נחום ב
קיצור דרך: t1902
הפרק במהדורה המוטעמת
ב א הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חׇגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד לעבור לַעֲבׇר־בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃
ב עָלָ֥ה מֵפִ֛יץ עַל־פָּנַ֖יִךְ נָצ֣וֹר מְצוּרָ֑ה צַפֵּֽה־דֶ֙רֶךְ֙ חַזֵּ֣ק מׇתְנַ֔יִם אַמֵּ֥ץ כֹּ֖חַ מְאֹֽד׃
ג כִּ֣י שָׁ֤ב יְהֹוָה֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְﬞקִ֔ים וּזְמֹרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ׃
ד מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאׇדָּ֗ם אַנְשֵֽׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָדֹ֥ת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הׇרְעָֽלוּ׃
ה בַּחוּצוֹת֙ יִתְהוֹלְﬞל֣וּ הָרֶ֔כֶב יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן בָּרְחֹב֑וֹת מַרְאֵיהֶן֙ כַּלַּפִּידִ֔ים כַּבְּרָקִ֖ים יְרוֹצֵֽצוּ׃
ו יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּשְׁל֖וּ בהלכותם בַּהֲלִיכָתָ֑ם יְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ׃
ז שַׁעֲרֵ֥י הַנְּהָר֖וֹת נִפְתָּ֑חוּ וְהַהֵיכָ֖ל נָמֽוֹג׃
ח וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְﬞפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן׃
ט וְנִֽינְוֵ֥ה כִבְרֵכַת־מַ֖יִם מִ֣ימֵי הִ֑יא וְהֵ֣מָּה נָסִ֔ים עִמְד֥וּ עֲמֹ֖דוּ וְאֵ֥ין מַפְנֶֽה׃
י בֹּ֥זּוּ כֶ֖סֶף בֹּ֣זּוּ זָהָ֑ב וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַתְּכוּנָ֔ה כָּבֹ֕ד מִכֹּ֖ל כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃
יא בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכׇל־מׇתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃
יב אַיֵּה֙ מְע֣וֹן אֲרָי֔וֹת וּמִרְעֶ֥ה ה֖וּא לַכְּפִרִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הָלַךְ֩ אַרְיֵ֨ה לָבִ֥יא שָׁ֛ם גּ֥וּר אַרְיֵ֖ה וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
יג אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה׃
יד הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֙רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹא־יִשָּׁמַ֥ע ע֖וֹד ק֥וֹל מַלְאָכֵֽכֵה׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור [לעבר] בך בליעל כלה נכרת ב עלה מפיץ על פניך נצור מצרה צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד ג כי שב יהוה את גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו ד מגן גבריהו מאדם אנשי חיל מתלעים באש פלדות הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו ה בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידם כברקים ירוצצו ו יזכר אדיריו יכשלו בהלכותם [בהליכתם] ימהרו חומתה והכן הסכך ז שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג ח והצב גלתה העלתה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפת על לבבהן ט ונינוה כברכת מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה י בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה יא בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור יב איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד יג אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו ומענתיו טרפה יד הנני אליך נאם יהוה צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך ולא ישמע עוד קול מלאככה
א הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור [לַעֲבָר] בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת. ב עָלָה מֵפִיץ עַל פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצֻרָה צַפֵּה דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד. ג כִּי שָׁב יְהוָה אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ. ד מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ. ה בַּחוּצוֹת יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִם כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ. ו יִזְכֹּר אַדִּירָיו יִכָּשְׁלוּ בהלכותם [בַּהֲלִיכָתָם] יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ. ז שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ וְהַהֵיכָל נָמוֹג. ח וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה וְאַמְהֹתֶיהָ מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן. ט וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת מַיִם מִימֵי הִיא וְהֵמָּה נָסִים עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה. י בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה. יא בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר. יב אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם גּוּר אַרְיֵה וְאֵין מַחֲרִיד. יג אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה. יד הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה.
(א) הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור [לַעֲבָר] בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת.
(ב) עָלָה מֵפִיץ עַל פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצֻרָה צַפֵּה דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד.
(ג) כִּי שָׁב יְהוָה אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ.
(ד) מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ.
(ה) בַּחוּצוֹת יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִם כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ.
(ו) יִזְכֹּר אַדִּירָיו יִכָּשְׁלוּ בהלכותם [בַּהֲלִיכָתָם] יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ.
(ז) שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ וְהַהֵיכָל נָמוֹג.
(ח) וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה וְאַמְהֹתֶיהָ מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן.
(ט) וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת מַיִם מִימֵי הִיא וְהֵמָּה נָסִים עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה.
(י) בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה.
(יא) בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר.
(יב) אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם גּוּר אַרְיֵה וְאֵין מַחֲרִיד.
(יג) אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה.
(יד) הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה.
א הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר כרוז (העולה להר כדי לצעוק משם לקהל גדול), מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם דברי שלום: "חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ, שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ הביאי למקדש את הקורבנות שנדרת, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד (לעבור) לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל, כֻּלֹּה כי כולו נִכְרָת".
ב עָלָה מֵפִיץ לנינוה: הגיע מפץ (סוג של כלי מלחמה) עַל פָּנַיִךְ, נָצוֹר מְצֻרָה שימרו על מבצריכם. צַפֵּה דֶרֶךְ הציבו תצפיתנים בדרכים, חַזֵּק מָתְנַיִם הדקו את חגורת החרב סביב המתניים, אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד. ג כִּי שָׁב משיב יְהוָה אֶת גְּאוֹן גאוות, רוממות יַעֲקֹב עם ישראל (יעקב הוא כינוי לעם בתקופות שפל) כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל עם ישראל (כינוי בתקופות פאר). כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים בוזזים בזזו את ישראל וּזְמֹרֵיהֶם ואת ענפיהם שִׁחֵתוּ.
| איור של ארמונות אשוריים, מתוך "אנדרטאות נינווה", סר אוסטן הנרי לייארד, 1853 |
ד מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ המגנים של גיבורי אשור מְאָדָּם צבועים בצבע אדום (צבע של דם, כדי להפחיד), אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים לבושים במדים (או שריון) צבועים באדום. בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת לפידים הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ מוארות המרכבות ביום שבו אשור הכין אותן לקרב (או: שצבען אדום כאש), וְהַבְּרֹשִׁים מקלות הברוש ששימשו לחניתות הָרְעָלוּ נמרחו בחומר רעיל. ה בַּחוּצוֹת ברחובות העיר יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב ישתוללו ברכיבה מהירה בכרכרות, יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת. מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִם, כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ ירוצו, יסעו מהר. ו יִזְכֹּר אַדִּירָיו יקרא מלך אשור לגיבוריו - יִכָּשְׁלוּ אך הם (מרוב מהירות) יכשלו (בהלכותם) בַּהֲלִיכָתָם, יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ לחסות בצל חומת העיר וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ והם ישקיעו במיגון (במקום בהתקפה). ז שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת הסכרים המגנים מפני שיטפון בנחלים הסמוכים לעיר נִפְתָּחוּ נפרצו בידי האויב, וְהַהֵיכָל נָמוֹג התמוסס במים. ח וְהֻצַּב גֻּלְּתָה המלכה הנצבת ליד המלך הֹעֲלָתָה הורמה על ידי שוביה (לעגלה בה תלקח לגלות) והוצגה לעיני כל. וְאַמְהֹתֶיהָ שפחותיה מְנַהֲגוֹת מיללות כְּקוֹל יוֹנִים, מְתֹפְפֹת מכות (לאות אבל) עַל לִבְבֵהֶן. ט וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת מַיִם היא כמו בריכה (בזכות הנחלים שהוזכרו בפסוק ז), מִימֵי הִיא מאז ומעולם היא קיימת. ותמיד הנהרות שהקיפו את העיר הגנו עליה, אך הפעם זה לא יעזור, וכך -. וְהֵמָּה נָסִים - "עִמְדוּ עֲמֹדוּ! גם כשקוראים להם: עיצרו!" - וְאֵין מַפְנֶה אף אחד מהם לא מסתובב. י "בֹּזּוּ לאויבי נינוה: בזזו כֶסֶף! בֹּזּוּ זָהָב!" - וְאֵין קֵצֶה סוף לַתְּכוּנָה לאוצרות, כָּבֹד עושר מִכֹּל תוכלו להשיג מכל כְּלִי חֶמְדָּה. יא בּוּקָה וּמְבוּקָה ריקנות (מידה כנגד מידה כלפי "כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים" שבפסוק ג) וּמְבֻלָּקָה תוהו ובוהו, וְלֵב נָמֵס, וּפִק בִּרְכַּיִם חולשה או רעידת ברכיים, מרוב פחד, וְחַלְחָלָה רעד בְּכָל מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר התאספו לסיר בישול לקחת פיח שחור משוליו ולהשחיר את פניהם, כמנהג אבלים (מכאן הביטוי השחירו פניו כשולי קדרה) (הביטוי מופיע גם ביואל ב ו) .
יב
אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת היכן המקום שהיה בעבר משכנם של אריות (גיבורי נינוה) וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים? אֲשֶׁר הָלַךְ התהלך אַרְיֵה-לָבִיא שָׁם, גּוּר אַרְיֵה וכן התהלך שם גור אריות (ילדי העיר נינוה) וְאֵין מַחֲרִיד.
יג
אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו כפי הצורך של גוריו וּמְחַנֵּק חונק את החיות ומביא טרף לְלִבְאֹתָיו. וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו את מאורותיו, וּמְעֹנֹתָיו את המעונות שלו ימלא ב- טְרֵפָה.
יד
הִנְנִי אֵלַיִךְ בא אליך, להלחם בך, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ את מרכבותיה של נינוה, וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב. וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ את האוצרות ששדדת, וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה מלאכיך, שליחיך (כגון גובי המס בממלכות הכנועות לאשור).
{ס}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: