לדלג לתוכן

משנה תרומות י י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה י | >>

כל הנכבשים זה עם זה, מותריםיא, אלא עם החסית.

חסית של חולין עם חסית של תרומה, ירק של חולין עם חסית של תרומה, אסור.

אבל חסית של חולין עם ירק של תרומה, מותר.

כָּל הַנִּכְבָּשִׁים זֶה עִם זֶה, מֻתָּרִים, אֶלָּא עִם הַחֲסִית.

חֲסִית שֶׁל חֻלִּין עִם חֲסִית שֶׁל תְּרוּמָה, יָרָק שֶׁל חֻלִּין עִם חֲסִית שֶׁל תְּרוּמָה, אָסוּר.
אֲבָל חֲסִית שֶׁל חֻלִּין עִם יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה, מֻתָּר:

כל הנכבשין זה עם זה - מותרין,

אלא עם החסיות.
חסית של חולין - עם חסית של תרומה,
ירק של חולין -
עם חסית של תרומה - אסור.
אבל, חסית של חולין -
עם ירק של תרומה - מותר.

כל הנכבשין זה עם זה מותרים - כיצד? שיכבשו ירק של חולין עם ירק של תרומה, אין אוסרין ירק של חולין.

וחסית - היא לשון יחיד מ"חסיות". וכבר בארנו כי "חסיות" השומים והבצלים ומיניהם, וזה לחריפותם וחידודם, ומפני כך שולט טעמם בכל מה שמכבשין עמהם:

כל הנכבשין זה עם זה. שאחד חולין ואחד תרומה:

אלא עם החסית של תרומה. כדמפרש דהיכא דחסית תרומה בין ירק בין חסית של חולין שעמו אסור אבל עם ירק תרומה מותר חסית היינו לוף ובצלים כדפרשינן בסוף פרקין דלעיל:

כל הנכבשים זה עם זה - ירקות חולין שנכבשו עם ירקות של תרומה, אין התרומה אוסרת את החולין:

חוץ מן החסית - שום ולוף ובצל וכרתי קרויים חסית, דאגב חורפייהו יהבי טעמא בכל מידי דנכבשין עמהן. וכשהן של תרומה אוסרים בין ירק בין חסית של חולין. ושאר ירקות של תרומה אינן אוסרים כשהן נכבשים, אבל מבושלים או נשלקים אוסרים:

[*כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסית. ותמיהא לי דבסוף פ"ז דשביעית תנן ורד חדש שכבשו בשמן ישן וכו' שמעינן מינה דכבוש אוסר. ותו תנן התם בפ"ט מ"ה הכובש שלשה כבשים וכו' שמעינן נמי מינה דכבישה אוסרת. ומצאתי להר"ש לעיל מ"ח שכתב וז"ל לקמן אמתניתין דחגבים טמאים שנכבשו גרסי' בירושלמי אמר רבי יוחנן לית כאן נכבשים אלא נשלקין. דכבוש הרי הוא כרותח. משמע דאכולה מתני' קאי דכל היכא דתנן כבושה תנינן שלוקה במקומה וצריך לומר דשלוק פחות מבשול אע"ג דנקט בסוף בהמה המקשה עור חמור ששלקו [לאו] משום דאין מתרכך בבשול דאדרבה הבשול טפי משליקה ומתרכך יותר. ומיהו בפ' כל הבשר [קי:] משמע בהדיא דשליקה טפי מבשול. גבי כבד אוסרת ואינה נאסרת. דפליג עליה ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה ואמר שלוקה אוסרת ונאסרת עכ"ל. ולפי זה משניות דהכא קיימי בקושיא ומיהו מדתנן בריש פ"ד דמעשרות השולק ולא תני המבשל משמע משום שהוא רבותא ותני השולק אע"פ שהוא פחות מבשול וצריך לי עיון. גם יש לי תמיהות גדולות על השני סוגיות דבבלי בפ' גיד הנשה דף צז דאמר שמואל כבוש הרי הוא כמבושל ובפ' כל הבשר איתא נמי להא דשמואל בדף קיא ופליג התם רבין א"ר יוחנן דכבוש אינו כמבושל. ואמאי לא מייתי משניות הללו לסייעתא לר' יוחנן ולתיובתא לשמואל. ותו משניות דשביעית תיובתא לר"י וסייעתא לשמואל ותו רבי יוחנן דבירושלמי דמגיה נשלקים במקום נכבשים במשניות דתרומות דכבוש הרי הוא כרותח הוא דלא כבבלי דרבין אמר רבי יוחנן כבוש אינו כמבושל ועוד אני תמה שהרמב"ם בסוף הלכות תרומות העתיק למשניות דתרומות כמות שהן לענין כבישה]:

(יא) (על המשנה) מותרים ותמיהה לי דבסוף פ"ז דשביעית תנן ורד חדש שכבשו בשמן ישן כו' ש"מ דכבוש אוסר. ועיין בתוי"ט שהאריך:

כל הנכבשין וכו':    פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל כל הנכבשין כגון לפתות שנותנין בחרדל וחומץ בין שלימין בין חתוכין או שרשי תרדים או קנרסין. וכבש של תרומ' עם של חולין ל"ש כאחת ל"ש זה אח"ז ואשמועי' מתני' דדוקא מי זיתים דלעיל דחריפי מיבלעי אבל מי כבשים דשאר ירקות דעלמא לא חשיבי ולא מידי אלא עם החסיות:

חסית של חולין וכו':    אשמועי' גוונין כדאשמועי' גבי שלימין ופצועין דבעינן דפצועין להוו דחולין דוקא וה"נ בעינן חסיות דתרומה כי היכי דלהוי איסור:

חסית של חולין עם ירק של תרומה מותר:    דפועל טעמו באחרי' ואחרים לא מיבלעי בי' ע"כ:

בסוף פי' ר"ע ז"ל. צריך להיות או נשלקין אוסרין:

יכין

כל הנכבשים זה עם זה:    ירק תרומה עם חולין:

מותרים:    אף דקיי"ל כבוש כמבושל [כי"ד ק"ה] וכ"כ תנינן ספ"ז דשביעית וורד חדש שכבשו ביין ישן וכו' נאסר בכבישה וכ"כ תנינן שם פ"ט מ"ה הכובש ג' כבשים וכו' כבישה אוסרת וכ"כ תנינן בפרקן מ"ז דבכבש פצועי חולין עם תרומה נאסרו הכא שאני דהו"ל תרי דרבנן דתרומת ירק דרבנן ודמוע נמי דרבנן מדאיכא רוב וקילא הך תרי דרבנן דלית בה דררא דאיסור דאוריית' כלל כך נ"ל [ולאאמ"ו הגזצוק"ל דוקא במב"מ מקילינן הכא בכבש תדע מדאסרו טעם כמון בפת במ"ד]. וי"א דהכא בכל אסורים מיירי רק שלא כבשו שיעור כבישה דבמשקה חריף צריך כדי שיתננו על האור וירתיח [והוא י"ח מינוטען] ובאינו חריף צריך מעל"ע [כי"ד ק"ה] ולר"ת באינו חריף צריך ג"י מעל"ע ולא קיי"ל כיותי':

אלא עם החסית:    מיני בצלים דחריפי וכדמפרש ואזיל:

בועז

פירושים נוספים