדִים.
וַיֹּ֥אמֶר מׇרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכׇּל־הַיְּהוּדִֽים׃
וַיֹּ֥אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֥אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms מָרְדֳּכַ֖י מָרְדֳּכַ֖י - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 4782
מורפ': HNp לְהָשִׁ֣יב לְ - מילת יחס
הָשִׁ֣יב - פועל, הפעיל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/7725
מורפ': HR/Vhc אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־אֶסְתֵּ֑ר אֶסְתֵּ֑ר - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 635
מורפ': HNp אַל אַל - מילית, שלילה
צורת יסוד: 408
מורפ': HTn־תְּדַמִּ֣י תְּדַמִּ֣י - פועל, פיעל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 1819
מורפ': HVpj2fs בְנַפְשֵׁ֔ךְ בְ - מילת יחס
נַפְשֵׁ֔ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
ךְ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: b/5315
מורפ': HR/Ncbsc/Sp2fs לְהִמָּלֵ֥ט לְ - מילת יחס
הִמָּלֵ֥ט - פועל, נפעל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/4422
מורפ': HR/VNc בֵּית בֵּית - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 1004 b
מורפ': HNcmsc־הַמֶּ֖לֶךְ הַ - מילית, ה' הידיעה
מֶּ֖לֶךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/4428
מורפ': HTd/Ncmsa מִכָּל מִ - מילת יחס
כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: m/3605
מורפ': HR/Ncmsc־הַיְּהוּדִֽים הַ - מילית, ה' הידיעה
יְּהוּדִֽים - שם עצם, ייחוס, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/3064
מורפ': HTd/Ngmpa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיֹּ֥אמֶר מרכא (משרת, דרגא 5) מָרְדֳּכַ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
לְהָשִׁ֣יב מונח (משרת, דרגא 5) אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אַל־תְּדַמִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) בְנַפְשֵׁ֔ךְ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לְהִמָּלֵ֥ט מרכא (משרת, דרגא 5) בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ טפחא (מלך, דרגא 2)
מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר:
"אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ תחשבי לעצמך לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ אל תוך הארמון מִכָּל הַיְּהוּדִים מהגזרה שנגזרה על כל היהודים.
פרשנות מסורתית:
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
מן מאן הוא תקיף המן רשיעא או מן מאן הוא אתקיים גזירתא מן עמלק אבא אבוי דאתא עליהון על דבית ישראל וטרד יתיה קדשא בריך הוא.
ממן הוא תקיף מן תלתין וחד מלכין הוא תקיף דאתון עליהון על דבית ישראל ונפק עליהון יהושע בר נון במילתא דשמיא וקטל יתהון.
ממאן הוא תקיף מן סיסרא הוא תקיף. דאתא עליהון על דבית ישראל בתשע מאה ארתכין דפרזלא ואחר עליהון על דבית ישראל גובין דמיא במדעם דלא יטבלון ולא יזלון נשיהון לות בעליהון ולא יפדון ולא יסגון בעלמא מסר יתיה קדשא בריך הוא ביד איתתא וקטלת יתיה.
מן מאן הוא תקיף מן ברי גבראתא הוא תקיף דאתו ואגחו קרבא עם דבית ישראל ואתימסרו ביד דוד וביד עבדוי וקטלו יתהון.
ברם לא תמנעין פומך מן צלו ושפוותך מלמבעי רחמין דבזכות אבהתנא אשתיזבו ישראל מן קטלא. ומאן דעבד ניסין לישראל בכל עידן ועידן הוא ימסור ית שונאנא בידנא ונעבד ביה כרעות נפשנא.
ברם לא תדמין בנפשיך דאת מתשתיזבא בית מלכא מכל יהודאי אלא אידכרי דאיתיך מן בנוי דשאול מלכא דישראל דאיתאמר למלכא דישראל למשיציא ית דכרניהון דבית עמלק מתחות שמיא וחס על אגג מלכיהון דעמלק ואותיב יתיה עמיה וביה בליליא איתעברת איתתיה מיניה וקם המן מן זרעיתיה ובעא למזבן כולהון יהודאי ולמעקר יתהון. ועל דחס אבוך על אגג מלכיהון הות ליה לתקלא.
וכד קם פרעה על דבית ישראל בארעא דמצרים ושעביד יתהון אייתי קדשא בריך הוא מחתא על מצראי שניין דא מן דא ואפיק לדבית ישראל בריש גלי. וקמו מצראי ורדפו בתריהון וכד חזו ישראל ית מצראי צליין קדם אבוהון דבשמיא ופרק יתהון ובזע ימא קדמיהון ואעבר יתהון ביבישתא וארתכוי דפרעה וחילותיה טבע בימא. ואת ובית אבוך קומו להון לדבית ישראל.
ותוב דאתכנשו על דבית ישראל עממיא לנחלא דארנונא הוא קודשא בריך הוא דרמז לטוריא וחפו טוריא חד לחד וחפין לעממיא ודבית ישראל עברו במישרא מלעיל וכל דאית בכרכיא איתקטלו קדמיהון. אלא את ודבית אבוך קומו להון לישראל.
ותוב כד אתא סיסרא ורדף בתריהון בתשע מאה רתיכין דפרזלא כוכביא מן שמיא נחתו ועבדו קרבא עם סיסרא. רב הוא רוחצניהון דבית ישראל ותקיף פורקניהון.רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- בנפשך מיותר :
אל תדמי, הודיע לה בשליחות הזה כמה פנות יקרות :
א. כל שאנו רואים דבר היוצא מן הרגילות והטבע צריכים אנו לשית על לב כי ה' עשהו להיות זה אמצעי אצלו לאיזה תכלית השגחיי, וסיבה לאיזה מסובב, ועפ"ז אחר שהצלחת אסתר שתעלה משפל מצבה אל בית המלכות הוא רחוק מן הענין הרגיל, בהכרח היה בדבר ה' לאיזו תכלית, ואחר שראינו שאז קרה לישראל הצרה הכוללת, מבואר כי הזמינה ה' לרפאות על ידה שבר עמו,
ב. לכל צרה הבאה על ישראל יש עת מוגבל וזמן ויום הכסה מוכן לתשועה ע"י ההכנות והסיבות שהכין לישועה, ואם לא יוושעו ע"י סיבה אחת, בהכרח יעמיד להם ה' סיבה אחרת להצלתם כי לא יטוש ה' את עמו,
ג. כל דבר שאין מציאותו בעבור עצמו רק בעבור דבר אחר, מציאותו וקיומו תלוי בדבר ההוא אשר בעבורו הוא נמצא, כמשל הבונה גינת החורף לגדל נטעים וצמחים שיתנו פריים בחורף כבקיץ, הנה לא יהיה מציאות הבנין ההוא רק בעבור הגידול של החורף, ואם יסכים בדעתו שיניח לגדל הצמחים האלה בקיץ, אז ממילא יהרוס את הבנין, כי בקיץ יש סיבות אחרות המועילים אל הגידול ע"י חום השמש והאויר וא"צ לתנור וחמום אשיי, ע"פ זאת חיוה לאסתר דעת, כי אחר שכל מציאותה במעלה הזו להיות בבית מלכות, אינה בעבור עצמה רק בעבור הצלת היהודים, ובע"כ הזמין ה' גם סיבות אחרות רחוקות שבאם תפשע אסתר ותחשוך מלהציל עם ה' יצילם ע"י הסיבות האחרות, ממילא צריך לה לחשוב כי מציאותה בגדולה וכבוד הוא רק בעבור שיהיה על ידה ההצלה בעת ההיא המוגבל שהיא עתה, ואם תעבור העת ההיא ולא תתאזר חיל להציל, בין כך יגיעו הסיבות האחרות, כי לא יעזוב ה' נחלתו ביד אשה אחת שיש לה בחירה לטוב ורע, ובהכרח יש עוד סיבות ואז לא יצטרך לך אחר שכבר הגיעה הישועה ממקום אחר, וזהו שאמר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך, ור"ל אל תחשבי כי מה שאת בית המלך הוא דבר התלוי בנפשך ושמציאת גדולתך היא בשביל עצמך, לא בשביל היהודים והצלתם, עד שתחשבי שאת היא העיקר והצלת היהודים יימשך ממך במקרה, כי נהפוך הוא, שהעיקר הוא הצלת היהודים ומן הצלתם נמשך גדולתך כמ"ש בהקדמה א', ועל זה אמר בנפשך :אלשיך
עוד יתכן באומרו להשיב את אסתר עם היות ידוע שלהשיב לה היה הדבר, והוא כי אמר דברים קשים אל תדמי וכו' ואת ובית אביך תאבדו על כן לבל יראה השליח כאשם באומרו למלכה הדברים ההם, או ימאן להיות שליח בדבר הרע הזה, או ישנה, על כן מה עשה התחכם לומר דברים כאילו פי מרדכי מדבר לנוכח אתה, לבל תשית לב היא אל השליח רק הוא המדבר אשר עליו לא תקפיד, והוא כדרך לשון בני אדם על כיוצא בשליחות זה שאם ידבר אל אסתר פה אל פה יאמר אליה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחריש וכו' ואת ובית אביך תאבדו וכו' הגעת למלכות אך בדברו אל השליח ידבר עליה שלא לנוכח כמדבר על אשר איננו פה, ויאמר אמרו לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' כי אם החרש תחריש וכו' והיא ובית אביה יאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגיעה למלכות, והשליח באמור אליה שליחותו ידבר בה לומר כה אמר מרדכי שאל תדמי בנפשך וכו', אך הוא לא דבר כה רק פיו המדבר אליה פנים אל פנים ואומר לה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחרישי וכו' למען שים באזני השליח הדברים עצמם אשר ידבר אליה והוא שאמר דברים להשיב אותם בעצמם לה, מה שאין כן אם היה אומר לשליח לאמר שאל תדמה בנפשה כו' והשליח יאמר שאמר אל תדמי בנפשך שאינו משיב הדברים עצמן, שהוא לומר לה ראי שכל כך הקפיד שלא אשנה כי הלשון שהיה לי לומר שהוא לנכח אל תדמי בנפשך וכו' הוא ששם בפי ולא אמר אמור לאסתר שאל תדמה בנפשה וכו', ובזה לא יאשם השליח על דברו לנכח הדברים הקשים ההם, וזהו להשיב את אסתר שאמר דברים מיוחדים להשיב את אסתר בלי שנוי ותמורה כאשר יצאו מפיו, ולא שאמר לו לומר לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' שישנה השליח אחר כך ויאמר כמדבר לנוכח אמר לי שאל תדמה בנפשך וכו':
עוד יתכן באומרו להשיב את אסתר לומר שהשליח לא ישיב אמרים אלה בפני אשר אתה בבית כי הם דברי קושי, רק את אסתר לבדה וזהו להשיב את אסתר:
עוד יתכן אומרו להשיב את אסתר כלומר שלא שת לבו בתשובתו זאת אל בחינת היותה מלכה כי אם להשיב את אסתר משוללת מלכות, שעל כן דעת שפתיו ברור מללו דברים קשים כגידים:
ואשר כפל באומרו החרש תחרישי, זולת מה שכתבנו למעלה, יאמר, כי אם החרש עתה מדבר אל המלך, גם תחריש באבודך שתאלם ולא תוכל להמלט:
או רמז לה אם החרש עתה מדבר אל המלך גם תחרישי כשתקרא אל המלך כי כבר יהיה הדבר מתוקן כי ריוח והצלה יעמוד וכו' ולא יהיה על ידך ותאשמי:
(טו) ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי וכו'. אמר להשיב אל מרדכי והוא כי הנה בכל עניניה - כאשר יבא בס"ד - כיוונה שלא יורגש כי היא מחזרת אחר תקונים להציל את ישראל, כי אדרבה היא היתה מראה עצמה כאוהבת את המן לבל יבטחו בה ויתרפו מן התשובה, על כן אמרה להשיב אל מרדכי כלומר לו לבדו ולא להשמיע לאשר אתו:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "אסתר ד יג"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.