משנה שביעית ה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ה · משנה ח | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

בית שמאי אומרים, לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית.

ובית הלל מתירין, מפני שהוא יכול לשחטה.

מוכר לו פרות יג בשעת הזרע, ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן, ופורט לו מעות אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים.

וכולן, בפירוש, אסורין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית.
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֳטָהּ.
מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת בִּשְׁעַת הַזֶּרַע,
וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֹּרֶן.
וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים.
וְכֻלָּן, בְּפֵרוּשׁ, אֲסוּרִין.

נוסח הרמב"ם

בית שמאי אומרים:

לא ימכור לו - פרה חורשת בשביעית.
ובית הלל - מתירין,
מפני שהוא יכול לשוחטה.
ומוכר לו -פירות,
אפילו בשעת הזרע.
ומשאילו - סאתו,
ואף על פי שהוא יודע - שיש לו גורן.
ופורט לו - מעות,
ואף על פי שהוא יודע - שיש עימו פועלים.
וכולן -
בפירוש - אסורים.

פירוש הרמב"ם

'משאיל לו סאתו - המידה הנקראת "סאה".

וכן פורט לו מעות - כגון שיקח ממנו דינר, ויתן לו מעות.

וכולם בפירוש אסורין - כגון שאמר לו "מכור לי זו הפרה, אחרוש בה", או "אזרע בה זרע פלוני", ו"תן לי הסאה אמוד בה הזרע אשר דשתי", ו"תן לי מעות בזהוב זה, אתן ממנו שכירות הפועלים שנתעסקו לי בעבודת הארץ", אסור לו לעזרו בדבר מכל הדברים אשר זכרנו:

פירוש רבינו שמשון

לא ימכור. לישראל החשוד פרה המלומדת לחרוש משום ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יא):

שיכול לשוחטה. דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן. ולא דמי לכלים דלעיל שאין אדם מוכר דהתם ליכא למיתלי כדפרשינן בפ"ק דע"ז (דף טו:) אפילו בשעת הזרע דאיכא למיתלי לאכילה כמו לזריעה ובהא מודו ב"ש דאין דומה לפרה דאין דרך לשחוט פרה החורשת:

ומשאיל לו סאתו. של מדה אע"פ שיש לומר דלגורן שואל למדוד לכנוס לאוצר משום דאיכא נמי למיתלי להיתר שאדם עשוי למדוד להוליכו לטחון:

שיש עמו פועלים. דאיכא למיתלי להיתר לשאר צרכיו:

וכולן בפירוש אסורין. שפירש לו פרה לחרוש פירות לזרוע סאה לגורן מעות לפועלים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהוא יכול לשחטה - ובכל דהוא דמצינן למתלי תלינן יב. ובית שמאי סברי דאין דרך כלל לשחוט פרה העומדת לחרישה:

אפילו בשעת הזרע - ולא אמרינן ודאי לזריעה הוא לוקח, דתלינן לאכילה הוא רוצה:

שיש לו גורן - ולא חיישינן שמא מודד להכניס לאוצר, דאיכא למתלי דלטחינה הוא מודד:

ופורט לו מעות - מחליף לו מעות בפרוטות:

אע"פ שהוא יודע שיש לו פועלים - ונמצא מסייע ידי עוברי עבירה, דאמרינן שמא לשאר צרכיו הוא צריך:

וכולם - אם פירש שלדבר אסור רוצה אותם, אסור:

פירוש תוספות יום טוב

שהוא יכול לשוחטה. כתב הר"ב ובכל דהוא דמצינן למתלי תלינן. וסיים הר"ש ולא דמי לכלים דלעיל שאין אדם מוכר דהתם ליכא למתלי כדפרשינן בפ"ק דע"ז [טו]:

מוכר לו פירות וכו'. לשון הר"ש ובהא מודו בית שמאי דאין דומה לפרה דאין דרך לשחוט כמ"ש הר"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) ולא דמי לכלים דלעיל שאין אדם מוכר דהתם ליכא למיתלי. הר"ש:

(יג) (על המשנה) פירות. ובהא מודו בית שמאי דאין דומה לפרה דאין דרך לשחוט כמ"ש הר"ב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ומוכר לו פירות ואפי' בשעת וכו':    כך צ"ל:

תפארת ישראל

יכין

בית שמאי אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית:    נקט חורשת. דרוב בנ"א אין לוקחין לחרישה רק שוורים. אבל פרות מיחדין לגדל וולדות ולחלב. ומותר למוכרם. אבל פרה דמשנתנו היינו במיוחדת לחרישה כגון שיודעין שהיא עקרה ושצמקו שדיה:

וב"ה מתירין מפני שהוא יכול לשחטה:    ולא אמרי' בכה"ג הדמים מודיעים. והרי דמי חורשת יותר הם מדמי שחוטה. דאפ"ה תלינן לקולא. דשביעית חמירא להו לאינשי [כבכורות ד"ל ע"א] דאע"ג דזה חשוד הוא. אפ"ה כיון דלא ידעינן בודאי דלאיסור בעי להו. מהכ"ת נחזיקינהו לאסורא. והו"ל כמוכר בשר כשר למומר לעבודת כוכבים דלא חשדינן שמא יבשלו בחלב:

מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע:    ותלינן לאכילה. ורק בחורשת פליגי ב"ש מדאין דרך לשחוט חורשת:

ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן:    ול"ח דלמדוד בגורן רוצה:

ופורט:    מחליף:

לו מעות אע"פ שהוא יודע שיש לו פועלים:    דתלינן בהיתר:

דלאיסור בעי להו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים