משנה תרומות י ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה ט | >>
חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים, לֹא פָּסְלוּ אֶת צִירָם.
- הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים, שֶׁהוּא טָהוֹר:
חגבים טמאים,
- שנכבשו עם חגבים טהורים - לא פסלו את צירן.
- העיד רבי צדוק,
- על ציר חגבים טמאים - שהוא טהור.
חגבים - הם ממיני החגבים, אינם מבעלי חיים שיש להם דם, ולפיכך אינו פוסל צירן, כי מה ששותת מהם אינו דם אלא לחלוחית מעט מזער.
ועדות רבי צדוק, מקובל:
לא פסלו את צירן. אבל ציר חגבים טמאים בפני עצמן אסור ורבי צדוק העיד דאפילו בעצמן טהור ואמרינן בירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מיטמא ובמסכת מכשירין (פ"ו מ"ג) נמי תנן ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא:
לא פסלו את צירן - דהקלו בציר של חגבים טמאים שאינו אוסר, מפני שאין להם דם ואינו אלא לחלוחית בעלמא:
שהוא טהור - לא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא הוא עצמו טהור. והלכה כעדותו של רבי צדוק:
שהוא טהור. לשון הר"ש בירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מטמא ע"כ. ובמ"ב פ"ז דעדיות נשנית עוד משנה זו ושם פירש הרמב"ם שאינו אסור ואינו מכשיר ובפ"ג מהלכות מאכלות אסורות כתב ציר חגבים טמאים מותר מפני שאין בהן לחלוחית וכתב עליו הראב"ד בירוש' שאינו מכשיר ע"כ. ובפ' ט"ז מהלכות טומאת אוכלין כתב הרמב"ם אינו מכשיר אבל מטמא. והשיג הראב"ד דאף אינו מתטמא. ועיין בפירוש הראב"ד בסוף מסכת עדיות:
(י) (על המשנה) טהור. לשון הירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מטמא:
העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור: ירושלמי מהו טהור טהור מלהכשיר הא לטמא אפילו כל שהוא טמא, ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל משום דתנן בפרק בתרא דמכשירין ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא, ומפרש לה בבכורות פרק הלוקח בהמה דציר לאו בר קבולי טומאה דזיעה בעלמא הוא, אלא משום דנחשדו עמי הארץ לערב בציר מחצה מים וכשנתן בו מעט מים (טמא) טהרה עוררת טומאה ונעשו המים רוב וטמאים, הלכך גבי ציר חגבים טהורים דחזק הוא דבלאו (דגים) [המים] שבתוכו מציר ומתחזק כדמוכח בירושלמי לעיל בסמוך הוא דאמור דנחשדו בו לערב מחצה מים משום דהציר של טהורים סובל כל כך אבל דטמאים דחלש הוא בכל שהוא מים טמא דכולו הוא מים, וחדוש הוא לומר דבלא מים דלא יכשיר דבלא מים הוא מים, אי נמי דכיון דקיימא לן דלגבי איסורי אכילת נבלה שאינה ראויה לגר אינה נבלה, לדעת הראב"ד ז"ל דסובר דמטעם משקה סרוח הוא דאכשיר רבי צדוק כל שכן דשרי לגבי איסור, ולדידן דטעמא הוא משום מיעוטא דהוא דכתיב שקץ הוא לכם פרט לעירוביו וכל שכן צירן כדתניא בתורת כהנים החדוש הוא דדמי לציר טהור שיש בו רוב מים דבכל דהו מים שיטמא ואינו בטל ברוב, ור' צדוק לא בא להשמיענו טהור דכיון דאינו מציר כל שכן דאינו מכשיר דזיעה בעלמא הוא, ותו דרחמנא שרייה ולהא לא אצטריך עדות ר' צדוק דמקל וחומר דציר דגים טהורים ילפינן, אלא היינו דאשמועינן דלטמא בכל שהוא מים שנופל לתוכו מטמא כמו ציר דגים טהורים ואפילו ידעינן ביה דלא נפל בו מים אלא האי כל שכן ולא בעינן הכא טהרה עוררת טומאה כי התם עכ"ל ז"ל. ועיין בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כ"ג.).
וכתוב בתשובת הרשב"א ז"ל סימן רפ"ו וזה לשונו, תשובה, מסתברא לי דתנא קמא מיירי לענין איסור דאי לענין הכשר מאי שייכא הכא ליתניה במסכת מכשירין, ולפיכך נראה לי דתנא קמא מיירי לענין איסור ור' צדוק לענין הכשר, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא אפילו כל שהוא מטמא, ופירש דמתניתין הכי חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן בתערובתן משום דזיעה בעלמא הוא וגריעה אפילו מציר דגים טמאים, אבל הציר בפני עצמו אסור, ור' צדוק נמי לא פליג בהא אלא מודה הוא דהציר של חגבים טמאים אסור הוא בפני עצמו וכן כל ציר הוא עצמו טהור מליטמא, וכדאמרינן בבכורות פרק הלוקח בהמה ציר לאו בר קבולי טומאה הוא, ולא עוד אלא נחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בצירן ואף על פי שהמים שלהם טמאין אותו ציר אינו מיטמא לפי שטומאת עם הארץ דרבנן וטומאת משקין נמי דרבנן וכי גזור רבנן ברובא בפלגא לא גזור, אבל אם הוסיף בו מים כל שהוא ואפילו מים טהורין משקין טמאים שהיו מעיקרא נתעוררו ונצטרפו אל משהו מים טהורין שנפלו בו עכשיו והוו להו מים רובא ומיטמא, ואף על פי שמים אלו שנפלו לבסוף טהורין אין אומרין טומאה ראשונה כיון שבטלה בטלה ושוב לא תתעורר להצטרף אל אלו שהן טהורין, אלא אומרין דטהרה מעוררת את הטומאה וכדאיתא התם בפרק הלוקח בהמה, והיינו דקאמר הכא ר' צדוק דאפילו של חגבים טמאים טהור מלהכשיר אף על פי שיש בתוכו מחצה מים [ואם הוסיף בו מים] כל שהוא מיטמא ע"כ:
יכין
חגבים טמאי' שנכבשו עם חגבים טהורי' לא פסלו את צירם: דאינו רק לחלוחית בעלמא:
העיד רבי צדוק על ציד חגבים טמאים שהוא טהור: פי' בלי תערובות מותר והכי קיי"ל (רמב"ם פ"ג מהל' מאכלות):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת