משנה עבודה זרה א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק א · משנה ט | >>

אף במקום שאמרו להשכיר, לא לבית דירה אמרוכט, מפני שהוא מכניס לתוכו עבודה זרה, שנאמר (דברים ז) ולא תביא תועבה אל ביתך.

ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שהיא נקראת על שמו.

משנה מנוקדת

אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר,

לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, כו):
וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ.
וּבְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:

נוסח הרמב"ם

אף במקום שאמרו להשכיר -

לא לבית דירה אמרו - מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה,
שנאמר: "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז כו).
ובכל מקום -
לא ישכיר לו את המרחץ - מפני שהיא נקראת על שמו.

פירוש הרמב"ם

הם אמרו אף במקום שאמרו להשכיר, הוא דברי רבי מאיר שאומר שלא ישכיר להם זולתו בסוריא בלבד, אבל לא בארץ ישראל. אבל בדעת רבי יוסי יהיה סוגית הדברים כן, "כשאמרו, לא לבית דירה אמרו".

ואין בזה מחלוקת שהוא ישכיר לו בית לעשות ממנו אוצר, או ליהנות בו הנאה מועטת על דרך ישוב הארץ ולהעביר השעה.

ואמרו על שמו - כלומר על ישראל בעל המרחץ, והגוי הדר בו יחמם אותו בשבת, ויכנסו בו הגוים ואומרים "רחצנו במרחץ פלוני היום", ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים. וזה היה בימיהם, שהיה מנהגם כמו שזכרנו "אריסותא למרחץ, לא עבדי אינשי", אבל בזמננו זה דין המרחץ ודין השדה ושאר הקרקעות אחד הוא, ומותר לבעל קרקע להשכירו, וזה מפורסם לכל בני אדם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אף במקום שאמרו להשכיר - לר' מאיר בסוריא דוקא ולא בארץ ישראל, ולרבי יוסי אפילו בארץ ישראל כח:

לא לבית דירה אמרו - אלא להכניס שם תבן ועצים וכיוצא בזה ל:

מפני שהיא נקראת על שמו - והנכרי מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצים בה בשבת לא. ולא דמי לשדה של ישראל שאריס נכרי עושה בה מלאכה בשבת, דשדה לאריסות עבידא, והנכרי אריסותא דנפשיה קא עביד, אבל מרחץ לאו לאריסותא קא עבידא ואין הכל יודעים שהישראל השכירה לנכרי, ולכך אמור. ובזמן הזה שדרך להוריד אריס למרחץ לשנה, למחצה לשליש ולרביע כדרך שמורידין לשדות, שרי להשכיר מרחץ לנכרי, ואע"פ שהנכרי עושה בה מלאכה בשבת מידע ידעי שהעכו"ם ארימ בה ואריסותא דנפשיה קא עביד:

פירוש תוספות יום טוב

אף במקום שאמרו להשכיר. כתב הר"ב לר"מ בסוריא דוקא ולא בא"י ולר' יוסי אפילו בא"י כלומר ומתני' דתנן במקום שאמרו רבי מאיר היא. והכי איתא בגמ' [ואע"ג דהוי סתם שאחר מחלוקת ואפ"ה פסק הר"ב במשנה דלעיל כרבי יהודה משום דר"י אמר שמואל פסק כן לעיל בגמ'. והוי ככל שאר כללות שעל פסקי ההלכות שאינם אלא היכא דלא אפסיקא להדיא בגמ' הלכה כמאן. ושוב ראיתי בספר כריתות בחלק ימות עולם שער ג' שכתב בשם ירושלמי דפרק החולץ ודפ"ק דמגילה רב שמואל בר אבא משום רב אחא הדא דאתמר כשאין מחלוקת אצל סתם. אבל אם יש מחלוקת אצל סתם ל"א בהא הלכה כסתם. וכתב עלה ונראה לי דילפינן מתוך זה דאם יש סתם אצל המחלוקת עצמו. כמו שיש שני תנאים חולקים בדבר אחד ואח"כ תכף דעת שלישי. אין הלכה כסתם. אלא א"כ יש מחלוקת לפניו וסתם במקום אחר כמו בפרק אחר או באותו פרק רחוק מן המחלוקת עכ"ל. ומ"ש דעת שלישי לאו דוקא אלא מה שמתחלה יש מחלוקת והם שתי דעות קורא למה שאחר כך דעת שלישי ואע"פ שהיא דעה א' משתים הקדומות. עוד שם מהירושלמי שאם יש בין יחיד וחכמים מחלוקת וכו' ע"ש שאין להאריך במה שאינו מענייננו]:

במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה. אמרינן עלה בירושלמי הא במקום שנהגו למכור מוכר הוא לו ואפילו לבית דירה ומשכיר הוא לו ואפי' לבית דירה והיינו טעמא משום דהאי לא תביא תועבה אל ביתך להא מלתא אסמכתא בעלמא היא דעיקר קרא בישראל המכניס עכו"ם לביתו הוא והכי מוכח בסוף מכות [דף כ"ב] הלכך בארץ שאנו מצווין לשרש אחר ע"ז אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה. וכן נמי בסוריא מפני סמיכותה לארץ ישראל. אבל בחוץ לארץ שאין אנו מצווין לשרש אחריה משכירין אפילו לבית דירה. ולישנא דמתני' נמי דיקא הכי. דקתני סיפא ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ. ואם איתא דאיסור בית דירה בכ"מ נמי, ה"ל למתנייה ולא ישכיר לו את המרחץ דרישא נמי בכל מקום היא אלא ש"מ דאיסורא דרישא ליתא אלא בארץ ישראל וסוריא אבל בחוץ לארץ לא מש"ה תנא סיפא בכל מקום. הר"ן:

לא לבית דירה אמרו. ל' הר"ב אלא להכניס שם תבן ועצים וכיוצא בזה כלומר לאפוקי להכניס בו יין נסך שאינו רשאי להשכירו לכך. ואם עשה כן שכרו אסור כדברי הראב"ד בפרק י' מהלכות ע"ז:

מפני שהוא נקרא על שמו. כתב הר"ב והעכו"ם מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצים בו. לשון הרמב"ם ויכנסו בו העכו"ם ויאמרו רחצנו וכו' ובזה יש חלול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור וכו'. ומה שהעתיק הר"ב שהיא נקראת. כן הוא בירושלמי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כח) (על הברטנורא) כלומר, ומתניתין דתנן במקום שאמרו, ר"מ היא. ועתוי"ט:

(כט) (על המשנה) להשכיר. בירושלמי, הא במקום שנהגו למכור מוכר הוא לו, ואפילו לבית דירה, ומשכיר הוא לו ואפילו לבית דירה. והיינו טעמא, משום דהאי לא חביא תועבה, להא מלתא אסמכתא בעלמא הוא, דעיקר קרא בישראל המכניס ע"ז לביתו תוא. הלכך בא"י שאנו מצווין לשרש אחר ע"ז אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה, וכן בסוריא מפני סמיכותה לא"י. אבל בחו"ל שאין אנו מצווין לשרש אחריה, משכירין אפילו לבית דירה כו'. ולישנא דסיפא דמתניתין נמי הכי דייקא כו'. הר"נ:

(ל) (על הברטנורא) כלומר, לאפוקי להכניס בו יין נסך, שאינו רשאי להכשירו לכך ואם עשה כן שכרו אסור. הר"א:

(לא) (על הברטנורא) לשון הר"מ, ויכנסו בו נכרים ויאמרו רחצנו כו', ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אף במקום שאמרו להשכיר:    פ"ק דפסחים דף ו'. ובפירקין דף ט"ו. ובגמרא אף במקום שאמרו להשכיר מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי וסתמא כר"מ דאי ר' יוסי בכל דוכתא מוגרי. ומכאן הביא ראיה מהר"י קולון ז"ל בשרש קע"א דף קצ"ד שלשון מקום משמע שפיר יותר מעיר אחת ויותר משתים דהא הכא קתני אף במקום שאמרו להשכיר וכו' וקאי ארישא דקתני ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות הרי שכל ארץ סוריא שהיא ארם צובא כדפירש רש"י ז"ל קרי להו מקום אע"פ שכמה עיירות היו שם וכן ג"כ בלשון מקרא אשכחן דלשון מקום הוא כולל דהא הקב"ה קאמר לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה ואפ"ה סמך אברהם אבינו לומר ולא תשא למקום ולא חש פן יהיה משמעו למקום הנזכר דהיינו סדום ועמורה דוקא והוא היה מבקש שבזכות חמישים צדיקים ישא לכל החמשה כרכים אלא ודאי הטעם מפני שלשון מקום משמע שפיר יותר מעיר אחת ואפילו משתים ע"כ:

ונאמר ולא תביא תועבה וכו':    כך צ"ל. ופי' הר"ן ז"ל אמרינן עלה בירושלמי הא במקום שנהגו למכור מוכר הוא לי ואפילו לבית דירה ומשכיר הוא לו ואפילו לבית דירה ולפי זה מתניתין ה"פ אף באותן מקומות שהקלו להשכיר כעין סוריא לר"מ או א"י וסוריא לר' יוסי לא לבית דירה הקלו. אבל לחוץ לארץ שהקלו אף למכור אף להשכיר בית דירה התירו והיינו טעמא משום דהאי לא תביא תועבה להא מילתא אסמכתא בעלמא היא דעיקר קרא בישראל המכניס עבודה זרה לביתו הוא והכי מוכח בסוף מכות הלכך בארץ שאנו מצווין לשרש אחר ע"ז אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה וכן נמי בסוריא מפני סמיכותה לא"י אבל בחו"ל שאין אנו מצווין לשרש אחריה משכירין אפילו לבית דירה ולישנא דמתניתין נמי דייקא הכי דקתני סיפא ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שנקראת על שמו כלומר ועו"ג יעשה בו מלאכה בשבת ויו"ט כדאיתא בגמרא ואם איתא דאיסור בית דירה בכל מקום נמי ה"ל למימר ולא ישכיר לו את המרחץ דרישא נמי בכל מקום היא אלא ש"מ דאיסורא דרישא ליתיה אלא בא"י וסוריא אבל בחוץ לארץ לא מש"ה תנא סיפא בכל מקום ובירושלמי איפליגו אם משכירין להם שדות בארץ ישראל כל שאינו מוצא להשכיר לישראל דגרסינן התם ר' סימון היו לו כרמים נטועים בהר המלך שאל לר' יוחנן א"ל יאבדו ואל תשכירם לעו"ג שאל לר' יהושע מהו להשכירם לעו"ג ושרא ליה ר' יהושע במקום שאין ישראל מצויין עכ"ל ז"ל ועוד כתב ז"ל ולענין פורני וריחיים אי הוי כשדה ושרו או כמרחץ ואסורי הרב בעל מתיבות ז"ל כתב דכשדה נינהו ובשם רבינו האיי גאון ז"ל אמרו דמכיון שהשכירה שנים הרבה ונתפרסם הדבר מותר וכן נהגו היתר בבבל ונראה שבכיוצא בזה הכל כמנהג המדינה ע"כ:

מפני שהיא נקראת על שמו:    יש ספרים דגרסי שהוא נקרא ואין קפידא ועל כיוצא בזה סמכינן אר' אברהם ן' עזרא שכתב כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו. אכן הר"ר יהוסף ז"ל הגיה שהיא נקראת. ובטור אורח חיים סימן רמ"ג:

תפארת ישראל

יכין

לא תביא תועבה אל ביתך:    מיהו האידנא, אף דקיי"ל שכירות לא קניא והו"ל בית ישראל, עכ"פ דינא דמלכותא היא דשכירות קניא כמכר, שהרי אפילו נפל בית המשכיר אינו יכול להוציאו, להכי הו"ל שכירות כמכר. עוד י"ל מדנותנין לעולם מס קרקעות להשר, אינו גופו של ישראל, ושרי [ש"ך שם ס"ק י"ז]:

מפני שהוא נקרא על שמו:    על שם בעליה ישראל. ונמצא כשיחממו עכו"ם בשבת, יחשדוהו שהעכו"ם שכירו של ישראל. מיהו האידנא שדרך להשכיר מרחץ כשדה למחצה, שליש, או רביע. מותר להשכיר כולם. [ואף שנאסר במניין. נ"ל דשאני הכא דטעם האיסור ידוע, כמו שאין נזהרין בגלוי משקין מה"ט בזה"ז מדאין נחשים מצויין בינינו [כי"ד קט"ז. ומג"א א"ח ל' סק"ז, וסי' תס"ח סק"א]:

בועז

פירושים נוספים