עמוס ח

תנ"ך > עמוס > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט

<< | ספר עמוס • פרק ח' | >>

הפרק במהדורה המוטעמת

　　
ח א כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ׃ ב וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃ ג וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכׇל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס׃
　　
ד שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית ענוי עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ׃ ה לֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַעֲבֹ֤ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֤ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹאזְנֵ֥י מִרְמָֽה׃ ו לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר׃ ז נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה בִּגְא֣וֹן יַעֲקֹ֑ב אִם־אֶשְׁכַּ֥ח לָנֶ֖צַח כׇּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם׃ ח הַ֤עַל זֹאת֙ לֹא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כׇּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה ונשקה וְנִשְׁקְﬞעָ֖ה כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם׃
　　
ט וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר׃ י וְהָפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכׇל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַעֲלֵיתִ֤י עַל־כׇּל־מׇתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כׇּל־רֹ֖אשׁ קׇרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר׃
　　
יא הִנֵּ֣ה ׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהֹוָֽה׃ יב וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשׁ֥וֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ׃ יג בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּ֠פְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃ יד הַנִּשְׁבָּעִים֙ בְּאַשְׁמַ֣ת שֹֽׁמְר֔וֹן וְאָמְר֗וּ חֵ֤י אֱלֹהֶ֙יךָ֙ דָּ֔ן וְחֵ֖י דֶּ֣רֶךְ בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע וְנָפְל֖וּ וְלֹא־יָק֥וּמוּ עֽוֹד׃

מהדורות נוספות

לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד)

א כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ ב ויאמר מה אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו ג והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל מקום השליך הס

ד שמעו זאת השאפים אביון ולשבית ענוי [עניי] ארץ ה לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה ו לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר ז נשבע יהוה בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם ח העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה [ונשקעה] כיאור מצרים ט והיה ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור י והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר יא הנה ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יהוה יב ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יהוה ולא ימצאו יג ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא יד הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד

מנוקד

א כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ. ב וַיֹּאמֶר מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ. ג וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה רַב הַפֶּגֶר בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס.

ד שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית ענוי [עֲנִיֵּי] אָרֶץ. ה לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה. ו לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר. ז נִשְׁבַּע יְהוָה בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. ח הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז הָאָרֶץ וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ וְנִגְרְשָׁה ונשקה [וְנִשְׁקְעָה] כִּיאוֹר מִצְרָיִם. ט וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר. י וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר. יא הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה. יב וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְהוָה וְלֹא יִמְצָאוּ. יג בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא. יד הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד.

מנוקד ובשורות

(א) כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ.

(ב) וַיֹּאמֶר מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ.

(ג) וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה רַב הַפֶּגֶר בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס.

(ד) שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית ענוי [עֲנִיֵּי] אָרֶץ.

(ה) לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה.

(ו) לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר.

(ז) נִשְׁבַּע יְהוָה בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.

(ח) הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז הָאָרֶץ וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ וְנִגְרְשָׁה ונשקה [וְנִשְׁקְעָה] כִּיאוֹר מִצְרָיִם.

(ט) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר.

(י) וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר.

(יא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה.

(יב) וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְהוָה וְלֹא יִמְצָאוּ.

(יג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא.

(יד) הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד.

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

בהמשך למראה של חומת האנך בפרק הקודם - משל דומה, על סל של תאנים

א כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ סל גדול של תאנים. ב וַיֹּאמֶר: "מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס"? וָאֹמַר: "כְּלוּב קָיִץ", וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: "בָּא הַקֵּץ הרמז הוא בדמיון של המילים קָיִץ ו-קֵּץ (לשון נופל על לשון) אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לסלוח לוֹ". ג וְהֵילִילוּ יהפכו ליללות בכי שִׁירוֹת הֵיכָל השירים שהם שרים במקדשים שלהם בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. רַב הַפֶּגֶר ישנם מתים רבים, בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס יש דממת מוות. {פ}

תוכחה כלפי העשירים המרמים ועושקים את העניים

ד שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים הדורכים על אֶבְיוֹן, וְלַשְׁבִּית והגורמים להשבית, להשמיד (ענוי) עֲנִיֵּי אָרֶץ. ה לֵאמֹר: מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ יסתיים ראש החודש, שבעבר נהגו שלא לעבוד בו וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת מתי תצא השבת וְנִפְתְּחָה בָּר את מחסני התבואה, לְהַקְטִין אֵיפָה את מידת האיפה בה הם מודדים את התבואה שהם מוכרים (ר' דברים כה יד: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה") וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל יחידת המשקל בה הם מודדים את הכסף שמשלמים להם תמורתה, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה. ו לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים את העניים, להטות את משפט העניים תמורת שוחד (כמו לעיל ב, ו), או: לקנות אותם לעבדים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם סכום קטן, וּמַפַּל בַּר את פסולת התבואה נַשְׁבִּיר נמכור לאחרים, כאילו מדובר בתבואה משובחת. ז נִשְׁבַּע יְהוָה בִּגְאוֹן יַעֲקֹב במרומי הרי ישראל (אולי ככינוי לבית המקדש): אִם לא (לשון שבועה) אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם את כל חטאיהם. ח הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז תרעד הָאָרֶץ וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ? וְעָלְתָה כָאֹר כמו ביאור (תסחף במי הנהר) כֻּלָּהּ וְנִגְרְשָׁה ותסחף (ונשקה) וְנִשְׁקְעָה כִּיאוֹר כביאור מִצְרָיִם. {ס}

ט וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהֵבֵאתִי אגרום שתשקע הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם, וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר. י וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה כמנהג אבלות הנפוץ בעמים עובדי ע"ז ("וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" - דברים יד א) , וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד הורים על בנם היחיד שמת וְאַחֲרִיתָהּ ואחרית דבר, סוף כל האסונות יובילו ל- כְּיוֹם מָר יום המוות.

בעתיד לבא יהיה צמא לדבר ה', והנשבעים בשם ע"ז יפלו

יא הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ - לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה. יב וְנָעוּ ינדדו מִיָּם עַד יָם מים סוף ועד ים פלישתים - כלומר, מדרום ועד המערב וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח, יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְהוָה וְלֹא יִמְצָאוּ. יג בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה כביכול עילפון בצמא מתוך שאיפה לדבר ה' הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא. יד הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת באלילי (לשון לעג, לציין שהאסונות באשמתם) שֹׁמְרוֹן אלילי ממלכת שומרון (בבית אל ובדן), וְאָמְרוּ: "חֵי אנו נשבעים בחייו של אֱלֹהֶיךָ דָּן עגל הזהב בדן, וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע אלוהי הע"ז שבדרך לבאר שבע (ר' לעיל ה, ה), ואולי השבועה היא בשמה של הדרך עצמה" - וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד. {ס}

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.