משנה תרומות י ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה ט | >>
משנה מנוקדת
חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים, לֹא פָּסְלוּ אֶת צִירָם.
- הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים, שֶׁהוּא טָהוֹר:
נוסח הרמב"ם
חגבים טמאים,
- שנכבשו עם חגבים טהורים - לא פסלו את צירן.
- העיד רבי צדוק,
- על ציר חגבים טמאים - שהוא טהור.
פירוש הרמב"ם
חגבים - הם ממיני החגבים, אינם מבעלי חיים שיש להם דם, ולפיכך אינו פוסל צירן, כי מה ששותת מהם אינו דם אלא לחלוחית מעט מזער.
ועדות רבי צדוק, מקובל:
פירוש רבינו שמשון
לא פסלו את צירן. אבל ציר חגבים טמאים בפני עצמן אסור ורבי צדוק העיד דאפילו בעצמן טהור ואמרינן בירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מיטמא ובמסכת מכשירין (פ"ו מ"ג) נמי תנן ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לא פסלו את צירן - דהקלו בציר של חגבים טמאים שאינו אוסר, מפני שאין להם דם ואינו אלא לחלוחית בעלמא:
שהוא טהור - לא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא הוא עצמו טהור. והלכה כעדותו של רבי צדוק:
פירוש תוספות יום טוב
שהוא טהור. לשון הר"ש בירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מטמא ע"כ. ובמ"ב פ"ז דעדיות נשנית עוד משנה זו ושם פירש הרמב"ם שאינו אסור ואינו מכשיר ובפ"ג מהלכות מאכלות אסורות כתב ציר חגבים טמאים מותר מפני שאין בהן לחלוחית וכתב עליו הראב"ד בירוש' שאינו מכשיר ע"כ. ובפ' ט"ז מהלכות טומאת אוכלין כתב הרמב"ם אינו מכשיר אבל מטמא. והשיג הראב"ד דאף אינו מתטמא. ועיין בפירוש הראב"ד בסוף מסכת עדיות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) טהור. לשון הירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מטמא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור: ירושלמי מהו טהור טהור מלהכשיר הא לטמא אפי' כל שהוא טמא ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל משום דתנן בפרק בתרא דמכשירין ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ומפ' לה בבכורות פ' הלוקח בהמה דציר לאו בר קבולי טומאה דזיע' בעלמא הוא אלא משום דנחשדו עמי הארץ לערב בציר מחצה מים וכשנתן בו מעט מים (טמא) טהרה עוררת טומאה ונעשו המים רוב וטמאים הלכך גבי ציר חגבים טהורים דחזק הוא דבלאו (דגים) [המים] שבתוכו מציר ומתחזק כדמוכח בירוש' לעיל בסמוך הוא דאמור דנחשדו בו לערב מחצה מים משום דהציר של טהורים סובל כל כך אבל דטמאים דחלש הוא בכל שהוא מים טמא דכולו הוא מים. וחדוש הוא לומר דבלא מים דלא יכשיר דבלא מים הוא מים. א"נ דכיון דקיי"ל דלגבי איסורי אכיל' נבלה שאינה ראוי' לגר אינה נבלה. לדעת הראב"ד ז"ל דסובר דמטעם משקה סרוח הוא דאכשיר רבי צדוק כ"ש דשרי לגבי איסור ולדידן דטעמא הוא משום מיעוטא דהוא דכתיב שקץ הוא לכם פרט לעירוביו וכ"ש צירן כדתניא בת"כ החדוש הוא דדמי לציר טהור שיש בו רוב מים דבכל דהו מים שיטמא ואינו בטל ברוב ור' צדוק לא בא להשמיענו טהור דכיון דאינו מציר כ"ש דאינו מכשיר דזיעה בעלמא הוא ותו דרחמנא שרייה ולהא לא אצטריך עדות ר' צדוק דמק"ו דציר דגים טהורים ילפי'. אלא היינו דאשמועי' דלטמא בכל שהוא מים שנופל לתוכו מטמא כמו ציר דגים טהורים ואפי' ידעינן ביה דלא נפל בו מים אלא האי כ"ש ולא בעי' הכא טהרה עוררת טומאה כי התם עכ"ל ז"ל. ועיין בפ' הלוקח בהמה (בכורות דף כ"ג.) וכתוב בתשובת הרשב"א ז"ל סי' רפ"ו וז"ל תשובה. מסתברא לי דת"ק מיירי לענין איסור דאי לענין הכשר מאי שייכא הכא ליתניה במס' מכשירין ולפיכך נ"ל דת"ק מיירי לענין איסור ור' צדוק לענין הכשר ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והכי איתא בירוש' דגרסי' התם מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא אפי' כל שהוא מטמא ופי' דמתני' הכי חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן בתערובתן משום דזיעה בעלמא הוא וגריעה אפי' מציר דגים טמאים אבל הציר בפני עצמו אסור ור' צדוק נמי לא פליג בהא אלא מודה הוא דהציר של חגבים טמאים אסור הוא בפני עצמו וכן כל ציר הוא עצמו טהור מליטמא וכדאמרי' בבכורות פ' הלוקח בהמה ציר לאו בר קבולי טומא' הוא ולא עוד אלא נחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בצירן ואע"פ שהמים שלהם טמאין אותו ציר אינו מיטמא לפי שטומאת עם הארץ דרבנן וטומאת משקין נמי דרבנן וכי גזור רבנן ברובא בפלגא לא גזור אבל אם הוסיף בו מים כל שהוא ואפי' מים טהורין. משקין טמאים שהיו מעיקרא נתעוררו ונצטרפו אל משהו מים טהורין שנפלו בו עכשיו והוו להו מים רובא ומיטמא ואף על פי שמים אלו שנפלו לבסוף טהורין אין אומרין טומאה ראשונה כיון שבטלה בטלה ושוב לא תתעורר להצטרף אל אלו שהן טהורין אלא אומרין דטהרה מעוררת את הטומאה וכדאי' התם בפ' הלוקח בהמה והיינו דקאמר הכא ר' צדוק דאפי' של חגבים טמאים טהור מלהכשיר אע"פ שיש בתוכו מחצה מים [ואם הוסיף בו מים] כל שהוא מיטמא ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
חגבים טמאי' שנכבשו עם חגבים טהורי' לא פסלו את צירם: דאינו רק לחלוחית בעלמא:
העיד רבי צדוק על ציד חגבים טמאים שהוא טהור: פי' בלי תערובות מותר והכי קיי"ל (רמב"ם פ"ג מהל' מאכלות):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת