משנה תרומות י ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

דג טמא שכבשו עם דג טהור, כל גרב שהוא מחזיק סאתים, אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהם חמישה סלעים בגליל ז דג טמא, צירו אסור.

רבי יהודה אומר, רביעית בסאתים.

ורבי יוסי אומר, אחד מששה עשר ט בו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

דָּג טָמֵא שֶׁכְּבָשׁוֹ עִם דָּג טָהוֹר,

כָּל גָּרָב שֶׁהוּא מַחֲזִיק סָאתַיִם,
אִם יֶשׁ בּוֹ מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּז בִּיהוּדָה, שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה סְלָעִים בַּגָּלִיל, דָּג טָמֵא,
צִירוֹ אָסוּר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
רְבִיעִית בְּסָאתַיִם.
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:

נוסח הרמב"ם

דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זין ביהודה שהן חמישה סלעים בגליל דג טמא צירו אסור רבי יהודה אומר רביעית בסאתים רבי יוסי אומר אחד משישה עשר בו.

פירוש הרמב"ם

גרב. שם הכלי שמכבשין בו הדג כדי שיתקיים בין שמכבשים אותו במלח או בחומץ או בזולתם וציר שם לאותו המשקה שכובשין בו הדג עם אותו הלחלוחית המחובר לדג וכן אמרו (חולין צט:) ציר זיעה בעלמא הוא ות"ק אומר שאם מחזיק הכלי שכובשין בו סאתים וכל הדג שיש בו טהור ויש בו מדג טמא משקל עשרה זוזי מזוזי ארץ יהודה שהם חמשה סלעים בגליל שהציר אסור ואם הוא פחות הוא מותר ובארו בגמרא שהוא חלק מתשע מאות וס' וזה יתבאר אחר שזכרנו כי הלוג שני ליטרא והליטרא מאה זוז שהם נ' סלעים ורי"א עד שיהיה שיעור רביעית מדג טמא בשיעור סאתים מדג טהור ואז יאסר צירו:

ורבי יוסי אומר כי כשיהיה דג טמא חלק מי"ו מן הדג הטהור והוא שש רביעיות לסאה שצירו אסור וכבר בארנו בסוף פאה שיעור הסאה והרביעית ומשקל הסלע וההלכה חלק באלף אסור ואם הוא חלק מדג טמא ביותר מאלף מדג טהור אז יהיה צירו מותר:

פירוש רבינו שמשון

שכבשו עם דג טהור. משנה חסרה דלא פירשה אם מותר אם אסור ובירוש' (הל' ה) תני ר"י בן פזי דג טהור טפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור תני ר' חייא מדיחו ומותר א"ר מנא מ"ד מותר כשכבשו שניהן כאחת מ"ד אסור כשכבשן זה אחר זה תדע לך שהוא כן דתנינא או במי תרומה אסור לא שכבשן זא"ז כלומר דמי תרומה קרי מקום שכבש בו זיתי תרומה והשתא הנך ברייתות אינן מענין משנתנו דמתני' משום בריה וכבשו אורחא דמילתא והנך ברייתות משום נתינת טעם ודבר תימה הוא דקי"ל בפרק כל הבשר (דף קיא:) כבוש הרי הוא כמבושל ובמבושל אין חילוק בין בבת אחת ובין לזה אחר זה וכענין זה פי' ר"נ גבי כבש ג' כבשין בפ' מקום שנהגו (דף נב.) שהראשון נותן טעם בשני ולא שני בראשון ופירשנוה בשיטה ישרה בשביעית פ"ט וע"ק מתני' דלעיל משמע דבשלמי חולין לא בלעי ובמבושל אין חילוק בין שלמים לפצועין וה"נ בכבוש כיון דמיירי בטמא מלוח וטהור טפל ל"ל כבשו כי לא כבשו נמי ליתסר כדקי"ל בפרק כל הבשר ומיהו בזה י"ל משום דמלוח כרותח דצלי ולקמן אמתני' דחגבים טמאים שנכבשו גרסינן בירושלמי (הל' ו) א"ר יוחנן לית כאן נכבשין אלא נשלקין דכבוש הרי הוא כרותח משמע דאכולה מתני' קאי דכל היכא דתנן כבישה תנינן שליקה במקומה וצ"ל דשלוק פחות מבישול אע"ג דנקט בסוף בהמה המקשה (דף עז.) עור תמור ששלקו [לאו] משום דאין מתרכך בבישול דאדרבה הבישול טפי משליקה ומתרכך יותר ומיהו בפ' כל הבשר (קי:) משמע בהדיא דשליקה טפי מבישול גבי כבד אוסרת ואינה נאסרת דפליג עלה ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה ואמר שלוקה אוסרת ונאסרת [וצ"ל דהירושל' פליג עלה]:

וכל גרב שהיא מחזיק סאתים. השתא לא מיירי באיסור נתינת טעם דשיעורו בס' אלא בדג טמא שנתערב עם דגים טהורים דמיתסרי כולהו משום דבריה לא בטלה אלא כשיעור זה. גרב כד או חבית:

שמחזיק סאתים. דגים טהורים ונתערב בהן דג טמא:

משקל י' זוז. ומפרש בירושלמי (שם) שהוא [א'] מתתק"ס כיצד סאה עבדה כ"ד לוגין ולוג ב' ליטרים וליטרא ק' זוז נמצא דסאתים עולין לצ"ו מאות זוז וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות ות"ר [הם] י' פעמים ס' אלמא איכא ליו"ד זוז י' פעמים תתק"ס נמצא כל [עשרה] זוז אחד מתתק"ס ואח"כ אמרינן בירושלמי הורי ר' יוסי בר בון בעכברא אחד לאלף כלומר מצא אחד לאלף מותר והוא הדין אחד לתתק"ס היה מתיר והאי דבעי שיעור' רבה כ"כ משום דהוי בריה ולא בטלה ובאלף בטלה ואין ללמוד מכאן לאיסורין דבמשהו כגון חמץ בפסח דנימא דבאלף בטיל דדלמא הוי דבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטיל וסתם יין דבמשהו תניא בתוספתא דע"א (פ"ח) שטיפה של יין נסך אסורה ואוסר היין שבבור ואין סברא לומר בשאין שם אלף טיפין ובפ' כל הזבחים שנתערבו תנן אפילו א' ברבוא ומשמע התם בגמ' (דף עב.) דלמאן דאמר כל שדרכו לימנות ניחא דלא בטיל וק"ק בפ' גיד הנשה (דף ק.) דחשיב גיד הנשה שהיא בריה וחתיכת נבילה הראויה להתכבד דעדיפא מכל שדרכו ועביד שם צריכותא ואין שוין לענין ביטול ואין לפרש מתני' (בצירו) אלא טעם (כל) הבריה הוא דחמיר דזה אי אפשר להיות דגבי גיד הנשה תנן (דף צו:) בזמן שמכירו בנותן טעם:

רביעית הלוג מציר של דג טמא אוסר בסאתים והיינו קרוב למאתים כדאמר בפרק גיד הנשה (דף צט:) דסאתים מאתים רביעי לוג נכי תמני והתם פריך והא"ר יהודה מין במינו לא בטיל ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא כלומר ואינו אלא מדרבנן וכן משמע בסוף אין מעמידין דמחלק גבי ספק דגים טמאים בין לטבל בגופן לטבל בצירן והא דמשמע בפ"ק דבכורות (דף ו:) שהוא מדאורייתא דפריך אלא מעתה טעמייהו דרבנן מגמל גמל ור"ש טעמא מאת הגמל הא לאו הכי חלב דבהמה טמאה שרי מאי שנא מהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן מדפריך ציר אחלב משמע דדרשה גמורה היא וכן בפ' העור והרוטב (דף קכ:) דקאמר צריכי מ"מ ציר דגים דרבנן דהתם מהטמאים דשרצים דריש כדמוכח בפ' העור והרוטב (שם )בשמעתא דהמחה החלב וגמעו דמייתי עלה דרשה דהטמאים וקאמר לכתוב רחמנא בשרצים וליגמרו הנך מיניה ואע"ג דבתורת כהנים דריש גבי [דגים] שקץ לאסור ציר ורוטב וקיפה שלהן צירן אסמכתא בעלמא הוא והא דפריך בפ' כל הבשר (קיג:) מדג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מההיא דאימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבילה וקאסר ליה רבא מהטמאים לאסור צירן שפיר פריך דקים ליה דלכל הפחות מדרבנן מיהא אסור בדגים כדתנן הכא ש"מ דלא בלעי כשמלחן זה עם זה וקצת קשה כיון דצריך קרא בשרצים ובבהמה טמאה דרשינן לה בתורת כהנים מדכתיב טמאים הם לכם ובדגים דליכא קרא לא אסר מדאורייתא היכי מייתי רבא התם ראיה מהטמאים לאסור צירן של (טיפה) [טריפה]:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

גרב - חבית:

כל גרב שהוא מחזיק סאתים - אם נכבש דג טמא עם הרבה דגים טהורים בתוך חבית והחבית מחזיק סאתים, ויש מציר דג טמא משקל עשר זוזים של יהודה, שהם חמש סלעים של גליל, וכל השאר ציר דג טהור, שנמצא ציר של דג טמא אחד מתשע מאות וששים ו של דג טהור, אסור. ואם היה הציר של דג טמא פחות מכן, מותר:

רבי יהודה אומר רביעית לסאתים - כשיהיה רביעית לוג של ציר טמא בתוך סאתים של טהור אסור הכל, פחות מכן מותר. ושיעור זה הוא קרוב למאתים. ואף על גב דר"י סבר מין במינו לא בטיל, שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ואין איסורו אלא מדרבנן, לכך א"ר יהודה דבטל בקרוב למאתים ח:

ורבי יוסי אומר - דבטל בט"ז. והלכתא דציר בטל ביותר מאלף, אם יש יותר מאלף מדג טהור ואחד מדג טמא הכל מותר, ואם לאו הכל אסור:

פירוש תוספות יום טוב

אם יש בו משקל עשרה זוז וכו'. פירש הר"ב שהוא אחד מתתק"ס. ובירושלמי מפרש כיצד סאה עבדה כ"ד לוגים. ולוג ב' ליטרא. וליטרא מאה זוז. נמצא דסאתים עולים לצ"ו מאות זוז. וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות. ות"ר [הם] עשרה פעמים ס' אלמא איכא לי' זוזי י' פעמים תתק"ס נמצא כל [עשרה] זוז אחד מתתק"ס:

[*שהן חמש סלעים בגליל. שמשקל יהודה כבד כפלים משל גליל כדתנן בסוף פ"ה דכתובות. נמצא י' זוז ביהודה הם כ' זוז בגליל. והם חמש סלעים ד' זוז הסלע]:

רביעית לסאתים. פי' הר"ב שהוא קרוב למאתים וז"ל רש"י בפ' גיד הנשה דצ"ט ע"ב סאתים הוון מאתן רביעיות נכי תמני. קב ד' לוגין ולוג ד' רביעיות. ט"ז לקב. וסאה ו' קבין לג' קבין מ"ח רביעיות. וכן ד' זימנין. [*ומ"ש הר"ב ואע"ג דרבי יהודה סבר מין במינו לא בטיל במשנה ו פרק ח דזבחים]:

[*ורבי יוסי אומר אחד מששה עשר בו. וכתב רש"ל בספר ים של שלמה פ' גיד הנשה (וכו') סימן מ"ח דנ"ל טעמו מדת"ק בעי תתק"ס והוא שיעור ששה עשר פעם ס'. וכהאי גוונא כתב המ"מ אלמא ששיעור ששה עשר היה מצוי בשיעורי החכמים לחומרא והוא הדין לקולא. ע"כ. ואכתי קשיא לי דערבך ערבא צריך. דמה טעם יש בשיעור ששה עשר ובספר תורת האשם כלל מ"א דין א' הארכתי קצת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) ובירושלמי מפרש כיצד סאה עבד כ"ד לוגים ולוג ב' ליטרא וליטרא מאה זוז נמצא דסאתים עולה לצ"ו. מאות זוז. וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות. ות"ר הם עשרה פעמים ס'. אלמא איכא לי' זוזי י' פעמים תתק"ס נמצא כל עשרה זוז א' מתתק"ס:

(ז) (על המשנה) בגליל. שמשקל יהודה כבד כפלים משל גליל כדתנן בסוף פ"ה דכתובות. נמצא עשרה זוז ביהודה הם עשרים זוז בגליל. והם חמש סלעים ד' זוז הסלע:

(ח) (על הברטנורא) סאתים הוו מאתן רביעית נכי תמני קב ד' לוגין. ולוג ד' רביעית. ט"ז לקב וסאה ו' קבין לג' קבין מ"ח רביעית וכן ד' זימנין. רש"י בפ' ג"ה ד' צ"ט:

(ט) (על המשנה) אחד מששה עשר. הסעם מדתנא קמא בעי תתק"ס והוא ששה עשר פעם ס' אלמא ששיעור ט"ז היה מצוי י בשיעורי החכמים לחומרא וה"ה לקולא. רש"ל:


פירושים נוספים